בתביעה שהגישה נגד המשיבים לבית המשפט לתביעות קטנות בנצרת טענה המבקשת, כי היא רכשה מהמשיבים טבעת, וכשבאה ביום המחרת להחזירה, הם סירבו לכך, ולכן נטלה שתי בובות מהחנות, כשהיא מנכה את שווי הטבעת. ראו כך המשיבים, ותקפו אותה פיזית ומילולית. מכאן תביעתה לפיצויים על סך של 30,000 ₪.

המשיבים טענו, כי המבקשת הגיעה לחנות וטענה כי רכשה טבעת, הם ביקשו כי תציג בפניהם קבלה על הרכישה, היא לא עשתה כן, ולכן סירבו להחזרת הטבעת. ראתה כך המבקשת, נטלה שתי בובות מהחנות ויצאה ממנה. המשיבים דלקו אחריה ונטלו את הבובות מידיה.

בית המשפט קמא (כב' השופט י' שדמי) דחה את התביעה, כשהוא מקבל את עדויות המשיבים כמהימנות, ודוחה בשתי ידיים את עדותה של המבקשת כחסרת מהימנות.

על כך מלינה המבקשת, בבקשת רשות ערעור שהניחה לפניי, ובה היא מנסה לשכנע כי על בית המשפט קמא היה לקבל את עמדתה.

לאחר שעיינתי בחומר שבתיק בית המשפט קמא, כמו גם בבקשת המבקשת, לא מצאתי להתערב בפסק הדין. אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שבעובדה שיצאו מלפני הערכאה המבררת, לא כל שכן כאשר עניין לנו בממצאים שנקבעו על יסוד התרשמות בלתי אמצעית מן העדים. שבעתיים נכון הדבר בבית המשפט לתביעות קטנות, שם ההתערבות נעשית עוד יותר בצמצום.

משום כל אלה, וכיוון שלא מצאתי כל טעם ראוי להתערבות בממצאיו של בית המשפט, הנני דוחה את הבקשה. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ו, 29 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.