המבקשת תבעה את המשיב בבית המשפט לתביעות קטנות בנצרת כשהיא טוענת, כי שילמה לו מקדמה לשם תיקון מחשב, התיקון לא נעשה וכספה לא הוחזר לה. נוסף על כך הוא מכר לה מטען לא תקין, כך המבקשת. משום כך תבעה (בחלוף כשלוש שנים) את המשיב כי ישיב לה את כספה.

המשיב אישר, כי המבקשת הזמינה ממנו תיקון מחשב ושילמה על חשבון, וכי לא עלה בידו לתקן את המחשב, אלא שאחר כך היא נטלה ממנו מוצרים, בשווי העולה על המקדמה.

בית המשפט קמא (כב' השופט י' שדמי) קיבל את גירסת המשיב ודחה את גירסת המבקשת כחסרת מהימנות, כמי שמבקשת להתעשר שלא כדין על חשבון המשיב, ולכן דחה את התביעה.

על כך מלינה המבקשת, בבקשת רשות ערעור שהניחה לפניי.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בית המשפט קמא לא ראיתי להיענות לבקשה, שכל מבוקשה הוא התערבותי בממצאים שבעובדה, שאין זו דרכה של ערכאת הערעור לעשות. לא כל שכן נכונים הדברים כאשר עניין לנו בממצאים הנסמכים על התרשמות בלתי אמצעית מן העדים, וכאשר מצויים אנו בגדריו של בית משפט לתביעות קטנות, שם ההתערבות נעשית בצמצום.

הבקשה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ו, 29 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.