1. האם יש לחייב את הנתבעת בתשלום דמי טיפול ארגוני - מקצועי לתובעת מכוח הוראות סעיף 33ז' לחוק הסכמים קיבוציים, התשל"ז-1957 ותקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי לארגון מעבידים), התשל"ז-1977?

זו השאלה העומדת להכרעה במסגרת פסק הדין.

הצדדים וההליכים המשפטיים

1. התובעת היא ארגון מעסיקים יציג בענף היבוא, היצוא, המסחר והשירותים.

התובעת היא צד להסכם הקיבוצי בענף היבוא, היצוא, המסחר בסיטונות והשירותים שהוראותיו הורחבו בצווי הרחבה. בנוסף, הנתבעת אף צד להסכמים קיבוציים כלליים המסדירים שכר עבודה שאינו תוספת יוקר או שכר מינימום שהורחבו בצווי הרחבה^[1].

1. הנתבעת הוקמה ביום 28.11.2011.

הנתבעת עוסקת בממכר מזון, משקאות קלים וחטיפים המוצבות במקומות שונים ברחבי הארץ באמצעות מכונות אוטומטיות ובהפעלת אותן מכונות^[2].

1. בדיון ההוכחות שהתקיים לפניי^[3] העידו מר ירון חתם מטעם התובעת (להלן: מר חתם) ומר ליאור ממרוד – מנהל הנתבעת (להלן: מנהל הנתבעת).

דיון והכרעה

1. השאלה העומדת להכרעה במסגרת הליך זה היא האם הנתבעת עוסקת בענף השירותים או המסחר בסיטונות, כטענת התובעת, או שמא היא עוסקת בתחום המסחר הקמעוני, כטענתה.

האם צו ההרחבה חל על הנתבעת?

התשתית המשפטית

1. סעיף 33ז' לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 קובע כך:

"(א) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעסיק שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי שהורחב, הכל בשיעור ובתנאים שנקבעו כאמור; התקנות יכול שיחולו לגבי סוגי מעסיקים, ענפי עבודה, ענפי משק, אזורים גיאוגרפיים או מעסיקים מסויימים, למעט מפעל או מעסיק שהוא חבר בארגון של מפעלים או מעסיקים אשר נקבע בתקנות כאמור.

(ב) לבית הדין הסמכות היחודית לפסוק בחילוקי דעות הנובעים מהוראות סעיף קטן (א)".

1. תקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים), התשל"ז-1977 הותקנו מכוח סעיף 33ז' לחוק הסכמים קיבוציים. וכך קובעת תקנה 1 לתקנות אלה:

"(א) מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צו להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני-מקצועי (להלן – דמי טיפול) כאמור בתקנה 2.

(ב) מעביד שתקנת משנה (א) לא חלה עליו וחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום, ומפעלו עוסק בענף שקיים בו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי ענפי – ישלם דמי טיפול לאירגון המעבידים שהוא צד לאותו הסכם קיבוצי כללי ענפי, ובלבד שאותו ארגון מעבידים הוא גם צד להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום שהורחב כאמור.

(ג) דמי הטיפול יהיו בשיעור של מחצית האחוז מסך כל שכר העבודה – שממנו מגיעים דמי ביטוח לרבות הסכום העולה על המקסימום הקבוע לתשלום דמי ביטוח על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 – ששילם המעביד לעובדיו בשנת הכספים שקדמה לשנה שבעדה משתלמים דמי הטיפול; הסכום שחושב כאמור יוגדל לפי שלושה רבעים משיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי".

1. הלכה היא כי שאלת תחולתו של צו הרחבה על מעסיק ועובדיו היא שאלה עובדתית המשלבת קביעה משפטית בנוגע לסיווג עסקו של המעסיק^[4]. עוד נפסק כי המבחן העיקרי לצורך תחולתו של צו ההרחבה הוא עיקר עיסוקו של המעסיק, כלומר מהי הפעילות העיקרית במפעל^[5]. הנטל להוכיח את תחולתו של צו ההרחבה הרלוונטי על המעסיק מוטל על הטוען לחלותו, בענייננו – התובעת^[6].
2. כאמור, צו ההרחבה הרלוונטי לעניינו הוא הצו אשר הרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי בענף היבוא, היצוא, המסחר בסיטונות והשירותים "על כל העובדים והמעבידים בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות ובשירותים ובענפים המפורטים בנספח 1 להסכם הקיבוצי שמספרו 7010/77 במחוזות תל אביב והמרכז, למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם)^[7] (להלן: צו ההרחבה).
3. יצוין כי בעניין ליטוס^[8] דן בית הדין הארצי בענפים עליהם חל צו ההרחבה וקבע כי ענף השירותים הוא ענף נפרד מיתר הענפים הקבועים בצו ההרחבה. בנוסף נקבע כי ענף השירותים חל על עסקים הנותנים שירותים בענפים המפורטים בנספח לצו ההרחבה. ובלשונו של בית הדין הארצי:

"את סעיף היקף התחולה בצו ההרחבה יש לפרש כחל בענפי היבוא, בענפי היצוא, בענפי המסחר בסיטונות ובענף השירותים ללא כל קשר וזיקה למסחר בסיטונות".

ובהמשך:

"הוצאת העובדים והמעסיקים בענפי השירותים, מתחולת צו ההרחבה חוטאת בעליל לתכלית חקיקתו, כפי שמתבטאת הן מהצו עצמו והן מרשימת הענפים, בהם חלק לא מבוטל של ענפי שירותים (רק לשם הדוגמא, שמאות), להם הצו מתייחס ועליהם מבקש לחול, ויוצרת תחרות ואי שוויון במקום בו המטרה הייתה לייתרם".

הכרעה

1. כאמור, אין מחלוקת שהנתבעת אינה עוסקת בענף היבוא או היצוא והשאלה הדרושה ההכרעה היא האם הנתבעת עוסקת בענף השירותים ובענף המסחר בסיטונות? לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו הגעתי לכלל מסקנה כי יש להשיב על השאלה בחיוב, כפי שיפורט להלן.

עיסוקה של הנתבעת

1. מעדותו של מנהל הנתבעת^[9] עולה כי הנתבעת מפעילה מכונות אוטומטיות לממכר מזון, משקאות וחטיפים המוצבות במקומות שונים ברחבי בארץ. לצורך הצבת המכונות מתקשרת הנתבעת עם גופים שונים בתמורה לתשלום עמלה. המכונות מוצבות במקומות שונים ברחבי הארץ כגון: משרדים, חניונים, חברות הייטק, בתי ספר ומפעלים.

בנוסף, הנתבעת מעסיקה בין שמונה לתשעה עובדים בתפקידים הבאים: מנהל חשבונות אחד, עד שני אנשי שיווק והיתר מתפעלי מכונות אוטומטיות (להלן: המתפעלים). תפקיד המתפעלים הוא למלא את המכונות האוטומטיות במוצרי מזון ושתיה, להוציא מהן כספים, לנקותן ולתקנן במקרה הצורך. הנתבעת מתפעלת את המכונות באמצעות עובדיה ואינה מתקשרת לצורך כך עם נותני שירותים^[10].

מעובדות אלה עולה כי הנתבעת עוסקת בממכר מזון ושתיה אולם חלק עיקרי מעיסוקה כולל מתן שירות לגורמים עימם היא מתקשרת באמצעות מילוי המכונות האוטומטיות בסחורה, ניקיונן ותיקונן. שכן, ברור שאם הנתבעת לא תספק שירות זה והמכונות יעמדו ללא סחורה, יסרבו הגורמים השונים להצבת המכונות אצלם. כלומר, אין מדובר במקרה שבו הנתבעת רוכשת או שוכרת מקום להצבת מכונות לצורך מסחר וממכר של מזון ושתיה בלבד אלא מדובר במקרה שבו חלק עיקרי מההתקשרות כולל את השירות הנדרש לצורך הפעלת אותן מכונות לרבות אספקת מזון טרי ושתיה, ניקיון המכונות ותיקונן.

בנסיבות אלה שוכנעתי כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא במתן שירותים.

1. לכך יש להוסיף כי מהעדויות עולה שמעסיקים שונים המעוניינים במתן ארוחות לעובדיהם מתקשרים עם חברות "סיבוס" ו"תן ביס" (להלן גם: החברות) לצורך רכישת כרטיס שבאמצעותו יוכלו עובדיהם לרכוש מזון, בין היתר, במכונות האוטומטיות של הנתבעת. בכל חודש רוכשים העובדים מוצרים מהמכונות האוטומטיות של הנתבעת באמצעות אולם כרטיסים. בסוף החודש הנתבעת מוציאה חשבוניות לחברות שבהן מפורטות הרכישות שבוצעו מהמכונות האוטומטיות באותו החודש (בניכוי העמלה של החברות), ואותן חברות משלמות לנתבעת בגין הרכישות שבוצעו באותו החודש. בהתאם לעדותו של מנהל הנתבעת מדובר בכתשעה אחוזים מהכנסות הנתבעת^[11]. כלומר, המכירה באמצעות חברות "סיבוס" ו"תן ביס" אינה מכירה ישירה לעובד עצמו ולכן מדובר במסחר סיטוני לכל דבר ועניין.

אציין כי איני מקבלת את עמדת הנתבעת ולפיה החברות מתפקדות כמו חברת אשראי וכי הן משמשות "צינור" להעברת הכספים בלבד. שכן, כאשר אדם רוכש מוצר בבית עסק באמצעות כרטיס אשראי החשבונית יוצאת על שמו ולא על שמה של חברת האשראי. במקרה שלפנינו העובדים לא מקבלים חשבונית מהנתבעת אלא החברות "סיבוס" ו"תן ביס".

לפיכך, הוכח כי הנתבעת אף עוסקת במסחר סיטוני.

1. אוסיף שמהפרסום באתר האינטרנט של הנתבעת מיום 24.8.2016 עולה כי היא "מפעילה קווים של מכונות אוטומטיות לממכר מזון חם, כריכים, שתייה חמה, שתייה קרה, חטיפים וגלידות" וכי "בנוסף לסייר המגיע כל יום למכונות, החברה מעסיקה טכנאים בכוננות למתן פיתרונות טכניים בעת הצורך. במהלך החודש הראשון, תלוי בסוג העסקה וגודלה, החברה מעמידה ליד המכונות במשך רוב שעות היום עובד מטעמה למתן הסברי שימוש במכונות ולימוד הרגלי הצריכה במקום" (ההדגשות הוספו – ק.כ)^[12].

כלומר, מהאמור באתר האינטרנט עולה שהנתבעת עוסקת בממכר מזון, שתיה וחטיפים באמצעות מכונות אוטומטיות ושהיא אף מספקת את השירות הנדרש לצורך תפעול אותן מכונות ואספקת המוצרים הטריים לצורך רכישתם על ידי הלקוחות השונים. בנוסף, לעיתים הנתבעת אף מעמידה עובד לצורך מתן הסבר על אופן רכישת המוצרים מהמכונות. עובדות אלה מצביעות על כך שעיקר עיסוקה של הנתבעת הוא במתן שירותים.

לא נעלם מעיני כי הפרסום באתר האינטרנט הוא לכאורה עדות מפי השמועה, מכיוון שהמפרסם לא הובא למתן עדות. עם זאת, יש לזכור כי מדובר באתר האינטרנט של הנתבעת עצמה שהוא אחד ממקורות הפרסום שלה ושל פעילותה ולכן מן הסתם המידע המפורסם בו הוא נכון. בהקשר זה אף אציין כי מנהל הנתבעת לא הכחיש בתצהירו את תוכן הפרסום שבאתר האינטרנט, ועובדה מצביעה על נכונות הפרסום באתר.

1. באשר לסיווג האחיד של ענפי הכלכלה אציין שהנתבעת צודקת בכך שמכונות אוטומטיות לממכר מופיעות תחת הסיווג של "ממכר קימעוני"^[13]. אלא שמעדותו של מנהל הנתבעת עולה שהיא אף עוסקת במסחר סיטוני ולכן לא ניתן ללמוד מהסיווג האחיד על מהות עיסוקה של הנתבעת שלפנינו. כמו כן, כפי שעולה מהעדות מנהל הנתבעת עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא במתן שירותים לצורך תפעול המכונות האוטומטיות שבאמצעותן היא מוכרת את סחורתה.

הענפים הכלולים בצו ההרחבה

1. צו הרחבה מפרט בנספח את רשימת הענפים עליהם הוא חל.

אין מחלוקת כי הענפים הרלוונטיים לעיסוקה של הנתבעת מפורטים בסעיפים 86, 79, 91 ו-98 לצו ההרחבה, ואלו הם: מכונות, מזון, ממתקים ומשקאות קלים.

השטח הגיאוגרפי שבו חל צו ההרחבה

1. צו ההרחבה חל על מעסיקים הפועלים "בשטח שבין חדרה בצפון ועד קריית-גת בדרום, לטרון במזרח". הצדדים מסכימים שהנתבעת פועלת בתחום תחולתו של צו ההרחבה.

לסיכום

1. כללו של דבר: מעדות מנהל הנתבעת ומהראיות שהוצגו לפנינו עולה כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא במתן שירותים בתחום המזון, הממתקים והמשקאות הקלים באמצעות מכונות אוטומטיות המוצבות במקומות שונים וכי חלק מעיסוקה של הנתבעת אף כולל מסחר סיטוני.

מהו סכום דמי הטיפול שחבה הנתבעת?

1. התובעת תבעה דמי טיפול לשנים 2012 ו-2013 בסכום כולל של 7,201.5 ₪ בתוספת מע"מ. הסכום נתבע על פי הדרגה הראשונה בטבלה העוסקת בהעסקה של עד שבעה עובדים. להוכחת הסכום צורף לתצהירו של מר חתם טבלאות דמי החבר לשנים הרלוונטיות^[14].
2. הנתבעת לא חלקה על הסכום הנתבע.

אציין כי מעדותו של מנהל הנתבעת עולה שהנתבעת מעסיקה למעלה משבעה עובדים, ולכן היא חבה בתשלום דמי טיפול בסכום גבוה יותר המפורט בדרגה השנייה בטבלת דמי החבר ולא כפי שנתבע.

1. עם זאת, משלא ניתן לפסוק לתובעת יותר מכפי שתבעה ומשלא נדרש תשלום העולה על הסכום הנתבע, הרי שיש לחייב את הנתבעת לשלם סכום זה.
2. אי לכך הנתבעת תשלם לתובעת דמי טיפול ארגוני-מקצועי עבור השנים 2012 ו-2013 בסכום של 7,201.5 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין דמי טיפול ארגוני-מקצועי עבור השנים 2012 ו-2013 בסכום של 7,201.5 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (22.10.2015) ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, תוסיף הנתבעת ותשלם לתובעת הוצאות משפט בסכום של 750 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ. לא ישולמו סכומים אלה בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, י"ד תשרי תשע"ז, (16 אוקטובר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. נספחים 5 ו-6 לתצהיר מר חתם. ↑

2. נספח 3 לתצהיר מנהל הנתבעת. ↑

3. נציגי ציבור שהוזמנו לא התייצבו ולכן התקיים הדיון בהיעדרם. ↑

4. דב"ע(ארצי) נג/125 – 3 שרר - רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158 (1993). ↑

5. ע"ע(ארצי) 18/99 אפרימי – לעיל, (9.7.2000). ↑

6. דב"ע(ארצי) תשן/1 – 7 הדי – אוריינט קולור תעשיות צילום (1984) בע"מ, פד"ע כ"ג 45 (1991). ↑

7. י"פ 3539 התשמ"ח 1321. ↑

8. ע"ע(ארצי) 2580-03-11 נגר – ליטוס, (1.3.2015). ↑

9. סעיפים 3, 5 – 7, 9, ו-10 לתצהיר מנהל הנתבעת; עדות מנהל הנתבעת – עמ' 8 לפרוטוקול ש' 13 – 20, ↑

10. עדות מנהל הנתבעת – עמ' 6 לפרוטוקול ש' 16 – 31. ↑

11. עדות מנהל הנתבעת – עמ' 7 לפרוטוקול ש' 12 – 26. ↑

12. נספח 2 לתצהיר מר חתם. ↑

13. נספח ב' לתצהיר מנהל הנתבעת. ↑

14. נספח 8 לתצהיר מר חתם. ↑