לפניי תובענה כספית על סך 30,680 ₪ שעניינה בדרישת התובע לתשלום בגין דמי תיווך המגיעים לו כתוצאה מעסקת תיווך מכר דירה שנעשתה בין הנתבע לצד ג'.

להלן בקצרה טענות הצדדים;

לטענת התובע, בהיותו מתווך נדל"ן , פנה אליו הנתבע ביום 5.1.15 וביקש לאתר עבורו דירת קרקע בגודל מינימאלי של 5 חדרים וגינה. בו ביום הוצגה לנתבע דירת קבלן אשר התובע, כמתווך, לא גובה דמי תיווך מהקונה כי אם מהקבלן. שעה שהדירה לא ענתה לצרכי התובע, נתבקש להציג נכסים נוספים. לטענת התובע, הובהר לנתבע כי נכסי יד שניה כרוכים בתשלום עמלת תיווך. משהסכים הנתבע נערך בין הצדדים טופס הזמנת שירות תיווך במקרקעין נושא מספר 0177, אשר עליו נרשמה דירה ברחוב האשל, אליה הגיעו הנתבע, אשתו ואביה. דירה זו גם כן לא ענתה על דרישות הנתבע, ובחלוף כ- 10 ימים יצר התובע קשר עם הנתבע על מנת להודיע לו בדבר דירה שעשויה לענות על דרישותיו. לאור האמור, נפגשו הצדדים ברחוב האלמוגן בקרית אתא, ובטרם כניסתם לנכס החתים התובע את הנתבע על הטופס שלעיל. התובע העביר את הצעת המחיר של הנתבע לבעלת הבית אשר ביקשה לחשוב על ההצעה, שעה שהינה נמוכה מהמחיר אותו דרשה. תשובתה של בעלת הנכס הועברה ישירות לנתבע. לבסוף הודיעה בעלת הנכס כי מקובלת עליה ההצעה וביקשה כי יקשר התובע בין עורך דינה לעורך הדין של הנתבע. בשלב זה, לדברי התובע, לא נותר לו אלא להמתין לתשובת הצדדים, באם יצא לפועל המשא ומתן ובאם נחתם חוזה המכר, עליו הוא זכאי לעמלת תיווך מהנתבע, אולם אלה לא עשו כן. לימים התגלה לתובע כי הסכם המכר נחתם, ומכאן תביעתו – לתשלום עמלת התיווך בהתאם לסיכום שבין הצדדים, ובהתבסס על טופס הזמנת שירות תיווך עליו חתום הנתבע לכאורה.

לטענת הנתבע, אשר עוסק בתיווך בעצמו, המדובר בתביעת סרק שדינה להידחות, וזו שעה שעוד בטרם נרקמו יחסים כלשהם בין התובע לנתבע, ידע על הדירה, נשוא התובענה, וזאת לאחר שפורסמה בתוכנת "מידן" שהינה תוכנת תיווך, ושבעקבותיה ביקר בנכס עם חבר נוסף, העונה לשם מושיקו חלפון. לאחר שהמחיר שדרשה בעלת הנכס היו גבוה עבורו, פנה למספר מתווכים, בניהם גם התובע, בדרישה לאתר נכס שהינו בבלעדיות בלבד, ולא מתוך התוכנה האמורה לעיל. משהגיעו לנכס, הבחין הנתבע כי כבר ביקש בנכס זה וציין זאת בפני התובע, תוך דרישה שלא יבזבז את זמנו בביקור בנכסים שאינם בבלעדיות. משהציע התובע לסגור את הדירה במחיר נמוך מדרישתה של בעלת הנכס, הופתע הנתבע ואף הציע לשלם לתובע 10,000 ₪ מתוך מחווה לרצון טוב, ושעה שנראה היה לא סביר בעיני הנתבע כי המוכרת תסכים למכור דירתה בסכום זה. לטענתו לאחר הביקור בנכס עם התובע, העביר הצעה לרכישה ע"ס,1,220,000 ₪ אולם התובע הודיע לו כי המוכרת דחתה הצעתו זו. בחלוף כחודשיים הבחין הנתבע בתוכנת "מידן" כי בעלת הבית הפחיתה את דרישתה ולאור האמור יצר עימה קשר והצדדים הגיעו להסכמות ונחתם הסכם מכר. לדברי הנתבע, לא חתם על הסכם הזמנת שירות תיווך לטובת התובע, וכן לא סוכם על תשלום דמי תיווך. יתרה מכך , התובע לא הציג לו את הנכס נשוא התביעה לראשונה, ומשכך אינו הגורם היעיל לביצוע העסקה.

דיון והכרעה;

בישיבה אשר התקיימה לפני ביום 4.12.17 , הודיעו ב"כ הצדדים, בנוכחות בעלי הדין, על הסכמתם למתן פסק הדין לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט[נוסח משולב] התשמ"ד- 1984, על סמך כתבי הטענות שבתיק ולאחר הבאת ראיות.

שמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם שהגישו הצדדים ושקלתי את כלל השיקולים שבית המשפט רשאי לשקול בפוסקו לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט.

על יסוד כל אלה, ובהתאם להסכמת הצדדים כאמור לעיל, מצאתי כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המונח לפתחו בהתאם לדין האזרחי, לא הוכיח כי נחתם הסכם תיווך כדין בין הצדדים וכן לא הוכיח כי היה הגורם היעיל בביצוע העסקה ומשכך דין התביעה להידחות במלואה , וכך הנני מורה.

נוכח טיבה של הכרעתי זו, כל צד יישא בהוצאותיו.

לאור אופי ניהול ההליך ניתן פטור ממחצית שניה של האגרה וככל ושולמה הנני מורה על השבתה לידי ב"כ התובע.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ח, 06 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.