1. לפניי תביעת שיבוב מטעם התובעת 1 ותביעת התובעת 2 להחזר השתתפות עצמית והפסד הנחת העדר תביעות בסך כולל של 22,091 ₪, המהווה פיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב וולבו השייך לתובעת 2 והמבוטח על ידי התובעת 1 (להלן: "הרכב המבוטח" ו/או "רכב הוולבו") וזאת בתאונה שהתרחשה ביום 13.2.15 בבאר-שבע, בינו לבין רכב הנהוג על ידי הנתבע 1 ואשר היה רשום על שם הנתבע 2 בעת התאונה (להלן: "רכב הפיאסטה"). בין הצדדים מחלוקת בשאלת האחריות וכן, בשאלת גובה הנזק.

1. כמצוות התקנות, פסק הדין יהיה קצר ותמציתי.
2. אין מחלוקת כי התאונה ארעה בשדרות רגר לפני צומת מרומזר, בעת שרכב הפיאסטה הנהוג על ידי הנתבע 1, מר תום נבון, פגע עם חלקו הקדמי בחלקו האחורי של הרכב המבוטח בו נהג באותה העת מר רוני חסיס, בעלה של התובעת 2 (להלן: "מר חסיס").
3. על פי הנטען בכתב התביעה ועל פי עדות הנהג מטעם התובעות, מר חסיס, ביום התאונה, לאחר שאספו את בתם הסטודנטית, נסעו מר חסיס והתובעת 2 ברכב המבוטח לכיוון העיר העתיקה בבאר שבע, ובצומת מרומזר בשדרות רגר, כאשר משמאלם בית החולים סורוקה, האט מר חסיס את הרכב, כאשר לטענתו היו לפחות שתי מוניות לפניו אשר חצו את הצמת וכשהגיע לקראת חציית הצמת, הרמזור התחלף לאדום והוא עצר עצירה מלאה ומוחלטת. לדבריו, התאונה ארעה מספר שניות לאחר שהרכב המבוטח היה בעצירה מלאה בצומת כשמופע האור ברמזור אדום, או אז הרגיש מכה אדירה בחלק האחורי של הרכב. עוד טען כי לא שמע כל חריקת בלמים בזמן התאונה וטען כי רכב הפיאסטה הגיע במהירות אדירה. לדברי מר חסיס, הנתבע 1 אשר נהג ברכב הפיאסטה ניסה לבוא עמו בדברים לגבי תיקון הנזק לרכב המבוטח במוסך בבאר שבע ולאחר שמר חסיס סירב, החתים מר חסיס את הנתבע 1 על טופס לפיו, הנתבע 1 פגע ברכב המבוטח מאחור. מר חסיס הכחיש את הטענה כי ניצל את מצוקתו של הנתבע 1 בכך שהחתים אותו על טופס זה וכן, הכחיש את הטענה כי בלם את הרכב המבוטח בפתאומיות לפני הצומת. לטענתו, כעבור יומיים פנה לחברת הביטוח, אשר הפנתה אותו לתיקון הרכב המבוטח במוסך הסדר. מר חסיס אישר בחקירה נגדית כי לרכב המבוטח הייתה תאונה קודמת ביום 2.8.13 בה נפגע החלק הקדמי של הרכב ואולם, לטענתו, הרכב תוקן לאחר תאונה זו. התובעת 2 העידה גם היא על נסיבות קרות התאונה, וטענה כי הרכב המבוטח הגיע לצמת המרומזר ולאחר שעצר ברמזור אדום ארעה התאונה.
4. התובעות צירפו לתמיכה בכתב התביעה, חוות דעת שמאי, מר אריה צמח, ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לרכב המבוטח הינו בסך של 16,635 ₪, הנזק בגין ירידת ערך הינו בסך של 3,888 ₪. יצוין כי השמאי הוזמן למועד הדיון ואף נחקר בחקירה נגדית על ידי ב"כ הנתבעים ואני קובעת כי חוות דעתו לא נסתרה. לא הוצגה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעים. התובעות הציגו מסמכים ולפיהם, בהתאם לפוליסה, התובעת 1 שילמה לתובעת 2 בגין הנזקים הללו, סך של 18,342 ₪, בקיזוז דמי השתתפות עצמית.
5. מנגד, על פי כתב ההגנה אשר הוגש מטעם הנתבעים נטען כי לנתבע 2 אין יריבות עם התובעות שכן אינו הבעלים ו/או המחזיק ברכב בעת התאונה וכי על אף שהנתבע 2 הינו הבעלים הרשום של רכב הפיאסטה, הרי שזה נמכר לנתבע 1 עובר לתאונה ואולם, השניים לא הספיקו להעביר בעלות ביניהם. ביחס לאירוע התאונה נטען כי רכב הפיאסטה פגע קלות, במהירות נמוכה, מאחור ברכב המבוטח כאשר הרכב המבוטח בלם בפתאומיות וללא כל סיבה בצומת, עת הבהב מופע ירוק ברמזור. עוד נטען בכתב ההגנה כי בעת התאונה ישב לצד הנתבע 1, חברו מר יוסי מלכה אשר היה עד לתאונה. נטען כי בשל ניצול מצוקתו, חתם הנתבע 1 על טופס לפיו הוא "אשם בתאונה". לאור האמור נטען כי יש לייחס לרכב המבוטח אשם תורם בשיעור גבוה לנוכח הבלימה הפתאומית בצומת בו דלק האור הירוק ובכך גרם לתאונה. הנזקים הנטענים הוכחשו. מעדותו של הנתבע 1 עלה כי בעת התאונה היו עמו ברכב שני חברים, מר יוסי מלכה אשר ישב מימינו וכן מר צחי סעדון אשר ישב מאחור. לדבריו, רכש את הרכב זמן קצר לפני התאונה מהנתבע 2 ואולם השניים לא הספיקו לעשות העברת בעלות ברכב. לדבריו, נסע בנתיב השמאלי של הכביש וראה כי הרכב שלפניו "לא סגור על נתיב הנסיעה שלו", העיד כי היה די קרוב אל הרכב המבוטח וכי "...יכול להיות שהבלמים כי הרכב ישן לא עשו את העבודה..." (שורה 19 עמ' 11 לפרו') וסבר כי הרכב המבוטח ימשיך בנסיעתו מכיוון שלשיטת הנתבע, הרמזור הבהב בירוק. הנתבע לא מכחיש כי פגע ברכב המבוטח מאחור וטען כי "המרחק שלי היה קצר כדי לבלום" (שורה 20 עמ' 11 לפרו'). הנתבע אישר כי חתם על טופס לבקשת מר חסיס ולפיו הוא אשם בתאונה. בעדותו טען כי מרב בלבול אינו זוכר על מה חתם. עוד טען כי אמר למר חסיס כי אין לו ביטוח והציע לו לקחת את הרכב המבוטח לתיקון במוסך של חבר או שיפצה אותו כספית. עוד טען הנתבע כי "לקח אחריות" כדבריו, כאשר התובעת 1 יצרה קשר טלפוני עם הנתבע 2 (שורה 31 עמ' 11 לפרו').

שאלת האחריות

1. לאחר ששמעתי את בעלי הדין ועיינתי בחומר הראיות, בתמונות שהוגשו, ובהסכמת הצדדים במקום התאונה בתכנת גוגל מפות, ולאחר שהתרשמתי במהלך הדיון מעדות המעורבים, לרבות השמאי אשר נחקר על חוות דעתו, מצאתי כי הנתבע 1 אחראי לתאונה כפי שיפורט להלן.
2. כאמור לעיל, הנתבע 1 אינו חולק על כך שפגע מאחור ברכב המבוטח ואולם, לטענתו הפגיעה קלה ויש לייחס אשם תורם לנהג הרכב המבוטח ואולם, אני קובעת כי לא הוכחה טענת הנתבע 1 ולפיה יש לייחס אשם תורם לקרות התאונה לנהג הרכב המבוטח.
3. עדות מר חסיס ביחס לאופן בו קרתה התאונה וביחס למופע האור האדום בצומת עובר לתאונה לא נסתרה. עדותו נתמכה בעדותה של התובעת 2 אשר ישבה לצדו ברכב. עדות זו הייתה עקבית והנסיבות שתוארו השתקפו גם מטופס ההודעה על תאונה שצורף לכתב התביעה ובו נמסרה הגרסה של התביעה לתאונה.
4. זאת, בשונה מטענת הנתבע 1 כי הרמזור בעת התאונה הבהב בירוק ואולם, עדותו נותרה עדות יחידה של בעל דין אשר לא נתמכה בעדויות אחרות. הנתבע 1 בכתב הגנתו טען כי ישב עמו ברכב חברו, מר יוסי מלכה ואילו בעדותו בפניי טען כי היו עמו ברכב בעת התאונה שני חברים – מר יוסי מלכה ומר צחי סעדון ואולם, הוא לא טרח להביא אף לא אחד מהם, על מנת לתמוך בגרסתו ביחס לנסיבות בהן אירעה התאונה וביחס למופע הרמזור בעת התאונה. אי הבאתם לעדות פועלת לרעתו.
5. יובהר עוד כי גם עדותו של הנתבע 1 תומכת בגרסת התביעה ולפיה, הוא לא שמר על מרחק מהרכב שלפניו. הנתבע 1 העיד כי היה "קרוב" לרכב המבוטח, כי "המרחק שלי היה קצר כדי לבלום" וככל הנראה "הבלמים.. לא עשו את העבודה". לאור האמור, אני קובעת כי הנתבע 1 נהג בניגוד לסעיף 49 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 הקובע כי : "(א) לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה". מצופה מנהג סביר כי ישמור על מרחק על אחת כמה וכמה שהוא נוהג ברכב ישן. הוא אינו יכול להישמע בטענה כי הרכב ישן ובתואנה כי הבלמים לא תפקדו כמצופה כאשר טענה זו נטענת בעלמא ולטעמי יש בכך אף כדי להטיל האחריות לפתחו של הנתבע, שכן, תקינות הרכב והבלמים הינה ראשונה במעלה והציפייה מנהג סביר היא שלא יצור גורמי סיכון מיותרים, בדמות בלמים בלויים או שאינם תקינים.
6. לעניין טענת העדר יריבות כנגד הנתבע 2, אכן הבעלות ברכב לא הועברה ואולם הן הנתבע 1 והן הנתבע 2 מאשרים כי הרכב נמכר לנתבע 1 ימים ספורים עובר לתאונה וכי הבעלות לא הועברה ברישום. כמו כן, אין מחלוקת כי מי שנהג ברכב בעת התאונה ופגע ברכב המבוטח הינו הנתבע 1 שהינו המזיק הישיר, משכך, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 2 בהעדר יריבות.

שאלת הנזק

1. אשר לשיעור הנזק הנתבע, בחנתי את המסמכים שצורפו לכתב התביעה, לרבות חוות הדעת השמאית מטעם התובעות ובהעדר חוות דעת שמאית נגדית, אני סבורה כי חוות הדעת השמאית שהגיש התובע היא סבירה וראויה. לאחר חקירת השמאי, מצאתי כי השמאי העיד באופן מהימן ומקצועי ואני קובעת כי חוות הדעת לא נסתרה, למעט עניין שולי ביחס לחיישן נסיעה אחורנית, לגביו, טען השמאי כי אינו יודע אם חיישן זה נפגע בעת התאונה ועל כן, סברתי שאין לפסוק לטובת התובעות רכיב זה.
2. ביחס לטענת הנתבעים כי לא צורפו קבלות בגין תיקון הרכב וכן, יכלו התובעות להקטין הנזק בכך שהיו בוחרים בחלקים משומשים ובמוסך שאינו מוסך וולוו, שכן, אלו מייקרים את עלויות התיקון. לא מצאתי כי יש בטענות אלו כדי לסתור את גובה הנזקים שהוערכו על ידי השמאי. הובהר על ידי השמאי במסגרת חקירתו הנגדית כי היות ולא היו חלקים משומשים זמינים, נאלץ המוסך להשתמש בחלקים חדשים. מצאתי כי הדבר סביר בנסיבות העניין. אין חובה בחוק על נותני שירות או מוסכים להחזיק מלאי של חלקי חילוף משומשים ואף לא הוגשה חוות דעת מטעם הנתבעים התומכת בטענתם כי ניתן היה "לשפץ" ולא להחליף החלקים. כמו כן, היות והתיקון בוצע במוסך הסדר אשר הינו אף מוסך מורשה, איני מקבלת את טענת הנתבעים כי יכלו להקטין נזקים על ידי תיקון במוסך מורשה בבאר שבע. הואיל ותיקון הרכב במוסך הסדר מביא לתשלום השתתפות עצמית נמוכה יותר, סביר כי יבחרו המבוטחים לנהוג כך, קל וחומר כאשר המוסך סמוך למקום מגוריהם, קרי, הרצליה. יתרה מכך, אין בעובדה כי לא צורפו קבלות להעיד על גובה הנזקים בפועל. הנתבעים מבקשים להיבנות מהעדר הגשת קבלות ואולם, הואיל ומדובר בדיני נזיקין, על מזיק להעמיד את הניזוק במצב בו היה אלמלא אירע הנזק. יפים דבריה של כב' השופטת פרוקצ'ה בע"א 9085/00 שטרית נ' שרבט חברה לבנין בע"מ, נז(5) 462 (2003):

"כלל הוא בתורת הפיצוי כי יש להעמיד ניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא ארעה ההפרה והנזק שנצמח בעקבותיה. מקובל עוד לפסוק פיצוי מתוך הנחה רעיונית כי הכסף ייועד למטרה שלשמה הוא ניתן אך אין מחייבים בדרך כלל הוכחה נחרצת לאופן השימוש העתידי בו, ותשלומו אינו מותנה בהתחייבות הנפגע להשתמש בו למטרה מוגדרת".

1. מעבר לנזקי השיבוב, תבעה התובעת 2 נזקיה בגין הפסד העדר תביעות עתידי וכן, החזר השתתפות עצמית. טענות אלה גובו במסמכים שצורפו לכתב התביעה ובהם מכתב אישור הפסדים מיום 10.5.16 וכן מסמכי התשלום שביצעה התובעת 1 לתובעת 2 ממנו קוזזו סכומי השתתפות עצמית. לאור האמור, יישא הנתבע 1 בנזק שנגרם לתובעת 2 בסך של 2298 ₪.
2. לאור המקובץ, התביעה מתקבלת באופן חלקי כנגד הנתבע 1 בלבד.
3. סוף דבר, הנתבע 1 ישלם לתובעות יחד ולחוד את הסכומים הבאים:
4. סך של 17,677 ₪ בגין תביעת השיבוב (לאחר הפחתה בשל חיישן הנסיעה לאחור), בצירוף הפרשי הצמדה ודין כחוק מיום הגשת התביעה (02.11.15) ועד ליום התשלום המלא בפועל.
5. סך של 448 ₪ בגין שכ"ט שמאי, בצירוף הפרשי הצמדה ודין כחוק מיום הגשת התביעה (02.11.15) ועד ליום התשלום המלא בפועל.
6. סך של 2,298 ₪ בגין נזקי התובעת 2, בצירוף הפרשי הצמדה ודין כחוק מיום הגשת התביעה (02.11.15) ועד ליום התשלום המלא בפועל.
7. סך של 1,928 ₪ בגין הוצאות משפט (כולל אגרה ושכר עדים), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.
8. סך של 3,313 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח את פסק-הדין לבעלי הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ח, 19 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.