1. לפני תביעתו של התובע לקבלת פיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 15.6.14. בתאונה היו מעורבים רכבו של התובע שהיה נהוג על ידי אמו, הגב' מרים אבוריא ומשאית השייכת לנתבעת 1 ואשר היתה נהוגה בידי עובד נתבעת 1 – נתבע 2 (להלן: הנתבע). המשאית מבוטחת על ידי נתבעת 3 בפוליסת ביטוח, בין היתר לכיסוי נזקי צד ג'.

2. בהודעה שהוגשה ביום 3.8.16 הודיע עו"ד רונן מטרי כי ביום 19.4.15 ניתן צו פירוק נגד החברה, נתבעת 1. על כן בהחלטה נוספת שניתנה ביום 15.8.16 הוריתי על עיכוב ההליכים נגד נתבעת 1. בנוסף, הוריתי למפרק להודיע אם נערכה פוליסת ביטוח למשאית. בהודעה שנמסרה הובהר כי למשאית נערכה פוליסת ביטוח אצל נתבעת 3 ועל כן צורפה זו האחרונה כנתבעת נוספת.

3. היום קיימתי דיון בו שמעתי את גרסאות הנהגים שהיו מעורבים בתאונה. לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים ועיינתי בראיות שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל נגד הנתבע תוך ייחוס אשם תורם לנהג רכב התובע. אפרט את נימוקיי להלן:

4. נקודת המוצא כי בעת אירוע התאונה נסע רכב התובע בנתיב השמאלי בכביש שבו שני נתיבים ואילו המשאית נסעה בנתיב הימני. אין חולק כי בשלב מסוים נהג המשאית, הנתבע, סטה מנתיב נסיעתו לנתיב בו נסע רכב התובע והתאונה אירעה עוד לפני שהמשאית השתלבה בנתיב השמאלי. הנתבע תיאר בעדותו כך:

"מהכיכר יוצאים שני נתיבים, אני נסעתי בנתיב הימני לכיוון שדרות נשיאי ישראל. אחרי הכיכר יש תחנת אוטובוס. אני ראיתי שעומד אוטובוס בתחנה התחלתי לעקוף אותו משמאל... אני יצאתי כבר לעקיפה עשיתי עיקוף כדי לעבור את האוטובוס וקרה מה שקרה".

הנה כי כן, התאונה נגרמה בעת שנהג המשאית ניסה לעבור מהנתיב בו הוא נסע אל נתיב נסיעת רכב התובע. בנסיבות אלו עיקר האחריות מוטל על הנתבע אשר עליו היה לוודא כי מעבו לנתיב השמאלי נעשה בבטחה ומבלי לסכן או להפריע לכלי הרכב שנוסעים בנתיב האחר. [במאמר מוסגר יצוין כי לא ראיתי לזקוף לחובת התובע את אי הבאתם לעדות של הנוסעים שהיו ברכב בעת התאונה משום שעיקר הממצאים הושתתו על גרסת הנתבע ועל התמונות]

5. גם מיקום הפגיעה במשאית וברכב התובע מתיישבים עם המסקנה כי עיקר האחריות מוטל על הנתבע. כעולה מדברי נהגת רכב התובע ומדברי הנתבע, הפגיעה במשאית הייתה בצד בחלק האחורי ולא בחזית האחורית (ראו נ/1). לעומת זאת הפגיעה ברכב התובע הייתה בקצה הקדמי של הכנף הימנית. ממצאים אלו מלמדים כי המשאית לא השלימה את ההשתלבות בנתיב השמאלי, והתאונה נגרמה עוד לפני סיום התהליך. ואולם, מיקום הפגיעה במשאית ויתר הנסיבות מצביעים על כך שיש להטיל אשם תורם על נהגת רכב התובע. הן מהעדויות והן מהתמונות ניתן להסיק כי המשאית הייתה בעיצומה של הפניה מנתיב נסיעתה לנתיב נסיעת רכב התובע ועל כן מוטלת על נהגת רכב התובע החובה להאט את רכבה ואף לעצור במידת הצורך ולא להמשיך בנסיעה, מקום שהיא הבחינה או אמורה הייתה להבחין במשאית עוברת מנתיב נסיעתה לנתיב נסיעת רכב התובע. בנסיבות המקרה אני סבור כי יש להטיל על נהגת רכב התובע אשם תורם בשיעור של 20%.

6. אשר לגובה נזק – לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת בה נאמדו נזקי הרכב בסך של 5720 ₪. עיינתי בחוות הדעת ולא מצאתי סיבה המצדיקה שלא לקבל את האמור בה, מה גם שהצדדים לא חלקו על האמור בחוות הדעת במהלך הדיון. בנוסף לכך צורפה חשבונית ממנה עולה כי רכב התובע תוקן ועלות התיקון תואמת את האמור בחוות הדעת. בנוסף לכך צורף מסמך המעיד כי שכ"ט השמאי מסתכם בסך של 900 ₪. מלבד סכומים אלה שמסתכמים בסך 6620 ₪ לא ראיתי לפסוק פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש והוצאות, מלבד הוצאות ההליך.

7. המשאית מבוטחת בפוליסת ביטוח לכיסוי הנזקים לצד ג' (ראו נ/3 ו- נ/4). ואולם, בכתב ההגנה שהגישה נתבעת 3 וגם בדברי נציגתה בדיון ביקשה לדחות את התביעה משום שהנזק שנגרם לרכב התובע נופל מסכום ההשתתפות העצמית לפי הפוליסה. עיון בפוליסה מלמד כי סכום ההשתתפות העצמית הינו 7522 ₪, סכום העולה על הנזקים ברי הפיצוי. לפיכך, לא קמה חובה על הנתבעת 3 לתשלום תגמולי ביטוח (ראו: י' אליאס, דיני ביטוח, כרך ב', מהדורה שלישית, עמ' 1259), מה גם שבחוזה הביטוח (סעיף 13(ג) לתנאי הפוליסה) נקבע כי על המבוטח לשאת בתשלום ההשתתפות העצמית ואין תניה לפיו לא ניתן לנכות את הסכום מצד שלישי. לשם שלמות התמונה יובהר כי כלי הרכב המבוטח כאן הוא משאית ועל כן לא חלה ה"פוליסה התקנית", ראו – תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986.

8. אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה נגד נתבעת 3 ללא צו להוצאות. אני מחליט לקבל את התביעה נגד נתבע 2 ומחייבו לשלם לתובע את הסך של 5296 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 15.6.2014, וכן הוצאות בסך של 200 ₪. הסכומים שבפסק הדין ישולמו תוך 45 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ב' אדר תשע"ז, 28 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.