1. בפניי תביעה קטנה על סך 30,198 ₪ בגין הוצאות שונות שנשאה בהם התובעת לשם שיפוץ דירתה לאחר נזילה ורטיבות בקירות הבית.
2. הנתבעת 1 הינה חברת ביטוח המבטחת את דירת התובעת מפני נזקים על פי תנאי הפוליסה שנחתמה בינם. הנתבעת 2 הינה חברת אינסטלציה.

טענות הצדדים

1. התובעת התלוננה על דליפה מצנרת בדירתה, פנתה לנתבעת שהגיעה לבית, בדקה ותיקנה את הבעיה. עברו כמה חודשים ושוב פנתה התובעת לנתבעת והתלוננה על נזילה ורטיבות שהתפשטה לרוב חדרי הדירה. התובעת טוענת כי השוכרים שגרו בדירה החליטו לעזוב את הדירה ולא לחדש את החוזה. עקב רשלנות הנתבעת בתיקון הנזילה לאורך תקופה ממושכת, התובעת ספגה נזק כספי כתוצאה מהפסדי שכר דירה בתקופה שלא הייתה מושכרת עד לתיקון המלא של הדירה. התובעת טוענת כי למשך 4 חודשים לא הצליחה להשכיר את הדירה וזאת בגלל שאינה ראויה למגורים. נוסף לכך, טוענת התובעת כי חויבה פעמיים בהשתתפות עצמית בסך של 500 ₪ לכל פעם. וגם, נאלצה לשכור את שירותיו של שמאי פרטי שביקש שכ"ט בסך 3,750 ₪. וכן, תובעת הוצאות נלוות בגין אובדן ימי עבודה, הוצאות שוטפות ועוגמת נפש.
2. הנתבעות טוענות כי בשתי הקריאות של התובעת הם נענו וביקרו בבית, ובשני הביקורים תוקנה הנזילה. הנתבעת 1 שילמה לתובעת את עלות התיקון לפי ערך שיפוי וזאת בהסכמה מול השמאי מטעמה. כמו כן, הנתבעות טוענות כי השיפוץ בדירה נמשך כחודש ימים בלבד, עבור אותו חודש לפי תנאי הפוליסה הדירה לא הייתה ראויה למגורים ולכן שולם לתובעת דמי שכירות של חודש אחד בלבד. מוסיפות הנתבעות כי התובעת ביצעה שיפוץ נרחב בדירה מעבר לטיפול בנזילה וברטיבות ולכן השיפוץ התארך ליותר זמן, כך שאין למצוא שהנתבעות הן האחראיות על כל תקופת השיפוץ שמעבר לנדרש לתיקון הרטיבות.

דיון והכרעה

1. המחלוקת בין הצדדים הינה האם אחראיות הנתבעות על הנזק הכספי שספגה התובעת מאי השכרת הדירה כתוצאה מהשיפוץ הנרחב שבוצע, האם הדירה לא הייתה ראויה למגורים?
2. מעיון בכתבי הטענות ובחומר הראיות שהובא בפניי, ולאחר ששמעתי את הצדדים אני סבור כי יש לקבל את התביעה בחלקה.
3. התובעת טענה בכתב התביעה כי בגלל הרטיבות השוכרים יצאו מהדירה, אך בדיון לפניי התברר כי השוכרים יצאו בתום תקופת השכירות. טענתה העיקרית שהפסידה דמי שכר דירה נסתרה מפיה, ואין הוכחה על זה השוכרים יצאו מהדירה בתום החוזה בגלל הרטיבות, ישנם מאה ואחת סיבות. מעבר לכך, זכותו של שוכר לא לחדש את החוזה. התובעת לא הוכיחה כי אי חידוש החוזה הינו בגלל הרטיבות בדירה.
4. אומנם היא הוסיפה וטענה כי היא לא השכירה את הדירה בגלל הרטיבות, וכי הדירה אינה ראויה למגורים. אך על פי תנאי הפוליסה לא הייתה מניעה מהשכרת הדירה, והיא בעצמה בחרה לא להשכיר את הדירה כי נראתה בעיניה לא ראויה למגורים. טענתה של התובעת לא נתמכה בחוות דעת מומחה לעניין באם הדירה אינה ראויה למגורים, אין די בחוות דעת השמאי שהוא מעריך נזקים בלבד כדי לבסס את טענתה זו.
5. התובעת טענה כי נגבתה ממנה השתתפות עצמית ביתר, על אותו מקרה ביטוחי. טענתה של התובעת נדחית, נכון שמדובר בשני המקרים בנזילה מצנרת, אך מדובר בשני מקרים פרודים ובהפרש של 5 חודשים אחד מהשני.
6. התובעת טענה עוד כי שכרה את שירותיו של שמאי פרטי וזאת לאחר שראתה כי הרטיבות מתפשטת. לאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבור כי על הנתבעת 1 לשלם לתובעת את שכר טרחתו של השמאי הפרטי שנשאה בה בסך 3,750 ₪.
7. הנתבעת שילמה לתובעת שכר דירה של חודש אחד, החודש שבו בוצעו התיקונים בבית, שעל פי תנאי הפוליסה רק במהלך החודש הזה, הדירה לא הייתה ראויה למגורים. התובעת טענה כי השיפוצים בדירה ארכו 4 חודשים, ולכן על הנתבעת לשלם לה עבור 4 חודשים ולא חודש אחד. טענה זו של התובעת לא מתקבלת, השיפוצים שבוצעו בדירה היו שיפוצים נרחבים שכללו בתוכם שיפוץ הדירה מהרטיבות. טענתה של הנתבעת כי אם היה מבוצע שיפוץ לרטיבות, השיפוץ לא היה מתארך. טענתה של הנתבעת מקובלת עליי, שכן התארכות תקופת השיפוצים נובעת מהחלטתה של התובעת לבצע שיפוצים נרחבים בדירה.
8. התובעת לא צירפה חשבוניות שמוכיחות שהיא שילמה מע"מ, היא בעצמה העידה כי שילמה ללא חשבוניות. משלא הוציאה חשבוניות, טענתה לעניין המע"מ לא מתקבלת.
9. כמו כן, הנתבעת שילמה לתובעת את הסכום שסוכם בינה לבין השמאי הפרטי מטעם התובעת. מאחר שהסכום ששולם על ידי הנתבעת לתובעת הינו בהסכמה, התובעת אינה יכולה להעלות טענה כלפי הנתבע.

סוף דבר,

1. התביעה מתקבלת בחלקה.
2. הנתבעת 1 תשלם לתובעת סך של 3,750 ₪ עבור שכר השמאי.
3. הנתבעות ישלמו לתובעת סך של 500 ₪ עבור הוצאות משפט.
4. בקשת רשות ערעור על פסק דין לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.
5. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ז, 26 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.