התובע הגיש תביעה כספית ע"ס של 13,636 ₪, עקב נזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים.

טענות הצדדים:

1. לטענת התובע, בעת שנהגת מטעמו נהגה ברכב, פגע בה רכב בבעלות הנתבעת מס' 1 ואשר מבוטח אצל הנתבעת מס' 2, והדף אותה למעקה הבטיחות. הנזקים מתועדים בחוו"ד שמאי ,לו שילם התובע שכר טרחה בסך של 1,180 ₪.

2. הנתבעת מס' 1 טענה בכתב הגנתה כי נהגת התובע עצרה עצירת פתע ולכן היא שגרמה לתאונה ואם תצטרך הנתבעת מס' 1 לשאת בתשלום, הרי שיש לחייב את הנתבעת מס' 2 לשלם את הפיצוי, בהיותה מבטחת של הנתבעת מס' 1. יצוין כי על פי טופס ההודעה של הנהג מטעם הנתבעת מס' 1, אין מחלוקת כי פגע ברכב התובע וכפי שכתב- "התנגש בו קלות", עקב עצירה פתאומית.

3. הנתבעת מס' 2 טענה להעדר כיסוי ביטוחי היות ולנהג הנתבעת מס' 1 לא היה רישיון בר תוקף בעת התאונה .

המחלוקת:

4. ביום 19/4/17 התקיים דיון בנוכחות ב"כ הצדדים, העדה מטעם התובע והעד מטעם הנתבעת מס' 1, הנהג מרקו בלבול.

5. המחלוקת בין הנתבעות 1 ו-2 היא האם קיים כיסוי ביטוחי, דהיינו האם היה הנהג מטעם הנתבעת מס' 1 בשלילת רישיון בעת התאונה ואם היה- האם ידע על כך. ב"כ הנתבעת מס' 1 טען גם לעניין גובה הנזק ונסיבות התאונה.

6. בדיון נחקרה הנהגת מטעם התובע והנהג מטעם הנתבעת. בתום הדיון הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן צו המופנה למשרד הרישוי להמצאת פרטים נוספים ולאחר קבלת הפרטים יוחלט האם יש צורך בדיון נוסף, או שניתן יהיה להורות על הגשת סיכומים.

7. לאחר קבלת המידע ממשרד הרישוי, הסכימו הצדדים על הגשת סיכומים ומתן פסק דין מנומק.

דיון והכרעה:

האחריות והנזקים:

8. לאחר ששמעתי את העדים מטעם הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, סיכומי הצדדים והנספחים שצורפו, מצאתי כי דין התביעה להתקבל במלואה , כמו גם טענת הנתבעת מס' 2 להעדר כיסוי ביטוחי.

9. הנהג מטעם הנתבעת מס' 1 הודה כי פגע ברכב התובע. הנהג לא טען כי לנהגת התובע אחריות כלשהי לתאונה , אלא כי אינו זוכר מה בדיוק קרה למעט כי הרגיש שנכנס בנהגת התובע (עמוד 4 שורות 3-6). לא עלתה כל טענה בדבר עצירה פתאומית, כפי שנטען בכתב ההגנה ובטופס ההודעה ומשכך לא ניתן לייחס לנהגת התובע אחריות כלשהי לתאונה.

10. לעניין הנזקים נטען כי מדובר בפגיעה קלה בלבד. תמונות אותן צילם הנהג, אשר יכולות היו לתמוך בטענה זו לא הוגשו במהלך ניהול התיק ואף לא הועברו מהנתבעות לידי התובע , ב"כ התובע או השמאי מטעמו , קודם לאובדנם הנטען על ידי נהג הנתבעת.

11. הנתבעות אף לא ביקשו לזמן את השמאי מטעם התובע לחקירה, על מנת לעמת אותו אל מול טענותיהם ולא צרפו חוות דעת נגדית מטעמם, ממנה ניתן היה ללמוד בדבר הנזקים המופרזים הנטענים על ידם.

12. טענת הנתבעות בדבר תאונות קודמות ונזקים שאינם קשורים לתאונה, לא הוכחה ודינה להידחות.

13. בשל כך, יש לקבל את התביעה במלואה.

העדר כיסוי ביטוחי:

14. הנתבעת מס' 2 צרפה תעודת עובד ציבור מטעם משרד הרישוי ממנה עלה כי נכון למועד התאונה, הותלה רישיונו של הנהג מטעם הנתבעת מס' 1. התלייה שדינה כדין פסילה. הודעה על ההתליה נשלחה לנהג מספר פעמים, ובכך כי שילם עבור קורס נהיגה מונעת, אישר למעשה הנהג כי ידע על דבר ההתלייה ועל כי קיבל אותה ממשרד הרישוי, אחרת ל א היה פונה לביצוע קורס הנהיגה המונעת.

15. טענת ב"כ הנתבעת מס' 1 כי ברגע ששילם הנהג עבור הקורס התבטלה ההתליה, לא רק שלא הוכחה אלא אף אינה מתיישבת עם ההיגיון. רק מי שעובד את הקורס, מסדיר את הנקודות שנצברו לחובתו ואת ביטול ההתליה ,אחרת מאבד הקורס ממטרתו העיקרית – לימוד נהיגה נכונה. אין כל משמעות לתשלום עבור הקורס ללא השתתפות בו וטענה זו של הנתבעת מס' 1 לא נתמכה בכל הפניה שהיא, לא לחוק, לא לתקנות ולא לנהלי משרד הרישוי.

16. בנוסף לעובדה כי הנהג שילם עבור הקורס , ותעודת עובד הציבור ממנה ניתן ללמוד על המספר הרב של הפעמים בהם נשלחה לנהג הודעה על ההתליה ותזכורת ובכך לטעמי הרימה הנתבעת מס' 2 את הנטל להוכיח כי הנהג ידע על ההתליה, הרי שהתרשמתי מעדותו של הנהג כי ידע על ההתליה, או לפחות כי לא הייתה לו כל סביה לא להבין כי רישיונו הותלה.

17. עדותו של הנהג הייתה מתחמקת וניתן היה ללמוד ממנה על זלזול מה בכל הקשור לחובתו של הנהג לנהוג בזהירות ולקבל עליו את האחריות במידה ולא יעשה כן. הנהג העיד כי ידע שיש לו בעיה של ניקוד , ידע שצריך לעשות נהיגה מונעת , ולא בפעם הראשונה, אבל לא ידע כי הוא בפסילה. הנהג סבר כי ברגע ששילם את התשלום עבור הקורס, רישיונו לא נפסל, אולם הוא לא טרח לברר זאת (ראו למשל עמוד 5 שורות 1-7). הנהג לא זוכר איזה מכתב קיבל ממשרד הרישוי ולא יכול היה לסתור את תעודת עובד הציבור שהוגשה, על פיה נשלחו למענו התראות קודם להתלייה והודעות על התלייה. התרשמתי מהעד כי הסתפק בהנחה (שגויה ולא מבוססת) כי בכל פעם בה יירשם לקורס, תבוטל ההתליה, אולם לא בדק בפועל כי אכן בוטלה התלייתו ונהג למעשה ללא רישיון נהיגה.

18. אין לתת יד לאדישותו של העד ולזלזולו בנוהלי ודרישות משרד הרישוי וחוקי התעבורה ולקבוע כי בכך שהתעלם מהמכתבים שקיבל וסבר כי יצא על ידי חובתו בתשלום לקורס , לא ידע כי אינו נוהג כשרישיונו מותלה. הנהג ידע על התליית רישיונו, או לפחות היה צריך להבין זאת מהמכתבים אותם קיבל ובחר להתעלם מכך.

19. משנהג הנהג מטעם הנתבעת מס' 1 ללא רישיון נהיגה, הרי שהצדק עם הנתבעת מס' 2 ואין להטיל עליה את החובה לתשלום נזקי התובע, בהעדר כיסוי ביטוחי.

20. לו רצתה הנתבעת מס' 1 לסתור את טענות הנתבעת מס' 2 בדבר שליחת ההודעה על ההתליה או להוכיח טענותיה היא בדבר הסתפקות משרד הרישוי בתשלום עבור הקורס, היה עליה לזמן את עובדת משרד הרישוי למתן עדות . בעצם הצגת תעודת עובד הציבור ועל פי עדותו של הנהג מטעם הנתבעת מס' 1 בעצמו, הורם הנטל הנדרש על ידי הנתבעת מס' 2 , וטענותיה לא נסתרו על ידי הנתבעת מס' 1.

21. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע את הסך של 13,636 ₪, בתוספת המחצית הראשונה של אגרת בית המשפט בסך של 378 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (26/10/15) ועד מועד התשלום בפועל.

עוד אני מחייבת את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע את הסך של 1,000 ₪ עבור הוצאות התובע (לרבות שכר העדה בסך של 500 ₪) וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 4,000 ₪ .

התובע ידאג לשלם את המחצית השנייה של האגרה תוך 7 ימים מהיום ולהמציא לידי ב"כ הנתבעת מס' 1 העתק מהתשלום, על מנת שגם תשלום זה יועבר לתובע.

התשלומים ישולמו לתובע, באמצעות בא כוחו, תוך 30 יום מהיום.

התביעה נגד הנתבעת מס' 2 נדחית.

בשים לב לכך כי סיכומי הנתבעת לא הוגשו במועד שנקבע, לא מצאתי מקום לפסוק לטובת הנתבעת מס' 2 הוצאות , הן מטעם התובע והן מטעם הנתבעת מס ' 1.

ניתן היום, י"ג אלול תשע"ז, 04 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.