מבוא

1. בפני בקשת נתבעת מס' 2 למחוק כותרת, לדחות על הסף ולחילופין ליתן רשות להגן. התביעה עוסקת ביתרת חובה בחשבון הבנק של הנתבעים, בעל ואשה, על סך כולל של 118,816 ש"ח.
2. לגבי הבקשה למחיקת כותרת, התביעה ראויה לכותרת בסדר דין מקוצר, מכוח הסכם פתיחת חשבון עליו חתומה המבקשת, ולכן אין מקום למחוק הכותרת.

אדון כעת בבקשת הנתבעת ליתן לה רשות להתגונן.

עקרי טענות הצדדים

1. בכתב התביעה נטען כי האשה חתמה ונטלה הלוואות, אולם לאחר הגשת בקשה ומהמסמכים שצורפו עולה כי מדובר בהלוואות שניתנו על סמך בקשות ששודרו באינטרנט או בטלפון.
2. הנתבעת טוענת כי היא ובעלה היו מסוכסכים, בעלה נטל הלוואות שלא בידיעתה והעביר הכספים לפעילות עסקית כושלת, ההלוואה היחידה שנטלה בסך 11,000 ₪ הוחזרה ולכן אינה מודה בכל חוב.
3. הבנק מתקן בתגובתו וטוען כי יש לחייב הנתבעת מכוח היותה בעלים משותף ביחד ולחוד עם בעלה וכי מרגע שהבנק ידע כי קיים סכסוך בין הצדדים לא ניתנו עוד הלוואות בחשבון.
4. עוד טוען הבנק טוען כי הנתבעת מושתקת מלטעון דבר לגבי החשבון, משום שהיתה מודעת למתרחש בחשבון, הא הראיה שביקשה כרטיס אשראי ולגביו לא היתה צריכה הסכמת הבעל, אולם מתצהיר הנתבעת עולה כי בקשתה לכרטיס אשראי נדחתה על ידי הבנק (ראה סעיף 15 לתצהירה).

הדין הנוהג

1. ההלכה הפסוקה לעניין מתן רשות להתגונן היא כי די בטענת הגנה אפשרית כדי להעניק רשות להתגונן. מטרת הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראה ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לשיראל בע"מ [פורסם בנבו] (2006); ע"א 554/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו (3) 518, 524 (1982) ). עוד נאמר כי בקשת רשות להתגונן תידחה רק באותם מקרים נדירים שבהם נראה כי הגנת הנתבע, המבקש רשות להתגונן, נעדרת בסיס והיא בבחינת "הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל [פורסם בנבו] (2004); ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [פורסם בנבו] (2009).

לגופן של טענות ההגנה

1. לא התרשמתי שהגנת הנתבעת היא "הגנת בדים", אם כי הסיכוי שהנתבעת תחויב בחלק מהסכום הנתבע גבוה יותר מהסיכוי שהתביעה נגדה תידחה במלואה. יש לבדוק בקפידה את מהלכי הבנק והבעל בחשבון, מה היו השינויים שנעשו בחשבון לאחר פתיחתו, האם הוגדל האשראי ואם כן האם הדבר נעשה בידיעה/הסכמה/הסכמה מכללא של האשה, האם האשה משכה כספים מהחשבון, מתי בדיוק הבנק ידע על הסכסוך בין השניים, מי הורה על אי מתן הלוואות לבעל או בחשבון, מדוע הוראה כזו לא ניתנה קודם לכן, כשההלוואות לא הוחזרו, האם הבנק מילא חובתו כלפי האשה כבעלת חשבון (ס' 17 לתצהיר המבקשת), האם התרשל, האם האשה התרשלה בבדיקת חשבונה ועוד כהנה וכהנה שאלות, שעשויות להשפיע על מידת חיובה של האשה בחוב שנצבר.
2. רק לאחר צירוף כל דפי החשבון מהיום הראשון לפתיחתו ועד לנקיטת ההליכים, לרבות כל המסמכים המצויים בידי הבנק, ניתן יהיה להעריך מחדש את סיכויי הגנתה של הנתבעת. בשלב זה, ועד לבירור טענות הנתבעת, יכול הבנק להסתפק בפסק הדין בהעדר הגנה שקיבל כנגד הבעל ולנקוט נגדו בהליכי גבייה.

סוף דבר

1. לאחר עיון בטענות הצדדים ונוכח האמור לעיל, אני מתירה לנתבעת להתגונן מהתביעה, בכפוף להפקדת סך של 5,000 ₪, אשר יבטיחו חלק מהוצאות המשפט, אם תחויב בתביעה. הסכום יופקד עד ליום 10/2/16. לא יופקד – ינתן פסק דין חלקי על סך של 15,000 ₪ ועל היתרה תוכל להתגונן גם ללא הפקדה.
2. תצהיר הנתבעת ישמש ככתב הגנה.

הוצאות הבקשה – בהתאם לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ו, 25 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.