התובע רכש אצל הנתבעת מחסנית לאקדח המצוי ברשותו ונרתיק לאותו אקדח.

לשיטת התובע, למחרת יום הרכישה שב אל החנות על מנת להחזיר את המחסנית ואת הנרתיק בטענה שאלו אינם מתאימים לאקדח שברשותו, ואולם נציגי הנתבעת לא זו בלבד שסירבו לביטול העסקה, אלא התלהמו, דחפו אותו החוצה, הפילו אותו אל הרצפה על אף היותו איש חולה, והשתמשו כלפיו באלימות, עד אשר נאלץ להזמין משטרה.

בנסיבות אלו מבקש התובע לחייב את הנתבעת להשיב לו את הסכום ששילם בעבור המחסנית והנרתיק בסך של 315 ₪, וכן לחייבה בפיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות, ובסה"כ לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 1,400 ₪.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי אמנם קנה אצלה התובע מחסנית ונרתיק, אותם ביקש להחזיר ללא כל הסבר לאחר תקופה של שימוש.

עוד טענה כי כאשר הגיע התובע אל החנות פתח בצעקות וקללות, וגידף ללא שום סיבה, וכאשר נתבקש לצאת כיוון שהגיע זמן סגירת החנות, סירב לצאת, נשכב על הרצפה, והחל לצעוק "אני נכה", ולבסוף הוציא מכיסו מכשיר טלפון נייד, התקשר למשטרה וצעק כי דקרו אותו בסכין.

כאשר נזעק לשיטתה השוטר שהשיב לפניה ושאל היכן נדקר, חזר בו התובע וטען כי לא נדקר אלא נדחף בלבד, ולבסוף קם ויצא בעצמו מבלי להחזיר את המוצרים, ובכך נסתיימה הפרשה.

לשיטת הנתבעת, התובע מנסה לסחוט כספים ללא הצדקה ועל כן מן הראוי לדחות את התביעה.

התובע ונציג הנתבעת התייצבו לפניי ולאחר ששמעתי את עדויותיהם אני רואה לנכון לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, ואבהיר:

ראשית יצוין כי לאחר שנבחן אישור המשטרה בדבר הגשת תלונה, אין עוד חולק בנוגע לכך שהעסקה בוצעה ביום 27.9.15 כנקוב בקבלות שצורפו לכתב התביעה, והארוע במסגרתו טען התובע כי הותקף התרחש ביום 29.9.15.

הנתבע העיד כי הוא איננו מוכר מחסנית מבלי לבחון את ביצועיה והתאמתה לכלי היריה במעמד המכירה, וגרסתו בעניין זה נמצאה בעיניי סבירה והגיונית ומתיישבת עם השכל הישר, ועל כן אני רואה לנכון להעדיפה על פני גרסת התובע ולפיה אף שרכש את המחסנית כשכלי הנשק מצוי היה ברשותו, והגם שאצל הנתבעת מצוי מטווח, לא נבדקה המחסנית והתאמתה לכלי היריה במועד המכירה.

בהתאמה – אני מקבלת את גרסת הנתבעת לפיה לא פגם במחסנית הוא שהצדיק ביטול העסקה, והטענה שהעלה התובע ולפיה במועד שבו ביקש לבטל את העסקה נערכה בדיקה ע"י נציג הנתבעת, והתברר כי כלי היריה אמנם איננו מתפקד כאשר נעשה שימוש במחסנית שרכש אצל הנתבעת בשונה מתפקודו כאשר נעשה שימוש במחסנית אחרת, נראית בעיניי קלושה, ואיני מוצאת לקבלה.

התובע ביקש להטיל דופי גם בנרתיק שרכש אצל הנתבעת, ואולם לא שמעתי מפיו הסבר מניח את הדעת במה כשל הנרתיק במילוי תפקידו, ומדוע לא אותר הכשל האמור על ידו כבר במועד רכישת הנרתיק, אם כלי היריה היה מצוי ברשותו כטענתו, באותו מועד.

מכל אלו נחה דעתי כי יש להעדיף את גרסת הנתבעת בנוגע לתקינות המוצרים ולהתאמתם לצרכיו של התובע במועד המכירה, ובנוגע לכך שלא פגם הוא שהוביל את התובע לבקש לבטל את העסקה.

משמצאתי לנכון להעדיף את גרסת נציג הנתבעת בנוגע לסוגיות אלו, ממילא אני סבורה כי יש להעדיף את גרסתו גם ביחס לנסיבות התקיפה הנטענת, ולכך אני מוצאת חיזוק גם בעובדה שהתובע העיד כי לאחר שהגיש תלונה על תקיפה והציג מסמכים רפואיים לכאורה למשטרת ישראל אודות אותה תקיפה, נסגר התיק מחוסר ראיות.

התובע התבקש להציג אסמכתאות רפואיות בנוגע למצבו לאחר התקיפה הנטענת, על מנת שביהמ"ש יוכל להתרשם בדבר כנות הטענות, ואולם כל שהציג הוא מסמך שנערך רק ביום 9.10.15, המתעד בדיעבד את תלונותיו ולפיהן לכאורה עבר תקיפה שבוע קודם לכן.

טענת התובע לפיה מסמך זה נערך לאחר שביקר פעם שניה אצל הרופאה בעקבות אותה תקיפה, ולאחר שהופנה על ידה זה מכבר לביצוע צילומים, לא זכתה לכל תיעוד ותמיכה במסמך שהציג, ולא שמעתי מפיו כל הסבר אשר הבהיר מדוע לא פנה לקבלת העתק המסמכים הרפואיים, אותם לשיטתו הגיש במשטרת ישראל, והמעידים על ביצוע צילומים כאמור ועל פניה לרופאה מיד בסמוך לאחר התקיפה, על מנת שיוכל להציגם כאן.

מכל אלו אני קובעת כי התובע לא הוכיח שאמנם הותקף, ועדותו בנוגע לכך שאיבד את שלוות נפשו והחל לצעוק, כמו גם עדותו בנוגע לכך שארוע התקיפה הנטען על ידו ארע לאחר שעות הסגירה של בית העסק של הנתבעת, בנוגע לכך שהלין תחילה על תקיפה בסכין ואפילו עדותו בנוגע לכך שעובד הנתבעת דאז, העונה לשם רועי, סייע לו לחזור לרכבו, יש בהן כדי לתמוך בגרסת הנתבעת בנוגע להשתלשלות הארועים.

מכל האמור עד כה, אני רואה לנכון לדחות את טענות התובע בכל הנוגע לסוגיית עוגמת הנפש, הפגיעה וההוצאות.

אשר לביטול העסקה, משלא מצאתי כאמור כי נפל פגם במוצרים, נשאלת השאלה האם עומדת לתובע הזכות לבטל את העסקה בתוך 14 ימים מיום עריכתה, כטענתו.

בהקשר זה אציין כי לא נעלם מעיניי שהנתבעת ביקשה להרחיק עצמה מטענות התובע בנוגע לביטול העסקה, כאשר טענה בכתב הגנתה כי הנתבע הגיע בחזרה אל החנות לאחר תקופה של שימוש.

הנתבעת לא הציגה לפני ביהמ"ש העתק מהפרסום המבוצע בחנותה, בנוגע למדיניות ביטול העסקה, ומשכך חזקה שאיננה מפרסמת את מדיניותה בעניין. בנוסף, אין חולק כי הנתבעת בודקת את תקינות מוצריה תוך שימוש בהן בחנותה, עוד בטרם יצאו את החנות, וכי המחסנית (לפחות) הינה מחסנית יד שניה.

סעיף 4ג(ג) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 קובע:

"לא הציג עוסק מודעה כאמור בסעיף קטן (א), חזקה כי מדיניותו לגבי החזרת טובין שלא עקב פגם היא מתן אפשרות לצרכן להחזיר לו את הטובין, וההוראות לפי סעיף קטן (ב) יחולו לעניין זה, בשינויים המחויבים".

סעיף קטן (ב) מבהיר כי צרכן רשאי להשיב לעוסק את הטובין ולקבל את מלוא התמורה שהוא שילם, ובלבד שלא חלה הרעה במצב הטובין.

סעיף 14ו לחוק קובע כי במסגרת תקנות ייקבעו הכללים לעניין סוגי העסקאות והמועדים לביטול העסקה.

תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א – 2010, קובעות לעניין רכישה של טובין דוגמת הציוד שרכש התובע כי ניתן לבטל את העסקה בתוך 2-14 ימים ממועד עריכתה, גם אם לא נפל בה פגם, ובלבד שישלם הצרכן דמי ביטול בשיעור של 5% ממחיר הטובין או 100 ₪ לפי הנמוך.

הואיל ואין חולק למעשה בנוגע לכך שהתובע הגיע לחנות הנתבעת כדי לבטל את העסקה בתוך פחות מיומיים ממועד עריכת העסקה (שאינם ימי מנוחה), הרי שמין הראוי היה לבטל את העסקה בכפוף לחיוב התובע בדמי ביטול העסקה.

אשר על כן, אני קובעת כי יש להורות על ביטול העסקה והשבת 95% מעלותה, קרי סך של 299.25 ₪, כנגד השבת המחסנית והנרתיק לידי הנתבעת.

לא יפעל התובע להשבת המוצרים לחנות הנתבעת בתוך 30 ימים מהיום, יראו אותו כמי שחוזר בו מבקשתו לבטל את העסקה.

הואיל ומצאתי לנכון לדחות את כל יתר טענות התובע – אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תעביר העתק פסה"ד לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ו, 04 יולי 2016, בהעדר הצדדים.