הנתבעת הגישה בקשה לדחיית הדיון הקבוע בתיק זה, וזאת שלא בהתאם לנוהל בקשות דחייה שהוצא על ידי נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס השופט גרוניס.

בהתאם לכך, ניתנה על ידי החלטה מיום 7.7.16 לפיה על הנתבעת להמציא מועדים מתואמים בימי התורנות בפגרת הקיץ, והדיון לא נדחה.

הנתבעת לא עשתה דבר.

במועד הדיון הסתבר כי הנתבעת לא מתייצבת, מבירור שנערך הסתבר כי מי מטעם הנתבעת לא

יתייצב לדיון.

בהעדר התייצבות ניתן פס"ד בהעדר.

כעת עותרת הנתבעת להורות על ביטולו של פס"ד שקיבל את התביעה ודחה את הודעת הצד השלישי.

התנהלות הנתבעת אינה יכולה להתקבל.

הנתבעת לא טרחה לבדוק את ההחלטות כעולה מהחלטתי מיום 7.7.16, לא טרחה להתייצב לדיון למרות שהיה ברור לנתבעת כי בהעדרה יינתן פס"ד, כאשר היא משליכה את כל יהבה על כך שביהמ"ש יורה על ביטולו של פס"ד שניתן בהעדרה לאור מהות התובענה.

התובענה עצמה עוסקת בעוגמת הנפש שנגרמה לתובעים בשל מעשים ומחדלים בטיול שנרכש מהנתבעת כתוצאה מרישום יתר במלון.

הנתבעת טוענת בבקשתה כי הבינה מהחלטת ביהמ"ש שהדיון נדחה. אני סבורה כי הנתבעת כשלה כשל חמור בהתנהלות מזלזלת, כשהיא עושה דין לעצמה ובוחרת להתייצב לדיון שהיה קבוע לה בביהמ"ש אחר למרות שלא ניתנה החלטה המורה על דחיית דיון זה.

הואיל ולא התקיים דיון לגופו של עניין, אני רואה לנכון לבטל את פס"ד שניתן בהעדר רק מטעם זה,

ולאור מחדלה של הנתבעת אני מחייבת אותה בתשלום הוצאות ללא קשר לתוצאות בתיק העיקרי

וכתנאי לביטולו של פס"ד בסכום של 1,500 ₪ לכל אחד מהצדדים, היינו לתובעים ולצד ג'. תשלום

ההוצאות יבוצע בתוך 10 ימים מקבלת החלטתי זו, ולאחר קבלת ההודעה על תשלום ההוצאות יקבע מועד חילופי בהתאם ליומן המזכירות.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ז, 25 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.