הקדמה:

1. עסקינן בתביעה לסעד הצהרתי, במסגרתה מבקשת התובעת, סמירה נבואני (להלן:"סמירה") צו הצהרתי שיקבע כי רכשה כדין, בשנת 2009 ממר ג'מאל טריף (להלן: "ג'מאל") שהינו בן דודו של הנתבע - נביה קאסם טריף (להלן: "נביה"), את הזכויות שהיו בבעלותו ונתקבלו לידיו בירושה, ב- 3/28 מחלקה 71 הידועה כגוש 18440 וב-3/14 מחלקה 14 הידועה כגוש 18450 (שיכונו בהתאמה: "חלקה 71" ו-"חלקה 14") שתיהן מאדמות הכפר ג'וליס, ומשכך היא זכאית להירשם כבעלת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין בנצרת.
2. למעשה התביעה הינה להצהיר כי ג'מאל היה הבעלים של אותן זכויות במועד שנמכרו לתובעת במסגרת אותה עסקה משנת 2009, והם נתקבלו לידיו כאמור בירושה מסבו המנוח מוחמד טריף טריף ז"ל (להלן:"מוחמד"), אשר נפטר בסוף שנות ה-70 של המאה שעברה. כאמור, ג'מאל ונביה הם בני דודים- ג'מאל הינו בנו של יוסף מוחמד טריף ז"ל, אחיו של קאסם מוחמד טריף ז"ל (להלן:"קאסם").

למען שלמות התמונה יצויין כי הזכויות במקרקעין רשומות או אמורות להירשם על שם המנוח מוחמד, וטרם נרשמו ע"ש יורשיו.

1. במקביל לתביעה זו מתנהל הליך בבית הדין הדתי הדרוזי בעכו בעניין עיזבון מוחמד הכולל מספר קרקעות בכפר ג'וליס, שביניהן מצויות גם חלקות 71 ו-14 שבבסיס המחלוקת דכאן, אשר על פי הנטען, הוקנו לו מלוא הזכויות בהן לאחר הליך הסדר.

את התביעה בבית הדין הדרוזי הגיש אביו של נביה -קאסם, ולאחר פטירתו ממשיך לנהל אותה נביה כיורשו. התביעה הוגשה כנגד יתר יורשיו של מוחמד ז"ל לדורותיהם, בינם ג'מאל. .

במסגרת אותו הליך ניתן צו מניעה זמני ביום 29.10.2009 האוסר לבצע כל דיספוזיציה בנכסי העיזבון. על צו המניעה הוגש ערעור מטעם יתר היורשים, אך טרם ניתנה הכרעה, כאשר נכון להיום הוא עדיין בתוקף. לאור צו המניעה לא נתאפשר לסמירה לרשום את זכויותיה בלשכת רישום מקרקעין, ומכאן תביעתה לצו ההצהרתי המבוקש.

1. לשיטתה של סמירה, הזכויות שנמכרו לה על-ידי ג'מאל הועברו לו בירושה מסבו מוחמד ז"ל, דרך אביו יוסף מוחמד טריף (להלן: "יוסף"), ומכאן שעסקת המכר ביניהם תקפה.

לעומת זאת טוען נביה, כי אביו- קאסם, החזיק בטרם הלך לעולמו, במלוא הזכויות בחלקות אלו ובחלקות נוספות, היות ואלו הוענקו לו במתנה על-ידי סבו המנוח מוחמד. לחילופין זה טוען, כי אביו החזיק במלוא הזכויות, לאור ויתור מצד אחיו ואחיותיו של קאסם (להלן: "סעיד", "ריחאנה", "אשתייאק", "בדורה", "פאטמה" ו"יוסף") על זכויותיהם בעזבון מוחמד לטובתו. מכאן שהזכויות אותן מכר ג'מאל לא היו שלו, ועל כן הסכם המכר שנערך עם סמירה בטל.

1. היות והצדדים העלו טענות לעניין הסמכות העניינית, לדון בתובענה שלפני, כן טען הנתבע כי על פי הכלל הנהוג של "כיבוד הדדי בין הערכאות" ולאור התנהלותו של ההליך בפני בית הדין הדרוזי, קיימתי ביום 2.4.2017 דיון קצר במסגרתו העלו הצדדים טענותיהם לעניין זה. כמו כן אפשרתי לצדדים להגיש סיכומים קצרים בכתב בטרם תינתן הכרעתי.
2. טענות הצדדים:

טענות התובעת:

1. בית הדין הדתי הדרוזי בעכו נעדר כל סמכות עניינית לדון בתביעותיו הרכושיות של נביה. מכל מקום החלטותיו של בית הדין הדרוזי לא יכולות לכבול את ידי סמירה ולמנוע ממנה מלתבוע זכויותיה הקנייניות בבית משפט אזרחי.
2. סעיף 155 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה") מגביל את סמכותו של בית הדין הדרוזי רק למתן צו ירושה, צו קיום צוואה וקביעת זכויות למזונות מן העיזבון. משכך אין לבית הדין הדרוזי כל סמכות להכריע בתובענות רכושיות.

גם בחוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים, תשכ"ג 1962 נקבע כי בית הדין מוסמך לדון אך ורק בענייני נישואין וגירושין של דרוזים בישראל, ובכל הנוגע ליצירה או הנהלה פנימית של הקדש דתי.

1. בעוד שהיורשים נתנו הסכמה כי בית הדין הדרוזי ידון בבקשה למתן צו ירושה בעניינו של המנוח מחמד, הם מעולם לא הסכימו כי לאחר שיינתן הצו ידון בית הדין גם בשאלות רכושיות הנובעות מביצוע צו הירושה, ובין היתר פירוק שיתוף בין היורשים או הכרעה לעניין זכויותיהם הקנייניות. מעבר לכך גם אם הייתה ניתנת הסכמת היורשים, אין בית הדין יכול לדון בעניינים בהם הוא לא מוסמך להכריע בהתאם לחוק הירושה.
2. מאחר ובית הדין הדרוזי החליט בעניינים שאינם בסמכותו – שאלות קנייניות ורכושיות הנובעות מביצוע צו הירושה וחלוקת העיזבון, באפשרות בית משפט אזרחי להחליט כי אותן החלטות בטלות מעיקרן, וכי בית המשפט האזרחי מוסמך לדון ולהכריע באותם העניינים.

טענות הנתבע:

1. צו ירושה בעניין עיזבון המנוח מוחמד, ניתן לאחר שכל היורשים נתנו הסכמתם לסמכותו העניינית של בית הדין הדרוזי. מעבר לכך בהתאם לסעיף 155(ד) לחוק הירושה בית הדין הדרוזי מוסמך לדון גם בענייני חלוקת העיזבון.
2. אין בית המשפט המחוזי מוסמך לדון בעניין חלוקת נכסי העיזבון, כאשר תלויה ועומדת בפני בית הדין הדרוזי תביעה הנוגעת לאותו העניין, ובייחוד לאחר שבית הדין הדרוזי קבע כי יש לו סמכות עניינית לדון בתביעה ואף לאחר שנתן צו מניעה האוסר לעשות כל דיספוזיציה בנכסי העיזבון.

ג'מאל הגיש ביחד עם יורשים נוספים ערעור לבית הדין הדרוזי לערעורים על החלטת בית הדין מיום 29.10.2009 בדבר הסמכות העניינית. אלא שהערעור עדיין תלוי ועומד בפני בית הדין לערעורים.

1. החלטתו של בית הדין הדרוזי בעניין סמכותו העניינית, הייתה מנומקת כדבעי וניתנה לאחר שכל הצדדים השמיעו את טענותיהם, ואין היא פוגעת ב"כללי הצדק הטבעי" או נגועה בחוסר חוקיות. על כן נדמה כי אין כל טעם מיוחד אשר יצדיק חריגה מכללי הכיבוד ההדדי בין הערכאות.
2. סמירה וג'מאל פנו בעצמם לבית הדין הדרוזי בבקשה, שבמסגרתה עתרו לרישום המקרקעין על שמה של הראשונה בלשכת רישום מקרקעין.

מאחר ואלו הגישו בעצמם את הבקשה לבית הדין הדרוזי, הרי שהם הכירו הלכה למעשה בסמכותו העניינית של בית הדין, ולאור האמור אין התובעת יכולה להגיש במקביל תביעה באותו העניין לבית המשפט האזרחי.

דיון והכרעה:

1. סעיף 151 לחוק הירושה קובע, כי הערכאה המוסמכת לדון בענייני ירושה על פי החוק היא בית המשפט לענייני משפחה.

סעיף 155(א) לחוק הירושה קובע, כי בית הדין הדתי מוסמך ליתן צו ירושה, צו קיום צוואה ולקבוע זכויות למזונות מן העיזבון, אם כל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך בכתב. סעיף 155(ד) מרחיב ואומר, כי בעניין שהובא לפני בית דין דתי בהתאם לסעיף 155(א), יהא מוסמך בית הדין גם למנות מנהל עזבון ולחלק נכסי העיזבון.

העולה מהאמור הוא, כי במידה וכל הצדדים הנוגעים להליך הביעו הסכמה מפורשת בכתב, בית הדין הדתי יהא מוסמך לדון בחלוקת נכסי העיזבון, במקביל לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה.

אלא שהסכמה כתובה של כל הצדדים להליך בפני בית הדין הדרוזי (כל היורשים החוקיים של מחמד המנוח), לא הוגשה לעיוני. על כן, כלל לא ברור אם כל הצדדים הביעו את הסכמתם כי הדיון יתנהל בפני בית הדין הדרוזי, ולא בפני בית המשפט לענייני משפחה. יחד עם זאת חזקה כי בית הדין לא נטל לידיו סמכות שאין לו, ולפניו הונחה הסכמה כזו.

ברם, ספק בעיני אם הסמכות של בית הדין הדרוזי לפי סעיף 155(ד) לחוק הירושה כוללת גם הכרעה במחלוקת הנוגעת לאופן חלוקת העיזבון, כאשר מועלות טענות סותרות על-ידי היורשים, ולא עוסקת אך בחלוקה טכנית של נכסי עיזבון, אלא בהוצאת נכסים מתוך מסת העזבון, מכח מתנה נטענת בחיי המוריש וכיוצ"ב. אין צריך לומר כי אותה סמכות שבעקבות הסכמה, אינה מקנה לבי הדין סמכות להכריע במחלוקת שעניינה סווג נכס כפנים עזבוני או חוץ עזבוני, ובמילים אחרות, מהם נכסי העיזבון והיקפו. הסמכות בעניין זה נותרה של בתי המשפט האזרחיים, בהתאם לכללי הסמכות הרגילים.

1. כמו כן, הצדדים לא הביאו בפניי אסמכתאות המעידות על מצב ההליכים בפני בית הדין הדרוזי. כיוון שכך אין לדעת באיזה שלב מצויים ההליכים - בשלבים מקדמיים או בשלבים מתקדמים בסמוך לקבלת הכרעה.

כל שהוצג היה פרוטוקול הדיון האחרון מיום 2.7.2014 שנערך בפני בית הדין הדרוזי לערעורים (נספח י' לכתב ההגנה המתוקן), ללמדנו כי ממועד זה לא התקיים דיון נוסף בפני בית הדין הדרוזי, ואף טרם נתקבלה הכרעתו בערעור.

1. מעבר לכך, אף אם בית הדין קנה סמכות לדון בחלוקת נכסי עזבון המנוח מחמד, אין משמעות הדבר כי בסמכותו לדון גם בתביעת צדדים שלישיים לקבלת זכויות מאת העיזבון. לעניין זה יש אף לזכור, כי סמירה מתנגדת באופן נחרץ כי הדיון בזכויותיה הקנייניות הנטענות ייערך בפני בית הדין הדרוזי. על כן גם אם ניתנה הסכמת היורשים להתדיין בפני בית הדין הדרוזי - והדבר לא הוכח כאמור, אין הדבר מחייב את התובעת שהינה צד שלישי ואינה יורשת של המנוח.
2. מכל מקום, בית הדין הדרוזי נעדר כל סמכות לדון בתביעת צד שלישי הטוען כי רכש זכויות במקרקעין בתום לב ובתמורה, וכי יש לאשר את עסקת המכר כמתחייב על פי "תקנת השוק". על כן אין בית הדין יכול לדון בתביעת סמירה, ודומה גם כי ההכרעה שיקבל במסגרת חלוקת העיזבון, אין בה כדי לחייבה.
3. מן הכלל אל הפרט: מאחר ובית הדין הדרוזי נעדר כל סמכות לדון בתביעותיה הקנייניות והרכושיות של סמירה בנוגע למקרקעין אותם רכשה לטענתה מאת אחד היורשים, לא ניתן לצרפה להליך הנערך בפני בית הדין הדרוזי. משכך גם אם הייתה ניתנת הסכמת סמירה כי תצורף להליך בפני בית הדין הרי שהדבר לא היה מתאפשר, נוכח היעדר סמכותו של בית הדין לדון בתביעות לבעלות במקרקעין מכוח עסקת מכר. על כן ובאם לא יתאפשר לסמירה לעמוד על זכויותיה וליטול חלק בהליך המשפטי – וזאת רק במסגרת תביעה בפני בית משפט אזרחי, זכות הגישה שלה לערכאות תיפגע באופן אנוש.
4. לאור האמור אני רואה לקבוע, כי הסמכות העניינית לדון בתביעתה של סמירה לקבלת זכויות בהתאם לחוזה המכר שנערך מול ג'מאל, היא לבית משפט זה. אין הדבר פוגע בעקרון ה"כיבוד ההדדי" בין הערכאות, מאחר ובית הדין אינו מוסמך לדון בתביעתה של סמירה.
5. עם זאת לא ניתן לברר את התובענה במתכונתה הנוכחית ועל התובעת לתקן תביעתה על דרך צירוף כל בעלי הדין להם עניין בתוצאות ההליך, הווה אומר, את כל הצדדים להליך הנערך בפני בית הדין- יורשי מוחמד.

תביעה מתוקנת תוגש תוך 30 ימים.

אין צו להוצאות.

למעקב ביום 1.2.2018.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ח, 14 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.