בתקופה הרלבנטית לתביעה המונחת בפני היו התובע והנתבע שכנים בפרויקט "מרום הפארק" שברח' חטיבת הנח"ל 39 בחדרה.

בעתירתו לחיוב הנתבע בתשלום פיצוי בסך 33,000 ₪, טוען התובע כי הלה הוציא את דיבתו רעה ופגע בשמו הטוב ובכבודו בכך שבתאריך 4.10.15 הוא פרסם בפורום הווטסאפ הקבוצתי של דיירי הפרויקט, הכולל 82 בתי אב, הודעה בה טען לגביו כי במסגרת עדות בבית המשפט הוא "הלל ושיבח את עבודת הקבלן שבנה את הפרויקט על אף עבודתו הגרועה ותמה האם אין דברים בגו" (להלן: "הודעת הווטסאפ"). לשיטת התובע, בעשותו כן הציג אותו הנתבע כ"נותן עדות שקר בגלל אינטרסים נסתרים" שכן כל מה שהוא ייחס לו מהווה "שקר גס".

לתמיכת טענותיו צרף התובע לכתב תביעתו את הודעת הווטסאפ בה כתב הנתבע ב"פורום דיירים מרום הפארק" כך:

"שלום רב וחג שמח לאיציק לוין! עם כל הכבוד, לפי מה ששמעתי אתה היללת

ושיבחת את עבודת הקבלן המהולל בפני בית המשפט, למרות שכולנו יודעים מה

שווה עבודתו. הכל פה חפיף ומלא בליקויים, שלא לדבר על העיכובים במסירה.

איך יכולת למרות הכל לשבח את העבודה? תמהני האם אין דברים בגו?!?!".

במהלך עדותו בפני, כמו גם בכתב תביעתו, טען התובע כי מאז שנבחר לתפקיד ראש הועד של אחד משני בנייני הפרויקט ודרש את חשיפת כל התנועות בחשבונות הבנקים של הועד, מנוהל נגדו מסע הכפשות וכי הודעת הווטסאפ נשוא תביעה זו המהווה חלק מן המסע הזה, היתה עבורו ועבור רעייתו בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל", שכן הם נתונים תחת לחץ נפשי גדול וחשים מבוזים ופגועים עד כי לאחרונה החליטו לעזוב את הפרויקט ולעבור לגור במקום אחר. בכל הנוגע לתוכן ההודעה טען התובע כי הוא כלל לא העיד בבית המשפט וכי כל מה שהוא ורעייתו עשו היה משלוח מכתב הערכה בדבר עבודתם והתנהגותם של מי שבצעו את בדק הבית בדירתו וכדבריו: "...נטען שאני העדתי לטובת הקבלן ואני לא העדתי. אם קוראים את המכתב זה מכתב שאני כתבתי וכתוב בו מכתב הערכה לעובדים שעבדו במסגרת בדק בית אצלי, הם עבדו אצלי וקיבלו ממני הערכה. אצלי במשפחה זה נקרא להיות בן אדם. כשמישהו עושה לי עבודה טובה הוא מקבל מכתב הערכה. לי אין מושג מה קורה עם המשפט..." (ר' המכתב שצורף לכתב ההגנה של הנתבע). וכן: "...אנחנו דרך אגב לא מכירים את הקבלן, בחיים שלי לא ראיתי אותו. שמו אליעזר כחלון. אנחנו באנו לפני שנתיים לחדרה מערד, אין לנו שום היכרות מוקדמת עם אף אחד כאן בחדרה. זו הרגשה שלנו כתוצאה מהדבר הזה. אשתי לא היתה מוכנה לגור יותר".

הנתבע המודה שכתב את הודעת הווטסאפ הנדונה, טוען כי אין מדובר בהוצאת דיבה, אלא ב"דו שיח בין קבוצת הדיירים שהתובע נמנה עליהם" וכן כי הדברים היו ידועים לכולם ופורסמו בכתב ההגנה שהוגש מטעם חברת הבניה בהליך שהמנהל בינה לבין הדיירים בבית המשפט, בדרך של צירוף מכתב התשבוחות של התובע ורעייתו כנספח, וזאת על אף "אינספור הליקויים" ו"העבודה הלא מקצועית" של אותו קבלן. לשאלתי מדוע כתב את ההודעה בקבוצת הווטסאפ הרחבה כל כך דווקא, השיב הנתבע: "...דברתי עם התובע וכתבתי לו בווטסאפ הפרטי והוא מיד איים עלי בתביעה משפטית על הוצאת דיבה. אני לא רואה פה שום דיבה שהוצאתי. הוא אמר שהוא לא העיד בבימ"ש ואמרתי לו שלא ידעתי ושאם אכן הוא לא העיד אני מתנצל. זה כתוב בווטסאפ הפרטי". לתמיכת גרסתו צרף הנתבע לכתב הגנתו ציטוטים של התכתבותו עם התובע (אשר תכנה לא הוכחש על ידי האחרון) וממנה עולה כי בעקבות הודעת הווטטסאפ שאכן פורסמה בפורום הדיירים, כתב לו התובע כך:

"...כתבת עלי בפורום דברים נוראיים ואני שמח לבשר לך ששום דבר לא נכון.

כרגע יש לך שתי ברירות – א. לספר לי מי סיפר לך את הדברים, למלא תצהיר

אצל נוטריון ולהעיד בבית המשפט. ב. אם אתה המצאת את הדברים או שלא

תקיים את סעיף א. אני אתבע אותך על לשון הרע ואתה תשלם הרבה כסף.

אם אתה לא מאמין לי, אני ממליץ לך להתייעץ עם עו"ד ולא עם מי שסיפר

לך את השקרים".

בתשובה לכך, כתב הנתבע:

"...המקור שלי הוא ידיעה שפורסמה בפורום לפני מספר חודשים ומאחר ולא

זכיתי לראות כל תגובה ממך, הנחתי שזה נכון. רק עכשיו זכיתי לראות שאתה

מכחיש את הדבר ואני שמח על כך. ואם ההכחשה שלך נכונה, לא נותר לי אלא

להתנצל על מה שכתבתי...".

והתובע השיב:

"לא היה דבר כזה בפורום. תנסה להזכר מי סיפר לך אחרת התביעה תהיה נגדך.

ההתנצלות שלך תתקבל כאשר תמסור לי את השמות".

הנתבע ורעייתו הגב' דורית כץ הוסיפו וטענו כי אין לו לתובע אלא להלין על עצמו שכן הוא הסתכסך עם דיירים נוספים בפרויקט וכי אחד מהדיירים הללו אף רצה לבוא לספר על כך בבית המשפט, אך הם חשבו שזה מיותר. עוד ציינה רעיית הנתבע כי מלכתחילה התובע ורעייתו לא היו מרוצים מהמקום וכי החלטתם לעזוב איננה קשורה להודעת הווטסאפ כלל וכלל.

בתגובה לכך הצהירה רעיית התובע בכתב כי היא מעולם לא התכוונה ולא אמרה לאף אדם שהיא רוצה לעזוב את הדירה ולעבור לדירה אחרת.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בתכני ההודעות שצוטטו בכתב התביעה ובכתב ההגנה, דעתי היא כי דין התביעה להידחות.

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע כי פרסום המהווה לשון הרע הוא פרסום אשר יש בכוחו בין השאר "להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה לבוז או ללעג מצדם" וכן פרסום שעשוי "לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו".  עוד קובע החוק בסעיף 2(ב), כי פרסום יהווה לשון הרע, "אם היה בין בכתב ובין בעל-פה והיה מיועד לאדם זולת הנפגע".

בע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל, כתב בשעתו השופט (כתוארו אז) מ. שמגר, את הדברים הבאים:

"המבחן בדבר קיום לשון הרע לפי סעיף 1 איננו מתמצה בתחושת העלבון 

הסובייקטיבית של הפרט, עליו נסב הדיבור או הכתב המייחס לו דברים פוגעים,

אלא יסודו אובייקטיבי, היינו מה השפעתם או זיקתם של דברי לשון הרע להערכה

לה זוכה הפרט-התובע בעיני הבריות ... איסור לשון הרע בא לעגן בחוק החרות

את זכותו של כל אדם, כי הערכתו בעיני אחרים לא תיפגם ולא תיפגע על-ידי

הודעות כוזבות בגנותו...".

בענייננו - גם אם סברתי כי מן הראוי היה לנתבע לו הוא היה מברר את השמועות שהגיעו לאזניו בדבר "דברי ההלל והשבח" של התובע לקבלן בדרך אחרת מזו שבה הוא בחר בה, דהיינו שליחת ההודעה בפורום הקבוצתי הרחב של דיירי הפרויקט, הרי שלטעמי אין מדובר בהודעה העולה כדי "פרסום המהווה לשון הרע", אלא יותר בטרוניה המלווה בתמיהה ובהתנצלות שבאה לאחריה.

במצב דברים זה, משהנתבע הביע התנצלותו בפני התובע גם בבית המשפט ומשאופי פניית התובע אליו בתגובתו להודעה הנ"ל נראה טעון וכוחני משהו, אני מחליטה לדחות את התביעה ויחד עם זה – לאור קביעתי כי הדרך בה נקט הנתבע היתה כאמור בלתי ראויה, סבורה כי אין מקום לחיוב התובע בתשלום הוצאות.

בשולי הדברים אעיר כי נושא תביעה זו ממחיש בעיני ביתר שאת את הקלות הבלתי נסבלת בה הפכה התקשורת בין בני האדם במקומותינו (ולא רק בין בני הנוער) פוגענית, בלתי רגישה ולא מתחשבת, שכן מה פשוט יותר מלכתוב, מבלי להישיר מבט אל הצד השני, את כל העולה על הדעת ובעיקר על הרגש, ללא בדיקה, סינון או מורא?

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ו, 25 יולי 2016, בהעדר הצדדים.