לפניי בקשת המבקש להורות על ביטול כתבי האישום מטעמי הגנה מן הצדק.

רקע ועובדות

1. כנגד המבקש הוגש כתב אישום במסגרת רע"ס 62142-10-15 שעניינו ניהול עסק של מכירה ואחסנת כלי רכב ללא רישיון וכן כתב אישום במסגרת תו"ב 4459-04-14 שעניינו שימוש חורג במקרקעין (שימוש מסחרי במקרקעין המיועדים למגורים ולמשקי עזר בניגוד לתב.ע. ובניגוד להיתר המייעד את המבנה לחממה), וזאת בחלקה 141 בגוש 6092 ובחלקה 19 בגוש 6090 (להלן ביחד: "החלקות").
2. המבקש הינו שוכר במקרקעין.
3. בענייננו, אין כל מחלוקת בעובדות כתב האישום ואולם עיקר טענות המבקש היא כי העירייה, המשיבה, לא דאגה להגיש תכנית מפורטת ראויה אשר תשנה את ייעוד המקרקעין ותאפשר הוצאת היתרי בניה למגורים בהם.

טענות המבקש

1. תכנית המתאר רצ/במ/1/50150 אושרה בשנת 1992 ואישורה פורסם ברשומות, התכנית כוללת שלושה מתחמים; נחלת יהודה דרום, נחלת התיכונה, נחלת יהודה צפון.
2. בתכנית זו אושרו המתחמים 1 ו- 2 לבניה ללא התנאות כל שהן והיה ניתן להוציא היתרי בניה מכוח התכנית. לעומת זאת, כך לטענת המשיב, החלק של נחלת צפון לא אושר לבניה מיידית, אלא הותנה בעריכתה של תכנית מפורטת. החלקות שייכות לחלק זה של התכנית.
3. לטענת המבקש, כיום כ- 24 שנים לאחר אישר התכנית, נבנו שני מתחמים אלו במלואן ובעלי המקרקעין ממשו את הרווח הכלכלי הגלום במקרקעין. לעומת זאת הנחלות נותרו כאבן שאין לה הופכין, כאשר לטענתו המדינה באמצעות הוועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון התרשלה במילוי תפקידה ולא דאגה להגיש תכנית מפורטת ראויה.
4. בנוסף, תכנית זו משנה את ייעוד הקרקע, קרי, מבטלת את השימוש החקלאי וקובעת כי השימוש הוא לבניה/ מגורים בלבד.
5. במצב המשפטי שנוצר, בעלי הקרקעות אינם רשאים לעשות שימוש חקלאי במקרקעין ובמקביל אינם יכולים להוציא אישורי בנייה, וזאת 24 שנים לאחר שהתכנית אושרה.
6. בשנת 2010, כ – 18 שנים לאחר אישור התכנית, הגישה הוועדה המקומית לתכנון ובניה בראשון לציון תכנית מפורטת לאישורה של הועדה המחוזית, אך תכנית זו כללה ליקויים רבים והוגשו התנגדויות רבות. לפיכך, מהנדס העיר, תמך בביטול התכנית.
7. הוועדה המחוזית אכן ביטלה את התכנית וכעבור מספר חודשים הגישה הוועדה המקומית ערר, כאשר לטענת המבקש הוא הוגש שלא כדין ולמרות זאת קיבלה הוועדה המחוזית את הערר וביטלה את ביטול התכנית.
8. המבקש מוסיף וטוען כי התנהגות והתנהלות המשיבה הייתה רשלנית בשלון המעטה, וכתוצאה מכך נשארו מקרקעין אלו ללא הגדרה תכנונית ומשפטית ברורה. מחד, הייעוד החקלאי בוטל ומאידך, אין אפשרות לקבל היתרי בניה למגורים. משמעות הדבר הינה הקפאת בניה כללית.
9. המציאות המפורטת מעמידה את בעלי המקרקעין מול שוקת שבורה ואדמתם מונחת לפניהם כאבן שאין לה הופכין, משכך, בעלי המקרקעין עושים שימושים כאלה ואחרים, על מנת להניב תשואה מהמקרקעין. מנגד, המשיבה עצמת עיניה ופועלת רק במקרים שיש לה מניע.
10. המבקש שכר את המקרקעין בשנת 1999, כולל החממה, הוא ניהל עסק לממכר צמחים והמשיך את השימוש החקלאי, כאשר משלם מיסי ארנונה בסך 7,320 ₪ לשנה, ובשנת 2006 הועלו מיסי הארנונה לסך של 100,000 ₪ לשנה. לטענתו, כל זמן ששילם ארנונה, נמנעה המשיבה מהגשת כתב אישום ואולם כיום, כאשר אינו יכול לעמוד בתשלומי הארנונה המופרזים, בלית ברירה "חיסל" את המשתלה.
11. לטענת המבקש, המשיבה פעלה באופן זהה כנגד, אחר, שלום יפת ז"ל, אשר שם קץ לחייו. לטענתו, המשיבה שלחה לו תשלומי ארנונה ואגרות פיתוח על סך כ – 7 מיליון ₪. יורשיו של המנוח, בהסכם פשרה עם המדינה שילמו סך של כ – 500,000 ₪ והרסו את החממה.
12. המבקש סבור כי עומדת לו טענת הגנה מן הצדק, המשיבה פועלת בצורה רשלנית, מתעמרת בבעלי המקרקעין, תוך שמטרתה היא פינוי התושבים מהמקרקעין על מנת לבצע בנייה גבוה הדומה לבניה בנחלת התיכונה. עוד טוען המבקש כי המשיבה משתמשת בהליך הפלילי כדי לפנות אותו מהמקרקעין ולא כדי לאכוף את החוק.
13. בנוסף, טוען המבקש לאכיפה סלקטיבית, כאשר בנחלות פועלים עסקים וכן ישנה בנייה שאינה כדין והמשיבה אינה פועלת כנגדם.

טענות המשיבה

1. לטענת המשיבה, המבקש אינו כופר בעובדות כתבי האישום והתנהגותו העבריינית, כך לדבריה, נובעת מן העובדה שהמשיבה לא דאגה להגיש תכנית מפורטת ראויה שתשנה את ייעוד המקרקעין ותאפשר הוצאת היתרי בניה למגורים בהם.
2. כמו כן, השימוש שהוא עושה במקרקעין הינו שימוש מסחרי, אשר אף אם כטענתו, ניתן היה להשתמש במקרקעין לצורך מגורים, עדיין היה נותר שימוש חורג.
3. בנוסף, המבקש הינו שוכר המקרקעין ואינו הבעלים, משכך, לא ברור מדוע הוא סבור כי מגיעה לו הגנה כלשהיא הנובעת מזכות בעלות על הקרקע.
4. עוד לטענת המשיבה, המבקש עושה דין עצמי ומפר את החוק בפומבי. האינטרס הציבורי בתחום עבירות התכנון והבניה גובר על עניינו של המבקש, אף אם הוא נפגע כתוצאה מהמגבלות.
5. בכל הנוגע לטענת המבקש שלפיה המשיבה מתנכלת לו, טוענת המשיבה כי טוב היה עושה אלמלא היה טוען זאת, בייחוד מקום בו אין הוא תומך טענתו במסמכים.
6. זאת ועוד, באשר לטענת האכיפה הבררנית, המבקשת מגישה כתבי אישום כנגד אחרים במקום.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בבקשה ובתגובה מצאתי להיעתר לדחות את הבקשה.
2. סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב 1982 (להלן: "החסד"פ") מקנה לבית המשפט סמכות להורות, בין היתר, על ביטול כתב אישום, מקום בו מצא בית המשפט, שהגשתו של כתב האישום ו/או ניהול ההליך הפלילי, עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.
3. הלכה פסוקה היא כי בטרם יבוטל כתב האישום, יש לעבור שלוש מסוכות, ראשית, יש לזהות את הפגמים שנפלו ו/או ננקטו בענייננו של הנאשם, לעמוד על עצמתם במנותק משאלת החפות או האשמה.
4. שנית ,יש לבחון האם בשל הפגמים יש בקיומו של ההליך הפלילי משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות.
5. בשלב השלישי בוחן בית המשפט האם ניתן לרפא את הפגם באמצעים מתונים יותר מאשר ביטול כתב האישום.
6. ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה מהלך קיצוני שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט (6), 169).
7. ראשית יצוין כי המבקש אינו חולק על העובדה כי הוא מפר את החוק, אך לגרסתו אין לו ברירה אלא לעשות כן, זאת ועוד, המבקש עושה במקרקעין שימוש מסחרי, כאשר אף לפי דבריו וטענותיו, השימוש שיכול שייעשה במקרקעין הינו למגורים, לכל הפחות.
8. אכן, יש ממש בטענת המבקש כי ההליכים נמשכים מזה זמן רב, אולי זמן רב מידי ואולם, אין בכך כדי לקבל את טענת ההגנה מן הצדק.
9. נפסק לא אחת כי עבירות התכנון והבניה חותרות תחת המרקם התכנוני הנאות וכי ההשלכה הניכרת של עשיית דין עצמי היא הפגיעה בהשלטת החוק (בר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים, פ"ד לח (1) 494, 500). זאת ועוד, נפסק כי עבירות אלה הינן מכת מדינה של ממש וכי יש להילחם בנגע פסול זה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה. (רע"פ 4357/01 סבג נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו (3), 49, 59, ע"פ 578/478 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו (1), 723, 724, ע"פ (מחוזי -ים) 9847/05 מדינת ישראל נ' אורה מושב עובדים להתיישבות, ניתן ביום 9.3.06)
10. בעניינו המבקש הפר בריש גלי הן את דיני התכנון והבניה והן את דיני החוק לרישוי עסקים, המבקש עשה דין לעצמו, כאשר הפרת החוק גלויה לעיני כל.
11. נכון בענייננו הכלל מהמשפט המקובל שלפיו: He who comes to equity must" come with clean hands" ידיו של המבקש אינן נקיות ולא מצאתי לפיכך מקום להיעתר לבקשתו.

ראה בעניין זה עוד:

עת"מ (מחוזי – חיפה) 640/08 ליטל מוצגברשווילי נ' עירית נהריה ומשטרת נהריה, ניתן ביום 12.10.08:

"הכלל הוא שאין להיזקק לעתירה המוגשת לבית משפט זה מחמת אי ניקיון כפיו של העותר, ובמיוחד במקרים בהם אי ניקיון הכפיים נובע מעבירה על החוק הקשורה בנושא העתירה, כבמקרה דנן. כך, על אחת, כמה וכמה, כאשר בעת הפניה לבית המשפט טרם חדל העותר מהמעשה הבלתי חוקי".

1. כמו כן, מצאתי להפנות בעניין זה אף לעניין אורה, אשר אוזכר לעיל, אליו הפנתה אף המשיבה בסיכומיה לעניין מעמדו של המבקש במקרקעין:

"לא זו אף זו: טענת ההגנה מן הצדק אינה רלבנטית כלל למשיבים 3-6 ואינה יכולה להישמע מפיהם, הואיל והם אינם בעלי נחלות במושב, אלא אנשי עסקים ששכרו את הלולים לשימושיהם המסחריים, והיות שהללו לא היו בעלי זכויות בעבר במבנים ומעולם לא פנו לרשויות התכנון והרישוי".

1. חלק ניכר מטענות המבקש הן לעניין התנהלות הרשלנית של המשיבה בתכנון הנחלות ועיכוב התכנית, כמו גם השגות לעניין סכומי הארנונה הנגבים. בכל הכבוד הראוי, טענות אלה דינן להתברר בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים ולא לפני מותב זה.
2. עוד לא מצאתי כי הוכחה טענת ההפלייה לה טען המבקש, מקום בו המשיבה הצהירה כי נוקטת בהליכים משפטיים כנגד אחרים בנחלות.
3. לא מצאתי כי נסיבות המקרה מלמדות על "התנהגות בלתי נסבלת של הרשות" או כי המבקש הצדיק העובדה כי עושה דין לעצמו.

סיכומו של דבר

1. הבקשה נדחית.
2. ייקבע לדיון הקראה בשני התיקים ליום 7.9.16 שעה 08:30

(תשומת לב הצדדים כי הדיון שנקבע להקראה ליום 6.7.16 מבוטל).

1. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ו, 27 יוני 2016, בהעדר הצדדים.