בפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 29.07.15 (כב' השופטת ע. יוסף- קוזין) לפיה בוטל צו למניעת הטרדה מאיימת שניתן כנגד המשיבים במעמד צד אחד ביום 14.07.15, ונדחתה הבקשה למתן הצו שהגישה המבקשת כנגד המשיבים.

כאמור בהחלטה, הצדדים הינם שכנים בבית משותף. ביום 14.06.15 ניתן כנגד המבקשת, לבקשת המשיבים, ובהסכמה, צו למניעת הטרדה מאיימת- בתוקף לארבעה חודשים- בגין אירוע שארע ביום 13.06.15 (ה"ט 28302-06-15, להלן "ההליך הקודם").

בבקשה נושא הערעור שבפני טענה המבקשת כי כל שנטען בהליך הקודם אינו נכון, וכי למעשה המשיבים הם שתקפו אותה, ולכן יש לתת את הצו כנגדם. היינו, האירוע בגינו הוגש ההליך שהתברר בפני בימ"ש קמא, הינו אותו אירוע שהתברר בהליך קודם, והוכרע. מעבר לכך, המבקשת מצאה לנכון להגיש בקשתה כחודש לאחר קרות אותו אירוע. הטענה כי העיכוב בהגשת הבקשה נבע מהצורך למצוא עורך דין נדחה, מאחר והמבקשת היתה מיוצגת ע"י עו"ד בהליך הקודם. כמו"כ מצא בימ"ש קמא חוסר מהימנות בטענות המבקשת, כאשר מצד אחד טענה שהמשיבים היכו על דלתה עם קרש ומצד שני הסכימה כי ינתן כנגדה הצו. ומכל מקום קיבל בית משפט קמא את גירסת המשיבים כמהימנה.

לפיכך כאמור, נדחתה בקשת המבקשת למתן צו הטרדה מאיימת כנגד המשיבים, וביטל את הצו שניתן במעמד צד אחד.

ביום 29.10.15 הוגש הערעור על החלטת בימ"ש קמא. היינו, הערעור שבפני הוגש כשלושה וחצי חודשים לאחר שנדחו טענות המבקשת כי שכניה נקטו בדרך של הטרדה מאיימת נגדה, וכארבעה וחצי חודשים לאחר קרות האירוע בגינו הוגשה הבקשה בבימ"ש קמא.

די בכך על מנת שהערעור ידחה.

אמנם המבקשת טענה כי קיבלה את החלטת בית משפט קמא ביום 25.10.15 וע"כ הערעור הוגש במועד, אך בדיון שבפני הודתה כי ידעה על ההחלטה לפחות בחודש ספטמבר (פרוטוקול, עמ' 1 שורה 14).

מכאן, כי לכאורה הערעור הוגש באיחור. ואולם, גם אם הוגש במועד, הרי שמדובר, כאמור, בשיהוי ניכר. בפניית המבקשת לערכאה הדיונית כחודש לאחר האירוע, ובפניה לערכאת הערעור בחלוף למעלה משלושה חודשים לאחר שהבקשה נדחתה בבימ"ש קמא, יש כדי להסיק כי המבקשת כלל אינה חוששת מהמשיבים- שהרי בכל התקופה הארוכה האמורה לא היה כל צו בתוקף- ומכאן כי אין ממש בטענותיה.

ככל שהיו בינתיים אירועים אחרים, הרי שהם מהווים לכאורה עילה להגשת בקשה חדשה, אך אין בהם כדי להצדיק את קבלת הערעור.

אם אין די בכל האמור, הרי שמדובר בהכרעה שניתנה על יסוד התרשמות הערכאה הדיונית ממהימנותם של המשיבים, להבדיל בפגם שנמצא בכנותה של הבקשה שהגישה המבקשת (סעיף 8 להחלטת בימ"ש קמא). כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאי מהימנות.

בשל כל אלה נדחית הבקשה.

כדי שלא להסלים עוד את הסכסוך בין הצדדים, שהינם שכנים ועליהם להמשיך ולדור ביחסי שכנות סבירים, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ו, 10 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.