1. התובע הגיש תביעה על סך של 20,000 ₪ בטענה שהנתבעת נכנסה בעצמה או באמצעות גנן מטעמה לשטחו, ללא אישורו, וכרתה עץ נוי בן 12 שנים שצמח בחצרו.
2. הנתבעת אישרה כי שכרה גנן מטעמה שיגזום את ענפי העץ. ואולם לטענתה גזמה רק את ענפי העץ שחרגו משטחו של התובע לשטח ביתה. לטענתה מדובר בעץ שהיווה מטרד של ממש ובהתבסס על סע' 44(א) לפקודת הנזיקין וסע' 51 לחוק המקרקעין, היתה רשאית לסלק את ענפי העץ המטרידים, וזאת אף על חשבונו של התובע.

טענות נוספות של הצדדים, יפורטו בהמשך ככל שיידרש.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

1. הנתבעת הודתה שביצעה פעולות לגיזום ענפי העץ ביום 21/10/15.

בתמונה שסומנה נ/1 נראים ענפי העץ – קודם לגיזום – כשהם חורגים משטח גינתו של התובע לשטח גינתה של הנתבעת ומסתעפים בינות לגג הרעפים של בית הנתבעת ובינות לקורות הפרגולה המחוברת על דופן הבית.

בנסיבות אלה אני מקבל גירסתה של הנתבעת כי מדובר במטרד משמעותי עבורה הגורם לסתימת תעלת הניקוז, שיש בו לגרום להרמת הרעפים (עמ' 1, ש' 13), מהווה כר נרחב לנדלים (עמ' 3, ש' 8) ועוד כהנה.

1. הנתבעת פנתה אל התובע וביקשה שיגזום את ענפי העץ היוצאים משטח גינתו וחורגים לשטח גינתה ולא נענתה (עמ' 2, ש' 22. ראו נספחים ג' – ו' לכתב ההגנה). בנסיבות אלה לפי סעיף 51 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 עמדה לנתבעת הזכות לגזום את ענפי העץ החורגים לשטח גינתה. יש איפוא לאשר כי פעולת הגיזום שביצעה נעשתה מכוח זכותה לפי דין.
2. בתמונה שסומנה נ/2 נראים הגננים מטעם הנתבעת כשהם גוזמים את ענפי העץ החורגים לשטח גינתה; הכל מתחום גינתה. בתמונה נ/3 נראה העץ – לאחר הגיזום – כשהוא עומד על מכונו, ללא אותם ענפים שנראו בתמונה נ/1 שחרגו לשטח גינת הנתבעת. התובע למעשה לא שלל שהנתבעת לא כרתה את העץ (עמ' 2, ש' 1) וזאת בניגוד לטענתו בכתב התביעה.
3. מכאן מתבקשת המסקנה כי בניגוד לטענה עליה מבסס התובע את תביעתו, לא כרתה הנתבעת את העץ, אלא גזמה את ענפי העץ שחרגו משטח גינתו של התובע לשטח גינתה של הנתבעת וזאת מכוח זכותה שבדין. לעניין זה הוצגה גם תמונה שסומנה נ/5 לפיה נראה העץ עם ענף גזום שמגיע עד לקורה המחזיקה את הפרגולה של הנתבעת. יש גם בתמונה זו לאשר גירסת הנתבעת כי העץ לא נכרת אלא נכרתו רק הענפים שחרגו לשטח גינתה.
4. זאת ועוד גם בתמונה שסומנה נ/4 אשר מציגה את העץ לאחר שנפל בסערה אל גינת ביתה של הנתבעת, יש לאשש גירסת הנתבעת שנכון למועד הגיזום לא כרתה הנתבעת את העץ. אם היתה הנתבעת כורתת את העץ כפי שטען התובע, לא היה עץ שייפול בסערה.
5. גם התמונה שהציג התובע שסומנה ת/2 מציגה לכאורה ענפים גזומים בלבד; ומאחר שמדובר בעץ בן 12 שנים, חלק מענפיו עבים כפי שנראה בתמונה שהציג התובע ת/1, אך אין בכך לשנות המסקנה כי הנתבעת לא כרתה את העץ אלא רק גזמה את ענפיו שחרגו לגינתה.

יוער עוד כי אין לקבל כסבירה טענת התובע שהעץ קרס בסופה רק בגלל גיזום ענפיו.

מכל האמור אני מקבל את גירסת הנתבעת ודוחה את גירסת התובע. לאור האמור אני מוצא שהתובע לא הוכיח את תביעתו.

התוצאה:

1. אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישא בהוצאות משפט של הנתבעת בסך של 1,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ו, 24 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.