ע"י ב"כ עוה"ד בלה יוספוב- מנצור

בעניין: בקשה לביטול פס"ד

1. ביום 29.10.15 הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק דין מיום 22.3.06 ( להלן: "פסה"ד" ). במסגרת בקשה זו גוללו המבקשים את הרקע לבקשה ונסיבות מתן פסה"ד.

ביום 19.8.14 הגיש המשיב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים בתא"מ 28823-08-14 (להלן: "התביעה החדשה"). לטענת המבקשים במועד זה, התברר להם לראשונה כי המשיב הגיש ביום 8.11.05 תביעה כספית כנגד יוסי ואלונה עקיש, בנם וכלתם של המבקשים (להלן: "החייבים"). המבקשים טוענים כי במסגרת התביעה החדשה נדהמו לגלות כי לטענת המשיב, המבקשים עצמם חתמו על הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, הוא פסה"ד מיום 22.3.06. התביעה החדשה הוגשה מאחר והחייבים הפרו את הסכם הפשרה והמשיבים, כערבים לכאורה על חובות החייבים, נתבעו בסך של 158,943 ₪. המבקשים מבהירים ומדגישים כי מעולם לא חתמו על הסכם הפשרה המדובר ונודע להם עליו כאמור, רק במועד הגשת התביעה החדשה כנגדם.

בהתאם לכך, הגישו המבקשים ביום 25.12.15 בקשה לדחיית התביעה החדשה ולחילופין בקשת רשות להתגונן (להלן: "הבר"ל"). במסגרת הבר"ל חזרו המבקשים על טענותיהם כי לא חתמו על הסכם הפשרה ולא היו מעורבים כלל בתביעה המקורית. ביום 11.5.15 התקיים דיון בבר"ל בבית משפט השלום בחיפה, במסגרתו קבע בית המשפט כי הדרך לבירור העניין הינו בקשת בקשה לביטול פסה"ד.

המבקשים מסבירים את טענתם כי לא חתמו על מעולם על הסכם הפשרה בכך כי המבקש הינו אדם נכה סיעודי, אשר עבר מספר אירועים מוחיים משנת 1994 ועד לתקופה האחרונה. בהקשר לכך צורפו לבקשה מסמכים רפואיים רבים. המבקשים מוסיפים ומדגישים כי לאור מצבו הרפואי של המבקש הוא אינו כשיר לטפל בעניינים בפני בנקים, לבצע חתימות וכו' ולכן רעייתו, המבקשת, היא זו שמטפלת בנושאים אלו ואף מונתה ע"י בית המשפט לאפוטרופוס של המבקש ביום 8.10.15. בשל סיבה זו גם לא היה ניתן לגבות תצהיר מהמבקש וצורף תצהירה של המבקשת בלבד.

עוד טוענים המבקשים באשר לחתימות על הסכם הפשרה, כי המשיב מעולם לא הוכיח כי המבקשים הם אלה אשר חתמו על ההסכם. המבקשים מפנים לסעיף 2 ג' בהסכם הפשרה לפיו, המבקשים "יחתמו בסניף הבנק". לטענת המבקשים, הם מעולם לא הגיעו לחתום בסניף הבנק כערבים להלוואה שניתנה לחייבים ולראייה אין בידי המשיב העתק מכל כתב ערבות שנחתם ע"י המבקשים. המבקשים מציינים כי עקב העובדה שלא צורף לכתב התביעה החדשה העתק מכתב ערבות כלשהו עליו חתומים המבקשים, נשלח מכתב הבהרה לב"כ המשיב ,אולם המשיב השיב למכתב ההבהרה בכך כי "כתב הערבות לא אותר". לטענת המבקשים הדבר מעיד כי כתב ערבות שכזה כלל אינו קיים.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי לא ידוע להם מי חתם לכאורה בשמם על הסכם הפשרה. לראייה , חתימתם אף לא אומתה ע"י אף אחד מבאי כוח הצדדים ואף אין בנמצא עותק מקורי של הסכם הפשרה. כמו כן, צוין כי המשיב לא פנה למבקשים ולא שלח להם כל התראה על הפרת הסכם הפשרה ע"י החייבים. לדעת המבקשים הדבר נעשה במכוון מאחר והמשיב ידע היטב כי המבקשים לא חתמו על כתב הערבות ומעולם לא התחייבו לערוב לפרעון חובות החייבים.

2. ביום 8.12.15 הגיש המשיב תגובה לבקשה לביטול פסה"ד. נטען כי טענות המבקשים באשר לזיוף חתימתם על גבי הסכם הפשרה, הן טענות שנטענו בעלמא ללא תימוכין ולאחר שחלפו כעשר שנים ממועד מתן פסה"ד. לטענת המשיב כבר מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

לטענת המשיב יש לדחות את הבקשה גם לגופה כיוון שבמסגרת התביעה המקורית הגישו החייבים בקשת רשות להתגונן, באמצעות בא כוחם , במסגרתה הועלו טענות בקשר לחובם לבנק. בעקבות בקשה זו נקבע דיון בבקשה ליום 12.3.06, במעמד שני הצדדים. טרם מועד הדיון, יצר ב"כ החייבים קשר עם ב"כ המשיב בניסיון להסדיר את חובם של החייבים מחוץ לכותלי בית המשפט. הושגה הסכמה לפיה החייבים יסלקו את חובם באמצעות תשלום ראשוני במזומן של 35,000 ₪ עד ליום 8.3.06. בנוסף, הוסכם כי יתרת החוב תגובש להלוואה, אשר המבקשים יערבו לפרעונה . בהמשך לכך, ב"כ החייבים שלח לב"כ המשיב הודעת פקס עם פרטי הערבים המוצעים לצורך אישורם ע"י המשיב כערבים להלוואה. העתק ההודעה צורף לתגובה. המשיב אישר את המבקשים כערבים, כפי שהוצע ע"י ב"כ החייבים.

עוד מציין המשיב כי עד למועד הדיון כאמור, לא נחתם הסכם לסילוק החוב . לכן ב"כ החייבים התייצב לדיון לבדו ומסר לבית המשפט כי הצדדים מתעתדים להגיע להסכמה באשר להסדר החוב וכי עד ליום 5.4.06 תימסר על כך הודעה לבית המשפט. לאחר שהושגה הסכמה בין הצדדים, ב"כ המשיב ניסח את הסכם הפשרה בין הצדדים. ההסכם הועבר לידי ב"כ החייבים לצורך עיון בו והחתמת החייבים והערבים על ההסכם. לטענת המשיב, ביום 19.3.06 שלח ב"כ החייבים את ההסכם חתום ע"י החייבים והמבקשים כערבים וביקש כי ב"כ המשיב יחתום גם הוא על גבי ההסכם ויעבירו לבית המשפט. ב"כ החייבים אף צירף למכתבו העתק השיק בסכום התשלום הראשוני הנדרש עפ"י הסכם הפשרה. ביום 22.3.06 הוגשה בקשה מוסכמת למתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ובהמשך ניתן פסק דין כמבוקש. עוד יצוין כי עפ"י מיטב ידיעת המשיב, המבקשים אכן הגיעו לסניף המשיב וחתמו על כתב הערבות. בשל הזמן הרב שחלף מאז החתימה, אין בידי המשיב לאתר את כתב הערבות. יחד עם זאת, אין לטענת המשיב בעובדה זו כדי להוריד מהתחייבותם הבלתי חוזרת של המבקשים לערוב לחייבים, בהתאם להסכם הפשרה.

המשיב מדגיש ומוסיף כי החייבים שילמו את התשלום הראשוני במזומן ובמועד וכן ,עמדו במשך תקופה בתשלומי ההלוואה שהועמדה לראשותם. אולם, בתאריך 31.8.08 החייבים חדלו מלשלם את ההלוואה ואף לא נענו להפצרות המשיב לשלם את חובם בהתאם לפשרה. נפתח כנגד החייבים תיק הוצל"פ שמספרו 13-08066-082 . נטען בהקשר זה, כי זהו אינו תיק ההוצל"פ היחיד כנגד החייבים וכי תיק ההוצל"פ בעניינה של החייבת עוכב לאחר בקשתה להכרזתה כפושטת רגל בתיק פש"ר 27685-06-15 (מחוזי חיפה) וניתן צו כינוס נכסים בעניינה ביום 2.8.15. עוד נטען כי לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, פנה ב"כ החייבים למשרד ב"כ המשיב והציע הצעה לסילוק החוב, אולם המו"מ לא צלח והחוב למשיב לא שולם עד היום.

באשר לטענת המבקשים כי לא חתמו על הסכם הפשרה, נטען כי חתימת המבקשים מתנוססת על גבי ההסכם באופן ברור וככל שלמבקשים ישנן טענות באשר לתוקף ההסכם, היה עליהם להגיש תביעה הצהרתית לבטלות ההסכם. משלא הוגשה תביעה שכזו, על בקשת המבקשים להידחות. המשיב חוזר על האמור בבקשה לדחיית התביעה ובבר"ל כי המבקשים כלל לא הכחישו את החתימות המופיעות על הסכם הפשרה. לא זו בלבד, הם גם לא טענו טענת זיוף במסגרת בקשותיהם, אלא הסתפקו בהכחשה כללית לפיה הם לא חתמו ולא ערבו להסכם. בהקשר לכך יוער כי רק לאחר שהמשיב הגיש תגובתו לבר"ל ובה צוינה טענת המבקשים כסתמית וכי אינם טוענים כי חתימתם זויפה ,בחרה ב"כ המבקשים לציין את טענת הזיוף בפני בית המשפט. לשיטת המשיב, גם לאחר שטענת הזיוף הועלתה ע"י המבקשים היא עדיין נותרה ללא פירוט מינימלי, כגון חוות דעת של גרפולוג, מי לדעת המבקשים היה יכול לזייף את חתימתם ומאיזו סיבה עשה כן. כמו כן, נשאלת השאלה מדוע לא הגישו המבקשים תלונה למשטרה בגין עבירת הזיוף. בנוסף, נטען כי המבקשים אף לא טרחו להמציא במסגרת בקשתם דוגמאות חתימה קודמות לביסוס טענתם. מעבר לכך, לשיטת המשיב, מעיון בחתימת המבקשת על גבי התצהיר שצורף לבקשת ביטול פסה"ד , בהשוואה לחתימת המבקשת על גבי הסכם הפשרה, ניתן לראות כי מדובר בחתימות זהות.

עוד נטען כי טענות המבקשים כנגד הסכם הפשרה הן טענות בע"פ כנגד מסמך בכתב ובהתאם לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאנית , אין מקום לייחס להן משקל. הדברים מקבלים משנה תוקף מאחר וטענות המבקשים הן בבחינת עדות יחידה מפיו של צד מעוניין בדבר ועפ"י סעיף 54 לפקודת הראיות - משקלה הראייתי מועט.

באשר לטענת המבקשים כי אין להם כל קשר להליך, המשיב מפנה לפרוטוקול הדיון מיום 11.5.15 בו מעידה המבקשת כי הקשר עם בנה (החייב) נותק לפני עשור ובאותה נשימה מעידה כי בשנת 2006, השנה בה נחתם ההסכם , הקשר היה רגיל . לנוכח העובדה כי המבקשים הם הורי החייב, נטען כי יש לדחות את טענתם כי כלל לא ידעו במשך עשר שנים על קיומו של תיק ההוצל"פ שנפתח מכוח פסה"ד.

באשר למצבו הרפואי של המבקש, המשיב טוען כי אין במסמכים שצורפו לבקשה דנן בכדי להמעיט מערך חתימתו של המבקש. כמו כן, לא צורפה לבקשה חוות דעת רפואית בהתאם לתקנה 217 לתקסד"א, משנת 2006 אלא רק משנת 2011 ואילך. המועד הרלוונטי לבחינת מצבו הקוגניטיבי של המשיב הוא מועד החתימה על ההסכם , אולם ביחס לתקופה זו לא הומצאו מסמכים. עוד נטען כי בעת חתימת הסכם הפשרה המבקש לא היה פסול דין, שכן צו מינוי האפוטרופוס ניתן רק ביום 8.10.15.

לדעת המשיב אין המבקשים עומדים בתנאי ביטול פסק דין מתוך שיקול דעת בית המשפט. כיוון שמדובר על הסכם פשרה אשר ניתן לו תוקף של פס"ד בהסכמת בעלי הדין ולא נפל פגם בהליך המשפטי, אין לבטל את פסה"ד גם מחובת הצדק. מעבר לכך, המשיב סבור כי הענות לבקשת המבקשים תהיה בעלת השלכות חמורות ואינטרס בעלי הדין בוודאות המשפטית יפגע קשות.

3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ללא תנאי מהטעמים שיפורטו להלן.

ראשית, באשר לטענת המשיב כי יש לדחות את בקשת המבקשים בשל העובדה שבקשתם הוגשה לאחר כעשר שנים ממועד מתן פסה"ד, הפסיקה דנה בנושא זה ונקבע במספר רב של פסקי דין כי קיימת אפשרות לבטל פסק דין חלוט גם לאחר שנים. ראו לעניין זה: ע"א 36/75 ג'יבריל נ' מוזרן, (מיום 3.1.77) (פורסם במאגרים), שם בוטל פסק דין שניתן בשנת 1948 (!) ו- רע"א (חי')8101-07-15 עונאללה עונאללה נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (מיום 19.10.15 ) (פורסם במאגרים), שם פסק הדין בוטל לאחר כארבע שנים. פסק הדין יבוטל כאשר שאלת סיכויי ההליך משפיעה, בין יתר השיקולים, על ההכרעה בבקשה לביטול פסק הדין. כלומר כבר בשלב זה יש "לפזול" לעבר ההליך העיקרי ולבחון האם התעלמות מסיכויי ההליך עלולה לגרום לתוצאות קשות הפוגעות יתר על המידה במבקש והאם עצם הביטול עשוי להניב תועלת לבקש. השוו: רע"א 4538/11 מיטל צמח נ' דוד גבאי ואח' (מיום 3.1.13) (פורסם במאגרים) ו- ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח (מיום 14.7.83) (פורסם במאגרים).

4. עתה משנוכחנו לראות כי גם הפסיקה הכירה בסמכותו הטבועה של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט גם שנים לאחר שניתן, בהתקיים נסיבות בהן שיקולי צדק עדיפים על פני השיקול של מעשה בי-דין, עלינו להידרש לשאלה לפיה במידה וראוי לבטל את פסה"ד, האם יש לבטלו מחובת הצדק או מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט. אומנם לשיטת המשיב לא נפל כל פגם בהליך המשפטי, אולם דעתי שונה . ברי כי אם יש שמץ של אמת בטענות המבקשים בדבר זיוף חתימותיהם על הסכם הפשרה כך שמעולם לא חתמו על כתב הערבות לחייבים, הרי שזהו פגם מהותי שנפל לכאורה בהליך המשפטי שהוביל להסכם פשרה ובעקבותיו לפס"ד שהושג שלא כדין. על כן, אנו מצויים בגדר האפשרות הראשונה של ביטול פסק דין מחובת הצדק. ההלכה היא כאשר ניתן פסק דין שיש בו פגם, יש לבטלו מבלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה בהליך העיקרי. בסיסה של הלכה זו נובע מההשקפה כי בעל דין זכאי לקיום תקין של ההליך המשפטי טרם מתן פסק הדין. פסק דין פגום אין לקיימו, ללא קשר להגנת הנתבע לגופו של עניין. לכל אדם הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, גם אם נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה. אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, עמ' 676.

הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין אינו כולל שני אלמנטים אופייניים הנוהגים כיום במקרים דומים . האלמנט הראשון הינו צירוף הערבים כנתבעים נוספים במסגרת כתב התביעה ופסק הדין . האלמנט השני הינו חתימת הערבים על הסכם הפשרה בפני עורך דין .

ללא שני אלמנטים אלה , ספק רב אם ניתן בתיק זה פסק דין נגד המבקשים . בהתאם ,

התובע לא הגיש את פסק הדין שניתן בתיק זה לביצוע נגד המבקשים אלא הגיש תביעה נפרדת בסדר דין מקוצר במסגרת התביעה החדשה , המבוססת על הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין כראיה בכתב .

5. באשר לטענת זיוף החתימה, אכן טענה זו מעלה תמיהות ותהיות רבות כפי שהציג אותן המשיב, אולם בשלב בו אנו מצויים אין על בית המשפט להידרש לשאלת המהימנות אלא לבחון האם קיימת למבקשים הגנה אפשרית ולו בדוחק. טענת המבקשים כי מעולם לא ידעו על פסה"ד ולא היו שותפים לו וכי מעולם לא חתמו על כתב הערבות או על הסכם הפשרה, לא קרסה ולכן יש לברר את נכונותה בהליך משפטי מלא במסגרת התביעה החדשה . כך בפרט נוכח דברי ב"כ המבקשים בדיון מיום 11.5.15 לפיהם ב"כ החייבים אמר כי אינו זוכר שהמבקשים הגיעו למשרדו . זאת ועוד אין בנמצא, לא בידי המבקשים ולא בידי המשיב , עותק חתום של כתב הערבות או את של הסכם הפשרה המקורי . כל האמור לעיל , מוליך למסקנה לפיה נפל פגם בהליך שקדם למתן פסק הדין המצדיק ביטול של פסק הדין מחובת הצדק .

יש לציין כי הסוגיה של פסק דין חלוט בעניין אזרחי בשל טענת תרמית או זיוף אינה מעוגנת בחקיקה. בסוגיה של ביטול פסק דין חלוט בשל טענת מרמה, קיימת התנגשות בין שני ערכים חשובים של מערכת המשפט, האחד , הגעה לחקר האמת ותיקון טעויות שנעשו והשני מעשה בי- דין וסופיות הדיון. תמ"ש 7574-11-11 פ.א נ' י.מ (מיום23.5.12) (פורסם במאגרים) במטרה לאזן בין שני השיקולים, נקבעו בפסיקה שלושה תנאים מחמירים לביסוס עילה לביטול פסק דין בשל טענת מרמה. הראשון, אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות את הטענה. השני, האם טענת המרמה עשויה להוביל לתוצאה שונה שנקבעה בהליך הקודם והשלישי, ראיות חדשות שנתגלו לאחר מתן פסק הדין. ראו: ע"א 6019/07 משה טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) (מיום 8.12.08) (פורסם במאגרים).

הפסיקה הכירה בכך כי כאשר מדובר בתרמית בהשגת פסק דין, נקודת האיזון נוטה לכיוון האמת והצדק ולכן יהיה ניתן לבטל פסק דין חלוט. הפסיקה הבחינה בין תרמית חיצונית לתרמית פנימית. תרמית פנימית היא תרמית שגרמה לפגם בהליך השיפוטי עצמו כתוצאה ממעשה בלתי חוקי בעת המשפט, כגון עדות שקר או הבאת מסמך מזויף. לעומת זאת, תרמית חיצונית, היא תרמית המונעת מבעל הדין הזדמנות להציג לבית המשפט את טענותיו כראוי, לדוגמא קנוניה עם נציגו המשפטי של הצד שני, מתן שוחד וכו'. למרות החשיבות לאפשר לפתוח תיק מחדש כאשר מוכחת טענת מרמה, הרי ששיטת המשפט שלנו אינה יכולה לאפשר ליישם כלל זה כפי שהוא בכל תיק . על כן יראו שיקול זה כמוצדק כאשר לבעל הדין המרומה לא הייתה דרך לגלות את המרמה במהלך ניהול ההליך עצמו.

בשלב זה, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, אני סבור כי בענייננו שלושת התנאים מתקיימים, שכן קיימת אמינות לכאורית לטענת זיוף החתימות , למרות שניתן היה להעלותה בשלב מוקדם יותר ולפרטה טוב יותר . כמו כן, אין ספק כי במידה וטענת הזיוף תתקבל יהיה בכך כדי להשפיע באופן משמעותי על תוצאות ההליך. גילוי פסה"ד התרחש לטענת המבקשים רק בעת הגשת התביעה החדשה, כך שגם התנאי השלישי התקיים. השיקול המורה בכיוון של ביטול פסה"ד מקבל משנה תוקף כאשר למבקשים לא הייתה ככל הנראה אפשרות לדעת ולגלות את הזיוף כטענתם, בהליך המקורי, שכן הם כלל לא היו בעלי דין באותו הליך. עפ"י הפסיקה שאוזכרה די בקיומם של שלושת התנאים לביטול פסה"ד מחובת הצדק.

זה המקום להדגיש כי אם אכן מדובר היה במקרה בו ניתן פסק דין ברור ובר ביצוע נגד המבקשים והיתה מוגשת בקשה לביטול פסק הדין בשל מרמה , לא היה מנוס אלא לשלוח את המבקשים להגיד תביעה להצהיר על בטלות פסק הדין בהליך נפרד . במקרה דנן , הגעתי למסקנה לפיה לא ניתן בתיק זה פסק דין בר ביצוע של המבקשים ולכן די בהחלטה זו כדי לברר את המחלוקת בין הצדדים במסגרת התביעה החדשה . כך בפרט נוכח העובדה כי המבקשים כבר העלו את טענותיהם לגופו של עניין במסגרת שני תיקים – תיק זה והתביעה החדשה . במצב דברים שכזה ולאחר שנמצא כי הטענות שהועלו מצדיקות בירור , יש להימנע ככל שניתן מתוצאה השולחת את המבקשים בפעם השניה לברר את טענותיהם במסגרת תביעה שלישית בתיק שלישי העוסק באותו ענין .

עוד יש להדגיש כי אין בהחלטה זו כדי להטיל דופי כלשהו בתובע או בבא כוחו . על בסיס החומר המצוי בתיק לא נסתרה טענת ב"כ התובע לפיה סבר בתום לב כי המבקשים חתמו על הסכם הפשרה כערבים בפני ב"כ החייבים ולכן הגיש את הסכם הפשרה לאישור בית

המשפט . בהתאם , אין הצדקה לחייב את התובע בהוצאות המבקשים חרף מסקנתי לפיה יש לבטל מחובת הצדק את פסק הדין שניתן נגד המבקשים בתיק זה .

6. גרסת המבקשים אינה חפה משאלות ותמיהות מהותיות, כפי שאכן הציגן ב"כ המשיב בדבר הקשר בין המבקשים לחייבים בשנת 2006, אם אכן חתימת המבקשים זויפה, ע"י מי ובאילו נסיבות נחתם ההסכם והאם המבקשים, גם אם חתמו , היו מודעים למהות ההסכם. כמו כן, התעוררו שאלות בנוגע למצבו הרפואי ולכשירותו של המבקש לחתום על ההסכם בשנת 2006. אין חולק כי המבקש הוא אדם מבוגר וחולה סיעודי שכיום אינו כשיר משפטית. יש אמת בדברי המשיב כי המסמכים הרפואיים שצירפו המבקשים הם ביחס לשנים 2011 ואילך ולא מוקדמים יותר. אולם, מעיון מעמיק במסמכים עולה כי צוין בהם כי המבקש עבר מספר אירועים מוחיים החל משנת 1994 וכן התרחשו אירועים נוספים בשנת 2004 וב2006, היא השנה בה נחתם ההסכם. עובדה זו מעוררת שוב את השאלה האם האירוע המוחי שעבר המבקש באותה שנה השפיע על כשירותו המשפטית לחתום על ההסכם. מכאן שבמצב הדברים האמור, בו מספר השאלות שנותרו ללא מענה בשלב זה עולה על מספר התשובות, סבור אני שדי במסקנה לכאורית זו , כדי לפתוח את שערי בית המשפט ולברר את כל השאלות בהליך משפטי מלא במסגרת התביעה החדשה .

7. אשר לטענת המשיב כי ביטול פסה"ד יוביל לפגיעה בוודאות המשפטית ובסופיות הדיון, אומר כי עקרונות אלו מושרשים בשיטת המשפט שלנו והם נדרשים למען יעילות ותפקוד המערכת. זהו אינו רק אינטרס מערכתי, אלא גם אינטרס של כל פרט ופרט הזקוק למערכת המשפט לבירור עניינו כאשר משאבי המערכת מוגבלים. יחד עם זאת, ניצב מול עקרונות אלו, העיקרון בדבר רצונה של המערכת להגיע לחקר האמת ולתקן טעויות שנעשו. ראה ע"א 417/89 אע'בריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים ( מיום 19.8.91)( פורסם במאגרים). על כן, לעיתים אין מנוס ויש לאפשר לשיקולי הצדק הפרטניים לגבור על שיקולי המערכת. נראה כי הפעם לשון המאזניים נוטה לכיוון חקר האמת ותיקון טעויות, ככל שנעשו , גם על חשבון סופיות הדיון שכן, מדובר על מקרה חריג, בו נטענו טענות כבדות משקל וניתן פסק דין בסכום גבוה בהליך שנמצאו בו פגמים המצדיקים את ביטול פסה"ד , ככל שניתן בתיק זה , כנגד

המבקשים .

8. אשר על כן, אני מורה על ביטול פסה"ד שניתן כנגד המבקשים בת"א 18296/05 ביום 22.3.06 ונותן למבקשים רשות להתגונן ללא תנאי .

למען הסר ספק מובהר כי פסק הדין שניתן בתיק זה כנגד יוסי ואלונה עקיש , נותר על כנו .

לאור נימוקי ההחלטה , החלטה זו מהווה גם החלטה הנותנת למבקשים רשות להתגונן בתיק

תא"ק 28823-08-14 .

לאור מסקנתי לפיה לא ניתן פסק דין בר ביצוע נגד המבקשים בתיק זה , אני קובע כי תיק זה ישאר סגור והמחלוקת בין הצדדים תתברר בהליך משפטי מלא במסגרת תיק תא"ק

28823-08-14 .

לאור נימוקי ההחלטה , אין צו להוצאות .

המזכירות תסרוק החלטה זו גם בתיק תא"ק 28823-08-14 .

ניתנה היום, ז' שבט תשע"ו, 17 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.