בפניי בקשת התובעת מיום 21.01.16 למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגיה, בשל מעורבותה בתאונת דרכים מיום 23.02.13, במנגנון "צליפת שוט" עת שנהגה ברכבה.

מעיון בתיעוד הרפואי אשר צורף לכתב התביעה עולה, כי בחדר המיון התובעת התלוננה על כאבי גב, בדיקותיה נמצאו תקינות והיא שוחררה לביתה. בדיקותיה לאחר מכן במסגרת קופת החולים הדגימו כי קיימת רגישות באזור הצוואר, כתף וירך שמאל. התובעת טופלה בטיפולי פיזיותרפיה עד ליום 12.06.13 אשר סייעו באופן חלקי בשיפור הכאבים.

התובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי אצל הרופא המטפל בגין תלונות אלו עד ליום 29.04.13.

כלומר, התיעוד הנ"ל מתאר רצף טיפולי לתקופה של שלושה וחצי חודשים בלבד.

בהמשך לכך, מהתיעוד הרפואי עולה, כי כעבור שנה וחודשיים ומיום 13.08.14 התובעת פנתה שוב לקבלת טיפול רפואי במסגרתו התלוננה על כאבים בגוף, היא הופנתה לייעוץ אצל רופא בתחום הראומטולוגיה, ובתיעוד מיום 22.10.14, נרשם שהתובעת סובלת מזה מספר שנים מכאבים מפרקים שונים, בדיקתה נמצאה תקינה עם אבחנה שקיימת רגישות במישוש בנק' הרגישות לפיברומיאלגיה.

ביום 24.12.14, התובעת אובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה.

התיעוד מיום 13.08.14 והאבחנות שנקבעו במסגרתו אינו מאזכר את תאונת הדרכים ואת תלונות התובעת ביחס לאירוע התאונה.

מן המקובץ עולה, כי קיים ספק לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לאבחנות בתחום הפיברומיאלגיה וקיים פער זמנים מאוד גדול בין פנייתה לטיפולים רפואיים.

בנסיבות אלו ולנוכח מגמת הפסיקה על מנת שלא לחסום את דרכה של התובעת להוכיח את נזקיה חרף קיומו של ספק, ימונה מומחה מטעם בית המשפט ובשכרו תישא התובעת.

כתב מינוי ישוגר לאחר קבלת הודעה מטעם התובעת על הפקדת שכר הטרחה בידי בא כוחה (סך של 4,500 ₪ + מע"מ).

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ו, 27 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.