1. הנני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

2. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 28/07/15 בשעה 12:45, נהג ברכבו והשתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, וזאת בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961. (להלן: "התקנות").

3. מחד, עומדת מולי גרסה הגיונית וסבירה של המאשימה אשר פירטה את נסיבות האירוע בהודעת תשלום הקנס ובמזכר (ת/1-ת/2) ולא מצאתי בדבריה רבב כלשהו. מנגד, גם גרסת הנאשם הגיעה לידי גרסה מגובשת והגיונית אשר נתמכת בגרסת עדת ההגנה, אשת הנאשם, אשר העידה כי ישבה במושב הנוסע ברכב בשעת האירוע ולטענתה, כטענת הנאשם, היא זו אשר אחזה בטלפון בעת הנהיגה ושוחחה עם בתם המשותפת, כאשר גם האחרונה תמכה בגרסת ההגנה והעידה ותיארה שיחה זו ואף העידה כי אמה אמרה לה בשיחה שיש ניידת משטרה מאחוריהם ועל כן עליה לסיים את השיחה.

יאמר כי הפולמוס הקולני שהתפתח בין הנאשם ואשתו לבין השוטרת עורכת הדו"ח ולשאר השוטרים שהגיעו למקום האירוע, כעולה מהעדויות ומהמזכרים (ת/2-ת/4), אין בו כדי להכריע באשר לאשמתו של הנאשם, אך ראוי כי היה הוא נמנע.

4. לפיכך, מאחר ונטל השכנוע רובץ לאורך כל הדרך על כתבי המאשימה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להעדיף גרסה על פני רעותה ויש מקום במקרה דנן לזכות את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ז , 15 יוני 2017, בהעדר הצדדים