לפני תביעה כספית בגין נזקי גוף. תיק זה נשמע תחילה בפני מותב אחר, ועבר להישמע לפניי לאחר מעברו של המותב הקודם למחוז שיפוט אחר.

1. התובעת, ילידת 1959, עותרת לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, ביום 16.2.09 במהלך עבודתה כמטפלת בשירות הנתבעת בבית אבות ברעננה. על פי הנטען, החליקה התובעת במסדרון במעבר מרחצת מטופלת במקלחת לחדר המטופלת. התביעה מתבססת על עוולות רשלנות והפרת חובה חקוקה.
2. הנתבעת הכחישה את אירוע הנפילה, את הנזק הנטען ואת אחריותה לנזק. לטענתה, ככל שהתובעת אכן נפלה, אירע הדבר ללא התרשלות מצד הנתבעת.
3. המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה ושולמו לתובעת דמי פגיעה, גמלאות נכות ומענק.
4. לאור הפערים בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים מונה מומחה אורתופדי מטעם בית המשפט, דר' ארנן גרינטל, אשר מצא כי התובעת סובלת מכות אורתופדית צמיתה בשיעור 15%. על פי ממצאי המומחה, התובעת סובלת מנכות בשיעור 10% לפי סעיף 37(8)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956 (להלן – "התקנות") בגין תמט ניכר של חוליה בעמוד השדרה ומנכות בשיעור 5% בהתאם לתקנה 35(1)(א-ב) בגין כאבים הקשורים למפרק CMC בכף יד ימין. המומחה מצא כי יש לייחס נכויות אלה לתאונה הנטענת וכי מלבדם קיימים שינויים ניווניים גביים שהיו קיימים עוד לפני התאונה ואשר אותם אין לייחס לתאונה הנטענת.

טענות הצדדים

1. לטענת התובעת בכתב התביעה, קילחה את אחת המטופלות ויצאה מהמקלחת הצמודה לחדר של המטופלת על מנת להביא פריט לבוש למטופלת. תוך כדי הליכתה לכיוון החדר, החליקה התובעת על מים שזרמו על הרצפה, נפלה ונחבלה (סעיף 5 לכתב התביעה).
2. לטענת התובעת בכתב התביעה, הנתבעת החזיקה מקרקעין במצב בלתי תקין, לא דאגה לנקיון המקרקעין, לא דאגה לסילוק מפגעים מן המקרקעין, לא הנחתה את התובעת באשר לאופן ביצוע העבודה ולא הזהירה את התובעת מפני הסיכון הטמון במקרקעין. כנטען בסיכומי התובעת, הנתבעת לא דאגה למנוע מצב של זרימת מים באופן חופשי מחדר המקלחת אל החדר והמסדרון.
3. עוד טוענת התובעת כי לא ניתן לה תדריך בטיחות עובר לתחילת עבודתה.
4. לטענת התובעת, נטל הוכחת נסיבות התרחשות התאונה והרשלנות בגינה, רובץ על הנתבעת. לטענתה, אינה יודעת מה היתה הסיבה הממשית לאירוע התאונה, ומאחר שהמקרקעין היו בשליטתה המלאה של הנתבעת ואירוע התאונה מתיישב יותר עם רשלנות של הנתבעת מאשר עם העדר רשלנות מצדה, עובר הנטל אל הנתבעת להראות כי האירוע אירע שלא בשל רשלנותה.

דיון

1. אין לקבל את טענת התובעת לפיה במקרה הנוכחי חלה הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ועל כן עובר הנטל אל הנתבעת להראות כי לא התרשלה. כלל הדבר מדבר בעדו אינו מתאים במקרה הנוכחי מאחר שהתובעת מתארת בפירוט את נסיבות החלקתה הנטענת על הרצפה הרטובה. התנאי לפיו אין לתובע ידיעה או יכולת לדעת מה היו נסיבות שגרמו למקרה אינו מתקיים במקרה הנוכחי, מה גם שבמקרה הנוכחי, מאחר שהתובעת עצמה מייחסת את הימצאות המים על הרצפה לכך שקילחה קשישה בבית האבות, לא מתקיים גם התנאי לפיו לנתבע היתה שליטה מלאה על הנכס. התובעת היא שקילחה את הקשישה והיא ששלטה, במידה רבה, על זרימת המים שבעטיים, כנטען, החליקה.
2. בהקשר זה ראוי לציין כי לתובעת מספר גרסאות בקשר עם ההחלקה. כפי שיפורט בהמשך, ראיות אלה אינן מצביעות על אי ידיעת הנסיבות שהביאו לאירוע או על אי יכולת לדעת עליהן, אלא על חולשת גרסתה של התובעת ועל נסיונה להציג את נסיבות המקרה באופן שיטיל אחריות בנזיקין על הנתבעת.
3. בתחשיב נזק שהוגש ביום 21.6.2018 נכתב כי התאונה אירעה כאשר התובעת החליקה על מים שזרמו על הרצפה במסדרון הסמוך לחדר המטפלת [צ"ל – המטופלת – י.ג.]. עוד נכתב בתחשיב הנזק מטעם התובעת, כי "חובה זו הופרה ע"י הנתבעת משאפשרה קיום רטיבות במסדרון ומשלא פיקחה על העובדים האמונים על קיום מקרקעין בטוחים ללא פגם. אין מקום להטיל על התובעת רשלנות תורמת כלשהיא שכן לא ניתן היה להבחין במפגע כאשר כל מעייני התובעת נתונים לטיפול בקשישה".
4. בדיון מיום 15.7.2018, לפני המותב הקודם שדן בתיק, התבקש ב"כ התובעת להבהיר את הפער בין התיאור העובדתי המופיע בכתב התביעה לבין זה המופיע בתחשיב הנזק והשיב: "המים עליהם החליקה התובעת לא נבעו כתוצאה מהרחצה של המטופלת אלא ממים שזרמו ממקומות אחרים בשטח שהתובעת יצאה אליו... אנחנו רק תארנו את הרחצה כדי להסביר את מה שהתובעת עשתה עובר לפציעה". (עמ' 4, ש' 15-17).
5. בתצהיר התובעת נמסרה גרסה נוספת לאירוע התאונה: "קילחתי את אחת המטופלות ויצאתי מהמקלחת הצמודה לחדר של המטופלת כדי להביא פריט לבוש למטופלת. תוך כדי הליכתי לכיוון החדר, החלקתי על מים שזרמו על הרצפה, נפלתי ונחבלתי בעמוד השדרה ובזרוע ימין".
6. בעדותה בבית המשפט בחקירה הנגדית העידה התובעת: "המקלחת אישית של החדר, אז כשאת מוציאה את העגלה, המים זורקים לחדר, כשאני באה לצאת , להביא משהו לחולה, בחזרה בום החלקתי, היד שלי התעקמה" (עמ' 12, ש' 12 ואילך). העדה העידה כי המים שהיו על הרצפה היו מים מחדר הרחצה עצמו (עמ' 13, ש' 8).
7. ודוק, ההידרשות להבדלים בגרסות התובעת אינה דקדוקי עניות. היא מצביעה על קושי ממשי להציג תיאור קוהרנטי ומהימן של אירוע נזיקי שמקורו בהתרשלות הנתבעת. התובעת, מטעמיה שלה, בחרה להגיש את התביעה רק כשש שנים וחצי לאחר התאונה ועדותה נשמע למעלה מעשור לאחר התאונה, ובכל זאת, התרשמותי מעדות התובעת היא כי הפערים בגרסותיה אינם נובעים מקושי לזכור את פרטיו של אירוע נושן. עדותה של התובעת התאפיינה בנסיונות חוזרם ונשנים לחמוק ממתן מענה לשאלות שנשאלה, תוך שהיא נזהרת מלספק תשובות ברורות ומקפידה לשמור "דרך מילוט" בכל תשובה.
8. תימוכין נוספים להתרשמותי השלילית מעדות התובעת ניתן למצוא בתשובותיה לשאלה מתי אירעה התאונה. התובעת העידה כי בחדר היו שלוש או ארבע מיטות, כאשר חדר האמבטיה היה צמוד לחדר. התובעת העידה בבטחון רב כי "במקלחת הראשונה נפלתי" (עמ' 11, ש' 19). בהמשך החקירה הנגדית, כאשר הבינה התובעת כי קיים קושי להסביר כיצד כבר בזמן ביצוע המקלחת הראשונה היתה הרצפה בחדר המגורים רטובה. התובעת שינתה את גרסתה והעידה כי "במקלחת השנייה כבר נפלתי" (עמ' 12, ש' 5). לאחר מכן, העידה כי "לא זוכרת אם ראשונה או שנייה, השנייה בוודאות" (עמ' 12, ש' 25).
9. התרשמתי כי תיקון הגרסה לא נבע מקושי בזכרון אלא היה ביטוי למגמתיות עדותה של התובעת. התובעת העידה תחילה בבטחון כי האירוע אירע במקלחת הראשונה בבוקר, ולאחר שהבינה כי גרסתה מעוררת קושי מסוים, שינתה את גרסתה והעידה כי התאונה אירעה במקלחת השנייה "בוודאות".
10. התובעת היא עדה יחידה, בעלת עניין, אשר הגישה את התביעה כמעט שבע שנים לאחר האירוע הנטען ונוכח סימני השאלה בעדותה, אתקשה לייחס לנתבעת אחריות על סמך גרסה זו בלבד.
11. לא מיותר לציין כי התובעת העידה כי הן הקשישה שבה טיפלה והן מטפל נוסף היו עדים לנפילתה, (עמ' 12, ש' 3, עמ' 13, ש' 1) ובכל זאת, לא ידעה למסור פרטים כלשהם על אותם עדים, למרות שהמשיכה לעבוד במקום לאחר שחזרה מחופשת מחלה. מסיבות השמורות עימה, נמנעה התובעת מלזמן את העובד לעדות, הימנעות הנזקפת לחובתה.
12. מטעם ההגנה העידה גב' לירון מרחב, מנהלת בית אבות היום, שלא עבדה בנתבעת במועד האירוע הנטען. כאמור, העדה צרפה לתצהירה דפי הדרכה מיום 12.02.09, קרי, 4 ימים עובר לתאונה לפיהם התובעת מסוגלת לבצעה עבודתה באופן עצמאי.
13. גב' מרחב העידה כי "המים נשארים במקלחת ולא זורמים לחדר" (עמ' 18 ש' 20-21). חוזרת ומדגישה "המים לא יוצאים מאזור המקלחת" (שם, ש' 24) ומחדדת "זה לא קורה, המקלחות נמצאות במצב שיש שיפוע כזה, אני עוברת יום יום במחלקות, המים לא זורמים לחדר בשום מחלקה, לפני 12 שנה מדובר באותם חדרים... אני לא רואה מים זורמים מהמקלחות לחדרים זה היה נורא אם זה היה קורה. המקלחת בנויה בשיפוע אני שם יום יום..."(שם, עמ' 30-32 ועמ' 19 ש' 1).
14. גב' מרחב העידה כי למיטב ידיעתה במרוצת השנים מאז האירוע המקלחות בחדרים לא עברו שינוי. גב' מרחב חזרה והדגישה כי בזמן רחצת המטופלים מים לא יוצאים החוצה.
15. מצאתי את עדותה של גב' מרחב מהימנה ועניינית. העדה אמנם לא עבדה במקום בתקופה הרלוונטית, אולם עדותה, לפיה לא חל שינוי במבנה החדרים והאמבטיה הצמודה להם וכי קיים שיפוע המונע זליגת מים מחוץ לחדר האמבטיה מקובלת עלי ועולה בקנה אחד גם עם השכל הישר ונסיון החיים. בהעדר ראשית ראייה מטעם התובעת לזליגת מים מחדר הרחצה לחדר המגורים, מלבד עדותה כבעלת עניין, לא מצאתי כי הנתבעת היתה חייבת להביא ראיות נוספות להוכחת טענתה מעבר לעדותה של המנהלת.
16. יוזכר כי התובעת טענה במפורש כי החליקה בשל מים שזלגו לחדר. לפי אחת הגרסאות זלגו המים מהמסדרון ולפי גרסה אחרת של התובעת זלגו המים מחדר האמבטיה הצמוד לחדר המגורים של הקשישים. שתי הגרסאות אינן מבוססות. בחומר הראיות אין כל אינדיקציה למעבר מים מן המסדרון והנתבעת הצליחה להוכיח כי אין זליגת מים מחדר האמבטיה לחדר המגורים. ככל שהיתה רטיבות בחדר, הרי היתה רטיבות שנגרמה כתוצאה ישירה של רחיצת הקשישה ובמצב כזה אין בסיס לייחס לנתבעת התרשלות.
17. אפילו הייתי מקבל את טענתה המאוחרת של התובעת, לפיה החליקה במהלך הרחיצה השנייה באותו יום, ואינני מקבל אותה, הרי ככל שנותרו מים על הרצפה בחדר המגורים לאחר רחיצת הקשישה הראשונה, הרי הדבר מצוי באחריות התובעת ולא באחריות הנתבעת. על התובעת היה לוודא כי אינה מפזרת מים במהלך הרחיצה, היה עליה לדאוג לגריפת מים ככל שנותרו על הרצפה, והיה עליה לנקוט זהירות מתחייבת בצעידה בחדר על הרצפה הרטובה.
18. עצם החלקתה הנטענת של התובעת במהלך עבודתה אינה מבססת התרשלות של הנתבעת. הפסיקה הבחינה זה מכבר בין החלקה על גבי חומר מחליק (במקרה הנוכחי מים) שנוכחותו "טבעית" במקום ההחלקה, דבר המקים "סכנה רגילה" או סכנה צפויה וסבירה, לבין החלקה בנסיבות שבהן נוכחות חומר מחליק "אינה טבעית". הבחנה זו עוגנה בע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 350, מפי כב' השופט חשין:

"במקום שמדובר בחומר שהוא "טבעי" במקום ההחלקה, נטיית ההלכה היא לסווגו כ"סכנה רגילה" ("סכנה סבירה", "סכנה צפויה") - לאמור: סכנה שאדם סביר עומד עליה מעצמו גם אם אין הוא מוזהר עליה - ולהקנות פטור בגינה למעביד (ולבעל חצרים). כך, למשל, דין מים או אף מי סבון בבית מרחץ...

כללם של דברים: סיכון של החלקה קיים תמיד - מסיכוני החיים הוא - ולא בגין כל החלקה במהלך העבודה יש לראות מעביד כמי שהפר חובתו כלפי עובדו (שם, 351).

1. במקרה הנוכחי עסקינן בהחלקה שאירעה, ככל הנראה, על מים שנותרו על הרצפה לאחר רחיצת הקשישה על ידי התובעת עצמה. התובעת היתה מודעת להימצאות מים על הרצפה והאחריות לגריפת המים היתה עליה. ממילא, היה על התובעת לצעוד במשנה זהירות על גבי הרצפה הרטובה. בנסיבות אלה אין לייחס לנתבעת כל התרשלות וממילא לא מתייקמת עילת רשלנות נגדה.
2. בהקשר זה הוסיפה התובעת וטענה להתרשלות הנתבעת בכך שהמקלחת לא היתה מגודרת. לא מצאתי ממש בטענה זו. התובעת לא הציגה כל ביסוס לטענתה כי היתה חובה לגדר את המקלחת או כי הדבר התחייב בנסיבות העניין ולא תמכה טענתה בראייה כלשהי או בחוות דעת מומחה. תימוכין לכך אני מוצא בת"י 1918 חלק 3.2 (2008) לפיו תא מקלחת נגיש יכול להיות פתוח. נרשם בסעיף 2.2.2.ד "יהיה אפשר לסגור את תא המקלחת באמצעות וילון עם מוט משיכה...".
3. לא מצאתי בסיס גם לטענת התובעת להעדר הדרכה מתאימה. התובעת העידה על עצמה שהיא "מטפלת מיומנת" (עמ' 1 ש' 4) ובעת האירוע הנטען נעלה נעליים סגורות ובטוחות (עמ' 13, ש' 26). הנתבעת נחקרה על נסיונה המקצועי וגם כאן מסרה גרסה מגמתית, שגם ממנה ניתן לחלץ את העובדה כי היה לתובעת נסיון קודם, רב שנים, ברחיצת קשישים:

"ש. אמרנו שיש לך ניסיון בלקלח קשישים?

ת. ממתי שהתחלתי, בעמל סיעודית אולי היה לי 5 או 6 שנים.

ש. עשית הרבה מקלחות לקשישים, גם את אישית עשית מקלחות וגם לבת שלך...

ת. אבל לא נפלתי, בבית זה אחרת ובבית אבות זה אחרת.

ש. ידעת שאם מסתובבים על רצפה שהכל מים, ידעת שאת עלולה להחליק מהמים?

ת. לא ידעתי כי אני עם נעליים סגורות, בטיחותיות.

ש. יש לך ניסיון במקלחות ובשטיפת רצפה, את יודעת שעל רצפה רטובה אפשר להחליק?

ת. תמיד אפשר להחליק וליפול.

ש. אם אנחנו מתקלחים תמיד הרצפה רטובה?

ת. אבל לא היה מניעה של החלקה, המים זרמו. מי חשב על זה שאני אפול. חשבתי להמשיך לגמור את המשמרת."

(עמ' 13, ש' 20-30).

1. הנתבעת הציגה לבית המשפט "תדריך להדרכת כח עזר חדש". ממסמך זה עולה כי תדריך הועבר לתובעת ביום 15.2.2009. בין היתר, פורט במסמך כי התובעת הודרכה ברחיצת קשיש במקלחת ובאמבטיה ובאמצעי עזר ובטחון בשירותים ובמקלחות, וכי התובעת כשירה לבצע משימות אלה בעצמה.
2. התובעת נחקרה בעניין התדריך שעברה והעידה:

ש. הגעת ביום הראשון ישר שלחו אותך "לכי תעבדי" לא הסבירו לך נהלים, זה החדר, זה המקלחת?

ת. שום דבר, ישר הכניסו אותי לעבודה, ישר ראו שאני מטפלת מיומנת.

ש. יש פה תדריך שהעבירו אותך במחלקה שהגעת, אחראית המחלקה עוברת איתך, מסבירה על המוסד, על הניקיון, מה את צריכה לעשות?

ת. החתימו אותי, אבל לא אמרו לי כלום."

(עמ' 11 שו' 2-7).

1. אינני מקבל את עדות התובעת, לפיה לא הודרכה ולא קיבלה הסבר על דרישות התפקיד, המשימות המוטלות, הוראות הבטיחות וכל יתר העניינים המנויים במסמך הנזכר. עיון בתדריך מלמד כי אחראית המחלקה שמילאה את הדו"ח מטעם הנתבעת ביום 15.2.2009 לא הסתפקה במילוי טכני של הטבלה הכלולה בטופס התדריך, אלא ציינה בכתב כי התובעת "...מגלה אחריות בעבודה שמבצעת יכולה לעבוד באופן עצמאי".
2. מכאן נלמד כי היה שיג ושיח בין האחראית שהעבירה את התדריך לבין התובעת, מעבר למילוי הטבלה גרידא.
3. התובעת הציגה הן בפני מעסיקתה והן בפני בית המשפט הרושם של מי שיש לה את הניסיון המתבקש והמיומנויות הנדרשות לבצע את העבודה, לרחוץ חולים ולסעוד אותם, חדשות לבקרים, במסגרת תפקידה כמטפלת, כך עשתה עובר לתאונה ומחומר הראיות שצורף לתיק התרשמתי שגם אחרי התאונה המשיכה לעבוד כמטפלת ואף דרשה עבודה בשני בתים ומשמרות לילה.
4. אדגיש כי מאחר שהתובעת הגישה תביעתה כעבור כשש וחצי שנים וכי גם לאחר שהוגשה התביעה, בירור התביעה התעכב, בין השאר, מטעמים הקשורים בתובעת, מצאתי כי אין לזקוף לחובת הנתבעת אי הבאת האחראית שהעבירה את התדריך לתובעת. ממילא, גם אם אותה אחראית היתה מובאת לעדות מטעם הנתבעת, ככל שאותה אחראית עודנה מצויה בינינו והיה ניתן לאתר אותה, ספק בעיני אם היתה זוכרת את העברת התדריך למעלה משתיים עשרה שנים קודם מועד עדותה.
5. סיכומו של דבר, יש לדחות את טענת התובעת כי הנתבעת התרשלה באופן כלשהו הקשור לנזקה של התובעת, בין באי מתן תדריך נדרש ובין באי ביצוע פעולה כלשהי אשר היתה מונעת את התאונה הנטענת.
6. ממכלול הראיות עולה כי התובעת לא הוכיחה התרשלות של הנתבעת בכל הקשור לנסיבות החלקתה. אפילו היה מקום לקבוע כי נטל הראייה עבר לכתפי הנתבעת להראות כי לא התרשלה, ואינני קובע כך, הרי הנתבעת עמדה בנטל זה באמצעות עדותה המהימנה של גב' מרחב. חוסר יכולתה של התובעת להציג גרסה מהימנה ורציפה לגבי נסיבות החלקתה מחזק בעיני את ראיות הנתבעת ומטה את הכף לחובת התובעת.
7. התובעת אף לא עמדה בנטל הוכחת טענתה להפרת חובה חקוקה על ידי הנתבעת. הנתבעת לא הפנתה בכתב התביעה להוראת חיקוק כלשהי שהופרה וגם בסיכומיה לא נזכרה חובה חקוקה שהופרה. על כן גם דינה של עילת תביעה זו להידחות.

התביעה נדחית.

בנסיבות העניין אינני מחייב את התובעת בהוצאות משפט.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך התקופה הקבועה בתקנות.

ניתן היום, ט"ז אדר א' תשפ"ב, 17 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.