תובע שכנגד 1. גיורא קדר

נגד

נתבעים שכנגד 1. מרינה צ'רקינסקי

2. כלל חברה לביטוח

1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד. למען הנוחות יכונו הצדדים על-פי מעמדם בתביעה העיקרית.

1. לטענת התובעת עת נסעה בכביש פנימי באחד מחניוני אוניברסיטת בר אילן פתח הנתבע 1 שרכבו חנה בצד הדרך לפתע את דלת רכבו. לכן פגע רכבה בדלת רכב הנתבע מבלי שהיתה יכולה היתה למנוע תאונה בין כלי הרכב. בנסיבות אלה טוענת התובעת לאחריות הנתבע 1 לנזק.
2. מנגד טוען הנתבע 1 שדלת רכבו היתה פתוחה עוד לפני שהתובעת חלפה במקום וכי מהירות נסיעתה של התובעת היתה לא סבירה ואף שוחחה בטלפון הסלולרי בעת נסיעתה. לטענתו התובעת נסעה בצמוד לרכבו החונה, כך שאם לא היתה פוגעת בדלת הפתוחה היתה ככל הנראה פוגעת במראת הצד השמאלית של רכבו. מכאן לטענתו אחריות התובעת לקרות התאונה.
3. בפניי העידו התובעת והנתבע 2.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

1. על-פי תמונת הדרך (ת/1 שדומה לתמונת הדרך שהציג הנתבע בדיון) מדובר אמנם בדרך צרה שכלי רכב חונים משני צידיה ואולם מדובר בדרך שרכב פרטי יכול לעבור בו ללא צורך להיצמד למכוניות החונות בצידי הדרך.

בנסיבות אלה יש להניח שלו היתה דלת רכב הנתבע פתוחה עוד לפני הגעתה של התובעת למקום, היתה סוטה מעט שמאלה כדי שלא לפגוע בדלת וזאת מאחר שתנאי הדרך מאפשרים זאת.

1. הנתבע העיד שהתובעת נסעה במהירות שאינה סבירה (עמ' 1, ש' 25). לא ניתן לקבוע ממצא על בסיס עדותו זו של הנתבע מאחר שהנתבע עצמו העיד שהתעסק בניירת בצד ימין, כך שלא יכול היה לראות את רכב התובעת מגיע (עמ' 2, ש' 5). כך גם לא ניתן לקבוע ממצא על בסיס עדותו של הנתבע לפיה שוחחה התובעת בטלפון הסלולרי בעת התאונה (עמ' 2, ש' 7), הן משום שכפי שהעיד התעסק בניירת מצד ימין ועל-פי גירסתו הכין את תיקו ליציאה מהרכב כך שכלל לא ראה את התובעת בעת הגעתה למקום; והן משום שלא מן הנמנע שהתובעת יצאה עם הטלפון הסלולרי מאוטו אחרי התאונה כדי לצלם את המקום ואת כלי הרכב כפי שהעידה (עמ' 2, ש' 16) ואין בכך כדי לקבוע ממצא ששוחחה בטלפון בעת התאונה עצמה.
2. זאת ועוד, לטענת הנתבע התובעת נסעה צמוד לרכבו באופן שאם לא היתה פוגעת בדלת הרכב הפתוחה היתה פוגעת במראת הצד השמאלית. אין לקבל הטענה. ראשית, כאמור התובע היה עסוק בענייניו ברכב ולא ראה את רכב התובעת מגיע. שנית, אין מחלוקת שרכב הנתבע חנה בצד הכביש כחלק מטור של מכוניות חונות. באופן זה אם התובעת היתה נוסעת צמוד מדי כטענתו למכוניות החונות מימין, הרי שהיתה פוגעת לכאורה במראת הצד של אחת המכוניות לצידן חלפה עוד לפני שהגיעה לרכב הנתבע; ולא כך היא.

מכל האמור אני מוצא להעדיף את גירסת התובעת לאופן קרות התאונה וקובע ברמת הסתברות נדרשת במשפט אזרחי שהנתבע פתח את דלת רכבו מבלי משים בסמוך למועד בו עבר רכב התובעת באותו מקום, כך שלא הספיקה להסיט את רכבה או לעצור. מכאן אני קובע אחריות של הנתבע לנזקי התובעת ללא אשם תורם מצד התובעת.

1. לא הובאה ראייה שיש בה לסתור את חוות דעת השמאי מטעם התובעת. טענות הנתבעת 1 לגבי גובה הנזק הן טענות כלליות שנטענו בעלמא.
2. אשר על כן, בתביעה העיקרית אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 6,521 ₪ בתוספת 300 ₪ הוצאות משפט. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ו, 27 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.