לפני בקשה שניה מטעם המבקש לקביעת תשלום תכוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

רקע עובדתי בתמצית והשתלשלות הבקשה

1. המבקש יליד 1970 נפגע בתאונת דרכים שארעה בתאריך 22/3/15. תאונת הדרכים בה נפגע המבקש ארעה במהלך עבודתו כשליח ומשכך מהווה גם תאונת עבודה.
2. כפי שעולה מסיכום האשפוז בעניינו של המבקש, למבקש נגרם בתאונה שבר פריקה פתוח בקרסול ימין. המבקש עבר ניתוח לתיקון השבר שלאחריו נעזר בסד למשך תקופה ארוכה וקיבל טיפולי פיזיותרפיה.
3. במקביל, מן המסמכים הרפואיים הדלים שהגיש המבקש, עולה שהמבקש נפגע בתאונת עבודה קודמת, בה ככל הנראה נפגע בירך שמאל והוא סובל ממצב שהוגדר כנמק בירך שמאל ואף הומלץ לו על החלפת מפרק הירך.
4. ממסמכי המוסד לביטוח לאומי שהוגשו כבר במסגרת הבקשה הקודמת, עולה שלמבקש נקבעו נכויות זמניות ובכללן נכות זמנית בשיעור 10% עד לחודש אוגוסט 2016, שאז הוא צפוי להיבדק שוב.
5. בהחלטה מיום 24/12/16, שנתתי בבקשה קודמת לתשלום תכוף שהגיש המבקש, קבעתי, לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין, כי המשיבה תשלם למבקש תשלום תכוף בסך 18,000 ₪, עד ליום 1/6/16, זאת בהתחשב בין היתר במצוקה אליה נקלע המבקש, בכך שאינו עובד ובכך שהמדובר במשק בית בו גדלים ארבעה ילדים קטינים.
6. בתאריך 20/6/16, הגיש המבקש בקשה נוספת לתשלום תכוף באותו תיק, בה פרט שמיום הבקשה האחרונה, לא קיבל דבר וחצי דבר מן המוסד לביטוח לאומי וטרם נקבעה לו נכות צמיתה במוסד לביטוח לאומי. המבקש, הוסיף שאינו עובד מיום התאונה ופינה את דירת מגוריו עקב אי יכולת לשלם שכר דירה. המבקש הוסיף עוד, כי עד לעת הזו הוא הולך על קביים, אין לו שום יכולת לחזור לתפקידו ואין לו גם שום יכולת למצוא עבודה אחרת.
7. לאחר שהוריתי למבקש להגיש מסמכים נוספים, צורף מכתב של ב"כ המבקש למוסד לביטוח לאומי, מיום 20/6/16, בו התבקש המוסד לקבוע נכות צמיתה, אליו צורפו תביעה בגין תאונת עבודה נוספת מיום 22/4/14 (קודם לתאונה דנן), בקשה לדמי אבטלה, ובקשה להכרזת המבקשת כנכה נזקק (הצרופות לא צורפו לתיק בית המשפט). כן צורף ערר שהוגש למוסד לביטוח לאומי ביום 27/1/16, על קביעת הנכות הזמנית בת 10%, אליו צורפה חוות דעת רפואית מטעם המבקש לפיה למבקש נכות צמיתה בשיעור 20%.
8. בתגובתה, ביקשה המשיבה למחוק את הבקשה על הסף, שכן לשיטתה היה צורך בהגשת פניה מקדימה נוספת בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים), התשמ"ט-1989 וכן לטעמה, משלא הוגשה התביעה העיקרית, לאחר ההחלטה הקודמת, הרי שבקשה זו הסתיימה. עוד הוסיפה המשיבה בדיון, שהמבקש לא תמך את בקשתו במסמכים רפואיים נוספים, או במסמכים כלשהם שיכולים ללמד על שיעור ההכנסה של המשפחה, כמו גם על מצב חשבון הבנק של המבקש, כמו כן נטען שיש להוציא מן התיק את חוות הדעת הרפואית שצרף המבקש לפניה למוסד לביטוח לאומי.

המשיבה הדגישה שעל הנכות הזמנית שנקבעה במוסד לביטוח לאומי, אין ערר ועל המבקש היה לבקש מלכתחילה להכריז עליו כנכה נזקק.

עוד הפנתה המשיבה למכתב בכתב יד שצרף המבקש למוסד לביטוח לאומי, בו ציין שעליו להחליף מפרק ירך, כאשר הצרופה של אותו מסמך לא צורפה לתיק בית המשפט.

המשיבה טענה עוד שאינה יודעת מה הכנסות המבקש ומה הוצאותיו על שכר דירה.

בנסיבות, דרשה המשיבה החלטה מקדמית בעניין הבקשה וטענה, כי אין בידה מספיק מידע על מנת לחקור את המבקש.

1. אף שיש צדק בטענות המשיבה, שלבקשה לא מצורפים כל המסמכים הנדרשים ושיש ליתן לה זמן להתגונן, הרי שבשים לב לכך שהמדובר במועד שהוא בפתח פגרת בתי המשפט ובשים לב למצבו הנטען של המבקש, מצאתי לנכון לקיים דיון לגופו של עניין ומשכך, שעה שהמשיבה ויתרה על חקירת המבקש תשאלתי את המבקש ארוכות.

בדבריו, לאחר שהוזהר כדין, חזר המבקש על כך שמאז התאונה אינו עובד בשל כאבים מהם הוא סובל בקרסול, כאשר לטענתו היה בביקורת אצל המנתח לפני כ- 5 חודשים, ומאז הפסיד תור אחד שנקבע.

המבקש הסביר, כי כשהוא הולך כ- 200 מטר הוא חש כאבים וגם מרגיש כאבים כשעומד 10-15 דקות וכן הוסיף, כי קשה לו בכיפוף וגם קשה לו להתרומם. המבקש הוסיף עוד שהיה אצל אורתופד בקופת החולים שנתן לו חופש מחלה, הוצג המסמך הקובע חופש המחלה שניתן למבקש ואולם הרשומה הרפואית ובה האבחנה של הרופא לא הוצגה, כך שלא ניתן לדעת בשל מה ניתן חופש המחלה.

המבקש פרט, כי עשה טיפולי פיזיותרפיה לפני כ- 5 חודשים ונאמר לו שדרושים לו טיפולי הידרותרפיה ואולם הוא לא קיבל אותם עד כה.

לגבי הירך, הסביר המבקש שנפל בתאונת עבודה קודמת, אבל המשיך לעבוד, ובמשך הזמן חלה שחיקה בירך. לדבריו דרוש לו ניתוח החלפת ירך, היה כבר בפגישה במרכז הרפואי תל אביב טרם ניתוח ואולם לא נקבע לו מועד. המבקש, ציין כי הוא סובל מאסטמה וחושש מן ההרדמה ומשכך חושש לעבור ניתוח.

לדברי המבקש הכאבים בקרסול כעת חזקים מן הכאבים בירך.

לגבי המצב בבית, השיב המבקש, כי אשתו והחלה בימים האחרונים עבודה חדשה. המבקש לא ידע לפרט מה שכרה הצפוי של האשה. המבקש השיב כי אשתו מקבלת קצבת נכות כללית ואולם קצבת הנכות קטנה לאחר שבנותיה עברו לחזקתו של אביהן ועומדת על סך של 3,500 ₪. המבקש אישר כי בביתו נותרו כעת רק שני ילדיו הקטינים בני שנתיים וחצי ושנה.

המבקש הוסיף, כי נאלצו לעזוב את דירתם בשל חוסר יכולת לשלם שכר דירה, ניסו לעבור לגור אצל קרובי משפחתה של אשתו אולם הדבר לא צלח, והם שכרו דירה נוספת בעלות של 3,400 ₪ לחודש.

לגבי הכנסות המשפחה ציין שאלה רק מן המוסד לביטוח לאומי, ואשתו לא מקבלת מזונות שכן הבנות הוצאו מחזקתה.

יצויין, כי גם לדיון זה כמו לדיון הקודם הגיע המבקש כשהוא נעזר בקביים וניכר שהוא מתקשה להתנייד.

דיון והכרעה

1. כפי שכבר הערתי, צודקת המשיבה, כי הבקשה חסרה נתונים נדרשים, שכן הרושם שהתקבל שלא הוגשו כל המסמכים הרפואיים הקיימים, כמו גם מסמכים נוספים כמו פירוט חשבון בנק, הסכם שכר דירה, מסמכים המאמתים את הוצאות משק הבית וכיוצ"ב.

כן ניכר שהמבקש לא פעל למצות את מלוא זכויותיו במוסד לביטוח לאומי ובכלל זה לא פנה למצות את זכויותיו בגין תאונת עבודה קודמת ולא ביקש עד ממש לאחרונה להכריז עליו כנכה נזקק.

על אף האמור, אני סבורה, שבמהלך הדיון קיבלתי תמונה מספקת בדבר מצבו הבריאותי של המבקש לרבות המצב הכלכלי מאז התאונה ובנסיבות העניין לא ראוי ולא הוגן להותיר בקשה זו ללא הכרעה, הגם שיכול והדרישות הדיוניות על פי התקנות והפסיקה לא מולאו במלואן.

בהקשר זה אציין, כי כפי שנפסק לא פעם, כאשר המדובר בבקשה שניה לתשלום תכוף, ניתן לחרוג מהוראות התקנות ואין בהכרח צורך בפניה מקדימה. כך לדוגמא קבע כב' השופט ג'רגורה בבש"א 12656/00 בנאיון אמי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (12/2/2001), פיסקה 3 להחלטה: "... לא מצאתי לנכון להכריע במחלוקת הפרוצדורלית בעניין "צורת" הדרישה שיש לשלוח לחברת הביטוח ובאיזה מידה יש להקפיד על משלוח דרישה בהתאם לטופס, או באיזה מידה "מחדל" זה מהווה מחסום בפני הבקשה. אעיר רק כי דעתי כי "הטופס" אינו "פרה קדושה", במיוחד, כשמדובר בפניה שניה לחברת הביטוח בדרישה לתשלום תכוף. ראה ספרו של כב' השופט ריבלין "תאונת דרכים – סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה שלישית, בעמ' 640...".

ברוח זו נפסק גם בהחלטות רבות אחרות ראו לדוגמא: ברע 514/04 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' אברהם כהן (12/1/05); בש"א 7063/01 דרור יונה נ' נגה חברה לביטוח בע"מ (14/3/12002); ת"א 5471/05 בן חמו תמר נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ (26/4/2006).

1. התרשמותי מעדותו של המבקש, כמו גם ממכלול המסמכים שהוגשו, מעלה, כי בעקבות התאונה אכן המבקש נפגע פגיעה לא פשוטה בקרסול, ולא היה מסוגל עד כה לחזור לעבודתו שעיקרה בנהיגה על קטנוע. אכן יכול ולמבקש מצב רפואי נוסף שאינו קשור לתאונה בעקבות פגיעה אחרת בירך שמאל ושגם היא מקשה על התנהלותו ואולם הלכה למעשה, לא נסתרה טענת המבקש שעד לתאונה המבקש עבד והפסיק את עבודתו באופן ישיר כתוצאה מן התאונה. יצויין, כי לבקשה הראשונה צורפו תלושי משכורת המאששים טענה זו של המבקש.
2. "תשלום תכוף" – כשמו כן הוא, תכליתו לסייע בהקלה מיידית של תוצאות תאונת דרכים להקדים תשלום על חשבון חיוב עיקרי. הדיון בבקשה לתשלום תכוף מהיר ואין בית המשפט נכנס לפרטי הנזק. די בכך שההוצאות המבוקשות עומדות בקריטריונים המקובלים של קשר סיבתי ושל חובת הנפגע להקטין את הנזק.

הלכה פסוקה היא, כי די בכך שהסכום הכולל הינו סביר על מנת שהמבקש יוכל לקבלו. כמו כן אין בית המשפט נכנס לבירור נרחב ויסודי של טענות ההגנה למיניהן ומסתפק הוא בקיומן של ראיות לכאורה בשאלות המרכזיות [ד. קציר, פיצויים בשל נזקי גוף, מהד' רביעית, 459, א. ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי הדין וחישוב הפיצויים, מהד' שלישית, 622 ואילך (להלן: "ריבלין"), ע"א 387/82, קרנית נ' אסידו, פד"י מ (4) 213, 226 וע"א 470/86 תקדין 1 (88) 318, רע"א 2523/91, סעדי נ' טהה, פד"י מה (5) 789, 791 ועוד ].

קביעת בית המשפט בבקשה לתשלום תכוף אינה יוצרת מעשה בית דין ביחס לתביעה העיקרית [סעיף 5 ג' לחוק, ע"א 387/82 הנ"ל]. יחד עם זאת, לא מן הנמנע, כי בהעדר שינוי נסיבות מאז פסיקת תשלום תכוף ראשון, ישמשו קביעות באותה פסיקה לפסיקה נוספת ומאוחרת של תשלום תכוף בין לחיוב ובין לשלילה. כלל זה נובע אף הוא מטיבו של ה"תשלום התכוף" – מעין סעד זמני, מבוסס נסיבות, עד להכרעה בתביעה עיקרית.

ואשר להיקף התשלום התכוף – התשלום יינתן בגין הוצאות שהוציא הנפגע בעבר לצורכי ריפוי וכן בגין הוצאות עתידיות, בכללן הוצאות לריפוי והוצאות סיעוד הנפגע והוצאות לצורכי מחיית הנפגע ובני משפחתו שפרנסתם /תלותם בו [סעיף 5ב' לחוק לעיל]. בקביעת צורכי המחיה יש להתחשב בהכנסותיו של הנפגע לפני התאונה, מכל מקור שהוא, בהוצאותיו מתוך הכנסה זו בתקופה שקדמה לתאונה ובהכנסותיו לאחר התאונה מכל מקור שהוא [א. ריבלין, שם, 637].

בהתאם לפסיקה, בחשבון מקורות מחייתו של הנפגע לאחר התאונה אין להביא את תגמולי המוסד לביטוח לאומי שעשוי היה לקבל אילו פנה למוסדות הביטוח הלאומי והמריצם לממש את זכותו לקבל קצבאות בגין נכותו [ראו: ריבלין, שם, 636].

1. וכעת לענייננו: מן המסמכים הרפואיים הקיימים בתיק ניתן ללמוד שפגיעתו של המבקש בקרסול שנגרמה בתאונה, הייתה פגיעה לא פשוטה שמותירה אותותיה במבקש עד לעת הזו.

כאמור, טרם הסתיימו ההליכים במוסד לביטוח לאומי ומשכך טרם נקבעה נכות צמיתה למבקש ובשל כך המבקש גם נמנע מלהגיש עד כה את התביעה העיקרית ואולם לא ניתן להתעלם מהמצב שנוצר בגדרו המבקש אינו עובד מאז התאונה.

המבקש לא הציג תעודות רפואיות מספקות המצביעות על אי כושר או מניעה לעבוד בכלל, אך סביר לקבוע, כי אינו יכול לעבוד במקצועו כשליח בשל מצב הקרסול, אף שאין לשלול כליל את אפשרותו לעבוד בעבודות אחרות שאינן מצריכות נהיגה על קטנוע ונראה שבעת הזו, בחלוף למעלה משנה לאחר התאונה על המבקש להיערך לכך.

1. במכלול הנסיבות שהתבררו, בשים לב לפרק הזמן שחלף מאז התאונה, להיקף הפגיעה ממנה סובל המבקש ולהתרשמותי מן המבקש ומצבו, ניתן לקבוע, כי דרוש למבקש פרק זמן נוסף על מנת להתאושש מן התאונה.

בנסיבות אלה, בפתח הפגרה וחגי תשרי סמוך לאחריה, על אף שבקשתו של המבקש לוקה בחסר ועל אף שהתנהלותו תמוהה שעה שהמבקש לא מקבל טיפולים רפואיים על מנת להטיב את מצבו ואף לא ממצה את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי, לעת הזו, בשים לב לפרק הזמן שחלף מן התאונה וממועד התשלום התכוף הקודם, זכאי המבקש, לטעמי, לתשלום תכוף נוסף והשאלה היחידה נוגעת להיקף התשלום.

1. המבקש טען אך ורק לצרכי מחיה וממילא לא הוכחו הוצאות ריפוי בהם נשא או עתיד לשאת. הכנסות המבקש לפני התאונה התבססו על משכורתו בגובה של כ- 6,000 ₪ לחודש, כאשר הכנסות משק הבית נבעו גם מקצבת נכות שמקבלת אשתו של המבקש ומזונות שקיבלה בגין בנותיה.

כמפורט לעיל, מעדות המבקש עלה שבנותיה של האשה עברו להתגורר עם אביהן ומשכך, מחד קטן מספר הנפשות בבית ומאידך קטנה גם ההכנסה הן בפן המזונות והן בפן של קצבת הנכות ואולם במקביל אשתו של המבקש החלה לעבוד.

הוצאותיו העיקריות של המבקש הן לשכר דירה (שלטענתו עומד על סך של 3,400 ₪) וצרכי מחייה (שגובהם לא הוכח).

עוד יש לקחת בחשבון, כי בחודש הבא צפוי המוסד לביטוח לאומי לדון שוב בנכותו הזמנית של המבקש, כן צפוי להתקיים דיון בתביעותיו הנוספות של המבקש להכריז עליו כנכה נזקק ולקבל תגמולים בגין תאונת עבודה נוספת שעבר.

בהתחשב בכל האמור לעיל, וכן בכלל נסיבות העניין אני קובעת, כי המשיבה תשלם למבקש תשלום תכוף לתקופה שתסתיים בתאריך 1/12/16, סך כולל של 10,000 ₪. כן תשא המשיבה בשכר טרחת עו"ד של המבקש בשיעור של 15.21%. לסכומים אלה יצורפו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

1. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ו, 14 יולי 2016, בהעדר הצדדים.