בתיק זה עתר המבקש להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה (מצלמה) מיום 9.8.13.

המבקש טען כי לא הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי וצירף תצהיר נהגת. המבקש הוסיף וטען כי לא קיבל את הדוח המקורי וידע עליו רק לאחר הטלת עיקול במסגרת הליכי גבייה. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי הדוח הומצא לכתובתו של המבקש וכי הקנס שבצד הדוח שולם.

מהחומר שהוגש עולה כי הדוח שנשלח למבקש הוחזר בידי הדואר בצירוף הערה "מען בלתי מספיק". לפיכך, אף אם משלוח הדוח לכתבות שבמשרד הפנים עונה על דרישות החוק, בוודאי שחזקת המסירה נסתרה באישור הדואר.

באשר לתשלום, הרי מתגובת מרכז הגבייה עולה כי צודק המבקש והקנס לא שולם על ידו, אלא נגבה בעיקול במסגרת הליכי הגבייה נגדו. עם זאת מתברר כי כבר בחודש ינואר 2015 הודעה ממרכז הגבייה, אשר התקבלה אצלו ונחתמה על ידו.

המבקש הגיש בקשתו המקורית להארכת מועד רק בחודש יולי 2015, תחילה לביהמ"ש בנצרת, שם נמחקה מחוסר סמכות מקומית ובהמשך הוגשה לבימ"ש זה.

בנסיבות אלה, כאשר טענתו הבסיסית של המבקש לא נסתרה, ראיתי לנכון לקבל את הבקשה להארכת המועד. אין גביית הקנס בהליכי עיקול דומה לתשלומו בידי נהג, ואין לראות בקבלת הסכום בהליך גבייה משום תשלום מרצון המהווה הודאה בעבירה.

עם זאת, לאור השתהותו של המבקש מקבלת ההתראה ממרכז הגבייה ועד הגשת בקשתו, ראיתי לנכון לחייבו בהוצאות ההליך בסך 500 ₪, לתשלום בתוך 60 יום.

הבקשה להארכת המועד התקבלה.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ו, 22 דצמבר 2015.