הרקע העובדתי והמחלוקות

1. עתירה בה מבוקש להורות על ביטול החלטתה של ועדת המכרזים של המשיבה 1 לפיה הצעת המשיבה 2 היא ההצעה הזוכה במכרז ולקבוע כי הצעת העותרת היא הזוכה במכרז לתכנון אספקה והתקנת מתקני משחקים בחמישה מתחמים בשטח של פארק אריאל שרון (להלן: "המכרז").
2. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בעמידת המשיבה 2 בתנאי הסף במכרז תנאי 3.5 בתחילה נוסח תנאי הסף 3.5 כך:

"המציע בעל רישיון תקף לניהול עסק לפי צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) תשע"ג-2013 לייצור מתקני משחקים".

1. בסעיף 4 לתנאי המכרז נאמר כי על המציע לצרף להצעתו אישורים ומסמכים ברי תוקף ובין היתר:

4.4 "העתק רישיון לניהול עסק בתוקף על שם המציע לפי צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) תשע"ג-2013 לייצור מתקני משחקים".

1. בעקבות פנייתה של העותרת מיום 15/7/15 שציינה שהיא יבואן של מתקני משחקים ולא יצרן ביקשה העותרת להבהיר כי ניתן להגיש רישיון עסק כפי שצירפה לאחסנת מתקני משחקים לגנים.
2. בעקבות זאת בהבהרות שפרסמה ועדת המכרזים ביום 20/7/15 שונה תנאי הסף 3.5 ועודכן כך:

"המציע בעל רישיון תקף לניהול עסק לפי צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) תשע"ג-2013 לייצור מתקני משחקים ו/או לייבואם ו/או לאחסנתם". (להלן: "תנאי הסף"). כן צויין בהבהרה זו שהבקשה הייתה לתקן את תנאי הסף 3.5 כך שיתאפשר השתתפותם של מי שמייבאים את המתקנים וזאת בניגוד לייצורם. יש לציין שתנאי 4.4 לא תוקן ונשאר בנוסחו המקורי.

1. בעקבות זאת הוגשו שתי ההצעות היחידות למכרז, של העותרת והמשיבה 2, כאשר המשיבה 2 צירפה אישור ממחלקת רישוי עסקים של עיריית רמת השרון שאינה מחוייבת ברישיון לניהול עסק על פי חוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968, היועץ המקצועי המלווה את המכרז מצא כי 2 ההצעות עומדות בתנאי הסף.
2. לאחר ששתי המשתתפות הציגו פרזנטציה ונבחנו הצעותיהם על ידי היועץ המקצועי, ניתנה חוות דעת מקצועית ע"י המשיבה 1 שניקדה את הצעת העותרת בציון 84.6 ואת הצעת המשיבה 2 בציון 96.6 (המחירים במכרז היו קבועים) ובעקבות זאת נקבעת הצעת המשיבה 2 כזוכה.
3. בעקבות זאת פנתה העותרת באמצעות בא כוחה לועדת המכרזים במכתב מיום 11/10/15 וטענה כי המשיבה 2 לא צירפה רישיון עסק כנדרש במכרז ולכן יש לפסול את הצעתה, כאשר לשיטתה אין אפשרות למציע במכרז להיות פטור מהמצאת רישיון עסק עקב דרישת תנאי הסף בסעיף 3.5. לשיטתה גם לא ייתכן למעשה להיות יבואן מבלי להיות "מאחסן".
4. המשיבה 1 פנתה למשיבה 2 לקבל את התייחסותיה והיא השיבה שאין לקבל את פרשנותה של העותרת שיבואן צריך רישיון עסק ולא יכול להמציא פטור כפי שהמציאה, כשהיא משמשת כיבואן בלבד ויש לה שני מחסנים שהיא שוכרת בקרית מלאכי לאחסון מתקני משחקים שאינם משמשים אותה למכרז, אך בכל מקרה, למעלה מן הצורך, יש לה רישיונות עסק למחסנים אלו שהיה תקף במועד הגשת ההצעה למכרז והיא יכולה להציגם ואכן הציגה אותם.

הרישיונות שהציגה המשיבה 2 לשני המחסנים היו היתר זמני לניהול עסק שתוקפו מיום 28/10/14 עד 28/10/15 שאין ספק שהיו תקפים במועד הגשת ההצעה ובמועד הצגתם לועדה.

יש להוסיף כי זמן קצר לאחר הגשת ההצעה היה בידי המשיבה 2 גם רישיונות זמניים מיום 15/10/15 ועד 31/12/15 וזמן קצר אח"כ גם רישיון עסק קבוע מיום 16/11/15 ועד 31/12/30.

1. ועדת המכרזים פנתה לקבל חוות דעת משפטית מד"ר עומר דקל לגבי כשרות הצעת המשיבה 2 ובחוות דעת זו נאמר שניתן להכריז עליה כזוכה במכרז.
2. בחוות הדעת המשפטית נכתב כי צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) תשע"ג-2013 (להלן: "הצו") אינו מתייחס לייצור, ייבוא או אחסנה של מתקני משחקים ולא ניתן לעמוד בדרישה זו כלשונה כאשר מעיון בחוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים") וחקיקת המשנה מכוחו יבוא של מתקני משחקים אינו עיסוק או עסק הטעון רישוי.
3. בעקבות זאת נאמר בחוות הדעת המשפטית כי יש לקרוא את הוראת תקנה 6(א)(1) לתקנות חובת המכרזים תשנ"ג-1993 (להלן: "תקנות חובת המכרזים" או "התקנות") אל תוך המכרז, כאילו נכתבה בו במפורש, ולראות את מסמכי המכרז ככוללים הוראה שלפיה תנאי סף להתמודדות במכרז הינו שהמציע מחזיק בכל הרישיונות הנדרשים על פי דין.

כן נאמר בחוות הדעת שכוונת עורך המכרז הייתה להתנות את ההשתתפות במכרז בהחזקתו של רישיון עסק הרלוונטי לנושא ההתקשרות ולכן יש לקרוא את תנאי הסף המפורט בסעיף 3.5 למכרז ככזה המחייב את המציעים להחזיק ברישיון העסק הנדרש על פי דין.

1. ועדת המכרזים אימצה את חוות הדעת המשפטית והמלצותיה ואיפשרה למשיבה 2 להשלים את המצאת שני רישיונות העסק בנוגע לשני המחסנים בקריית מלאכי (שהיו אז ההיתר הזמני לניהול עסק) ואישרה את זכייתה במכרז.
2. בעקבות זאת הוגשה העתירה ע"י העותרת בה נטענו לראשונה הטענות שלא היה מקום לזכיית המשיבה 2 שכן היא לא עמדה בתנאי הסף 3.5 עקב זאת שצירפה היתר זמני לניהול עסק ולא רישיון עסק.
3. יש לציין שהעותרת לא מיצתה את ההליכים, לא פנתה לועדת המכרזים ולא העלתה את הטענה לגבי ההיתר הזמני בפניה, אך למרות זאת, ועדת המכרזים התכנסה ביום 9/11/15 ודנה בטענה זו לגבי ההבחנה הנטענת בין היתר זמני לרישיון עסק וקבעה כי עסק טעון רישוי המחזיק בהיתר זמני הינו עסק המחזיק ברישיון הנדרש על פי דין בהתאם לאמור בתקנה 6 לתקנות חובת המכרזים ובהתאם לפסיקה שדנה במקרים של הצעות שהוגשו במסגרת היתרים זמניים וראתה אותם כעונים על הדרישה של רישיון עסק.

לכן קבעה ועדת המכרזים כי ניתן לקבל את ההיתר הזמני שהמציאה המשיבה 2 כעונה על דרישות המכרז ואין לפסול את הצעתה.

1. המחלוקת העיקרית בין הצדדים ולמעשה היחידה, הינה האם ניתן היה להסתפק במקרה זו ב"היתר זמני לניהול עסק" כטענות המשיבים (שאין מחלוקת שהיה תקף בזמן הגשת ההצעות ושניתן היה להשלימו כצעד דקלרטיבי גם בדיעבד), או שהייתה חובה להציג רישיון עסק בדמות רישיון זמני או רישיון עסק כטענת העותרת, והאם אי הצגת רישיון כזה צריך היה להביא לפסילת הצעת המשיבה 2 כלא עומדת בתנאי הסף ולפיכך יש להתערב בשיקול הדעת ובהחלטת ועדת המכרזים.
2. לטענת העותרת, מדובר בתנאי הסף 3.5 המחייב הצגת רישיון עסק זמני או קבוע והמילה "רישיון" לא מאפשרת הצגת "היתר זמני לניהול עסק" שאין לראותו כרישיון ומדובר בפרשנות אפשרית של העותרת שיש להעדיפה ולקבלה על פני פרשנות המשיבות שאינה סבירה. כן נטען כי אין מקום לקרוא לתוך סעיף 3.5 את תקנה 6 לתקנות חובת המכרזים, כאשר הבסיס הנורמטיבי המחייב היא הוראת סעיף 3.5 לתנאי המכרז הגובר ועדיף על תקנה 6 ואין לקבל פרשנות בדיעבד של ועדת המכרזים שבאה להצדיק את זכייתה של המשיבה 2.
3. לטענת המשיבות, אין מקום להתערבות בית המשפט בשקו"ד ועדת המכרזים ואין מקום לקבוע שמדובר בהחלטה כה בלתי סבירה שיש לפסלה ולהתערב בה, כאשר מדובר בפרשנות סבירה, ראויה ומתבקשת בנסיבות העניין, כשיש לקרוא את תקנה 6 לתוך תנאי המכרז ושהכוונה הייתה גם להיתר זמני כעומד בדרישות הסף לאור תכלית המכרז, כוונות עורכו, הפסיקה והעדפת פרשנות המקיימת את המכרז ומרחיבה את מעגל משתתפיו.
4. המשיבה 2 אף טוענת כי כלל לא הייתה צריכה להמציא רישיון כלשהו שכן היא יבואן בלבד ושני המחסנים שהיא מחזיקה (רק לאחרונה) שיש לגביהם היתר זמני, לא ישמשו אותה לצורך מכרז זה, והיה ניתן להסתפק בפטור שהציגה מרישיון עסק שניתן לה ע"י עיריית רמת השרון.

דיון

לאחר ששמעתי את הצדדים בפני ועיינתי בעתירה ובתשובות החלטתי לדחות את העתירה.

כללי

1. אני סבור שבנסיבות המקרה דנן, לא ניתן לקבוע שהחלטת ועדת המכרזים ופרשנותה הינה כה בלתי סבירה עד כדי כך שבית המשפט יתערב בה, יבטל את זכיית המשיבה 2 ויחליף את שיקול דעתה של ועדת המכרזים, שנעזרה בחוות דעת משפטית, קיימה מספר ישיבות (כולל ישיבה שקויימה אף בלא שהעותרת פנתה לועדת המכרזים ושטחה את טענותיה לגבי היתר זמני, טענות שהעלתה לראשונה בעתירה ובכך גם לא מיצתה את ההליכים וקיבלה החלטה שלא ניתן לקבוע שהינה כה בלתי סבירה המצדיקה את התערבות בית המשפט בשיקול דעתה.
2. למעשה, כפי שציין גם ב"כ העותרת בדיון בפני (בעמוד 2 לפרוטוקול שורות 30-29) "במקרה שלנו יש פרשנויות אפשריות וזה לא שהפרשנות שלנו היא בלתי אפשרית, כאשר יש פרשנויות שונות אי אפשר לקבל את זה שההוראה לא ברורה".

ובעמוד 16 לפרוטוקול שורה 11:

"את התכלית הצגתי, שלפיה רישיון עדיף על היתר והם הציגו תכלית אחרת וזה עניין של פרשנות".

1. דהיינו, גם לשיטת העותרת לא מדובר פה בתנאי סף ברור וחד משמעי שלא ניתן לנקוט לגביו בפרשנויות שונות וחייבים לנקוט בפרשנות אחת, של העותרת דווקא, אלא בתנאי שנוסח שלא כהלכה (ועל כך אין למעשה מחלוקת ובעניין זה ארחיב בהמשך), שלכל הפחות ניתן לנקוט לגביו פרשנויות שונות.

אני סבור שבמקרה זה אין מקום לפסול את פרשנות המשיבות שרישיון תקף לניהול עסק כולל היתר זמני לניהול עסק ולקבוע שהיא עד כדי כך בלתי סבירה שיש מקום להתערב בה, מה גם שהיא באה למעשה לכאורה להגשים את כוונת עורך המכרז והתכלית שמאחורי התנאי ותואמת גם את הפסיקה בעניין זה, כאשר פרשנות העותרת הדקדקנית מביאה גם לתוצאות לא הגיוניות.

1. אני סבור שכוונת עורך המכרז, כפי שהוצגה ע"י המשיבה 1, הייתה להקפיד על כך שלא תזכה במכרז חברה הפועלת בניגוד לדין על פי דיני רישוי העסקים, בלא להבחין בין רישיון זמני להיתר זמני לניהול עסק או לרישיון עסק, והכוונה הייתה שלא יתברר שזכתה במכרז חברה הפועלת בניגוד לדין ושבכל רגע נתון יהיה עסק המתנהל כדין על פי דיני רישוי העסקים.
2. כך גם, בעת"מ (ת"א) 1387/02 המטייל נתניה דעבול ובניו נ' עיריית נתניה (11/12/02) (להלן: "פס"ד המטייל נתניה"). ציינה כבוד השופטת חיות בפסקאות 14-15 לפסה"ד כי תכלית דרישת תקנה 6 לתקנות חובת המכרזים הינן להבטיח כי גוף ציבורי האמון על קיום החוק ואכיפתו, לא יכשל בהתקשרות עם גורמים אשר אינם מקיימים את ההוראות החלות עליהם בנושאים בסיסיים אלה ובכך ניתן הכשר להתנהגות המפרה ומדובר בתכלית של שמירה על עקרון שלטון החוק המונחת במניעת עצם ההתקשרות עם גורמים המפרים הוראות בסיסיות של הדין בניהול עסקיהם ובנוסף מניעת הסיכון הקיים מבחינה מעשית בכך שגורם שאינו מקיים את הוראת הדין יזכה במכרז ויתחייב לקיים את העבודה או השירות נשוא המכרז (תכלית דומה סקר ב"כ העותרת בעצמו במכתבו למשיבה 1 מיום 11/10/15 בסעיף 10 תוך הפניה לסטנדרטים המינימליים והנורמות שקבע המחוקק לגבי רישיון עסק).
3. יש לציין שבפס"ד המטייל נתניה פסלה כבוד השופטת חיות את כל הגופים שלא היו להם רישיון עסק שהינו תנאי סף מכוח הדין לעצם ההשתתפות במכרז, בהיותו פגם מהותי שאין לתקנו בדיעבד, ולעומת זאת, לגבי העותרת 2, שהתברר שבעת הגשת ההצעות היה בידיה היתר זמני לפי חוק רישוי עסקים (ובינתיים ניתן לה רישיון קבוע) נקבע כי "אין מקום לפסול את הצעתה בשל אי קיום רישיון עסק במועד הקובע".

דהיינו, ניתן ללמוד מפס"ד המטייל נתניה שבית המשפט ראה "היתר זמני" לעסק כמספק לצורך הדרישה של קיום רישיון עסק במועד הקובע.

1. יש לציין שגם בפסקי הדין אליהם מפנה גם העותרת של כבוד השופט ד"ר מודריק עת"מ (ת"א) 2857/08 דן לימוזין טורס בע"מ נ' החברה למשק וכלכלה (19/8/09) ועת"מ (ת"א) 1501/08 שלום חדד נ' מדינת ישראל משרד החקלאות (26/8/09) הושם הדגש על תקפות הרישיון וזאת גם אם הרישיון אינו תקף לכל אורך תקופת המכרז אלא במועד ההצעה וגם אם מדובר בהיתר זמני, ללא הבחנה בין היתר זמני לרישיון מבחינת התכלית והעמידה בדרישות הדין לרישוי עסקים.
2. אמנם, כפי שטוען ב"כ העותרת לא היה מדובר במקרה של פס"ד המטייל נתניה בתנאי מכרזי (כדוגמת סעיף 3.5) אלא בדרישה של הדין לפי תקנות חובת המכרזים, ברם לשון תקנה 6 לתקנות חובת המכרזים מדברת על "רישיון" ולא על "היתר" ואין למעשה מחלוקת גם לשיטת העותרת ש"היתר זמני" עונה לגדר "רישיון" הנדרש בתקנה 6.
3. להלן נוסח תקנה 6 שכותרתה "תנאים מוקדמים להשתתפות במכרז (א) השתתפות במכרז תהיה מותנית בתנאים הבאים:
4. רישום בכל מירשם המתנהל על פי דין הצריך לעניין נושא ההתקשרות וכן קיומם של הרישיונות הנדרשים על פי דין".

דהיינו גם תקנה 6 מדברת על "רישיון הנדרש על פי דין" ונקבע כאמור בפס"ד המטייל נתניה שגם היתר זמני עונה על כך.

ואכן, אין מחלוקת גם שלפי סעיף 4 לחוק רישוי עסקים שכותרתו: "רישיון עסק, היתר זמני והיתר מזורז" אין הבחנה בין רישיון להיתר זמני. להלן לשון הסעיף:

"4. לא יעסוק אדם בעסק טעון רישוי אלא אם יש בידו רישיון, היתר זמני או היתר מזורז לפי חוק זה ובהתאם לתנאיו", כאשר תקנה 6 מדברת על "רישיון הנדרש על פי דין".

1. לכן לצורך המכרז הנדון ותכליתו היתר זמני ורישיון עסק חד הם, כאשר גם ב"כ העותרת מסכים לכך ש"היתר זמני" עונה על הגדת "רישיון" לצורך תקנה 6 לתקנות חובת המכרזים.
2. הדגש בכוונת עורך המכרז היה על כך שלפי דיני רישוי עסקים יהיה מענה חוקי שהוא בתוקף ולא להחמיר מעבר למה שקבע המחוקק (כפי שטוענת העותרת) ולכן נאמר בתנאי הסף "בעל רישיון תקף לניהול עסק", והדגש הינו שבכל זמן נתון, ממועד הגשת ההצעה יהיה "רישיון" העומד בדרישות הדין ו"רישיון" כזה יכול לכלול גם "היתר זמני".

הדבר תואם את התקנות ומטרת תנאי הסף הייתה להפנות את תשומת לב המשתתפים במכרז ולהדגיש בפניהם שהם צריכים לפעול לפי הדין ולציין בפניהם במפורש באופן מדוייק את הדין (מטרה שהוחטאה לאור ההפניה לצו).

1. את כוונת עורך המכרז ניתן גם ללמוד מהשתלשלות העניינים:

בתחילה כאמור נוסח תנאי הסף 3.5 באופן שהתייחס רק ליצרן של מתקני משחקים ודרש בסעיף 4.4 לתנאי המכרז לצרף רישיון לניהול עסק בתוקף לייצור מתקני משחקים.

והנה, בעקבות פניית העותרת, שהינה יבואן של מתקני משחקים ולא יצרן, נענתה המשיבה 1 לבקשתה להרחבת מעגל המשתתפים (דבר שממנו נהנתה גם המשיבה 2 שגם היא יבואן ולא יצרן) ושינתה את תנאי הסף 3.5 באופן שהוסיפה שנדרש שהמציע יהיה בעל רישיון תקף לניהול עסק לייצור מתקני משחקים ו/או לייבואם ו/או לאחסנתם.

1. יש לציין שסעיף 4.4 לתנאי המכרז לא שונה גם הוא ונשארה לכאורה הדרישה רק לצירוף רישיון עסק בתוקף לייצור מתקני משחקים ואין לכאורה דרישה לצירוף רישיון עסק ליבוא ו/או לאחסון, כשהדבר מצביע אף הוא על הבעייתיות שבדרישה שבתנאי הסף 3.5 ועל כך שהוא לא נותן מענה הולם במקרה זה.
2. ניתן לראות שהעותרת עצמה בשאלת ההבהרה ציינה שהיא יבואן ולמרות זאת המשיבה 1, מיוזמתה, הרחיבה את תנאי הסף לא רק ליבוא אלא גם לאחסנה וכוונתה הייתה להרחיב את מעגל המשתתפים הפוטנציאלים ולא להקשות בדרישות עמם ולא להחמיר עמם בנושא הרישוי מעבר למה שהיה קודם ומעבר לקבוע בדיני רישוי עסקים.
3. לא זו אף זו, אין מחלוקת שלגבי יבואן אין דרישה בחוק רישוי עסקים ו/או בצו לרישיון ולכאורה לא צריכה להיות כל מניעה לכך שאם מדובר רק ביבואן שאינו יצרן ואינו עוסק באחסון להמציא פטור רישוי עסקים של העיריה הרלבנטית שאינו מחוייב ברישיון על פי הדין.
4. והנה, העותרת, המבינה את הקושי הקיים בכך לגבי פרשנותה הלשונית והדקדקנית של תנאי הסף בסעיף 3.5, טוענת למעשה שהדבר לא אפשרי ולא ניתן להמציא פטור אלא חייבים בכל מקרה להמציא רישיון (כפי שהדבר עולה ממכתביה ומהעתירה וכן מתשובת בא כוחה לשאלות בעמוד 6 לפרוטוקול שורות 14-12).

כך גם אין לקבל את שיטת העותרת שלא יכול להיות יבואן בלי אחסון.

יוצא מכך שקבלת פרשנות העותרת שבכל מקרה חייבים ברישיון עקב תנאי סעיף 3.5 וזאת גם אם דיני רישוי עסקים לא דורשים זאת ושלא ניתן בכל מקרה להציג פטור, מביאה לתוצאה לא הגיונית.

1. כך גם, לפי שיטת העותרת עצמה (שמבינה שאחרת תיקלע לבעיה לוגית) "רישיון זמני" נחשב כ"רישיון עסק" להבדיל מ"היתר זמני", ולכן אין משמעות גם לפי שיטת העותרת לגבי משך הזמן של הרישיון כי גם רישיון זמני יכול להיות לשנה ולא לאורך כל תקופת המכרז זאת, בניגוד לנטען על ידה בעתירה, שמדובר בדרישה של רישיון עסק ל-15 שנה, המראה את השוני וההבדל בין רישיון עסק להיתר זמני וכנימוק לטענתה לגבי פרשנות תכליתית שהיתר זמני לא שקול לרישיון עסק.

כך, נימוק מרכזי בעתירת העותרת לכך שאין מקום מבחינת הפרשנות התכליתית לקבל פרשנות ש"היתר זמני" שקול ל"לרישיון תקף לניהול עסק" שכן תוקפו של הרישיון הרלבנטי הנדרש במכרז ל-15 שנים בעוד היתר זמני תקף לשנה אחת לכל היותר, ברם גם לשיטתה של העותרת, היא הודתה בדיון בפני שגם רישיון זמני לשנה עונה על דרישות סעיף 3.5 לתנאי הסף.

לכן, ניטל העוקץ מטיעון זה, ובאופן דומה מהטיעון שהמכרז דיבר על התקשרות ארוכת טווח ל-5 שנים ושצריך רישיון לכל תקופת המכרז, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם רישיון זמני העומד לשיטתה של העותרת בתנאי הסף (כמו גם אפשרות של רישיון קבוע שנמצא לקראת סיומו לאחר 13 או 14 שנה).

אם רישיון זמני עונה לדרישות תנאי הסף (לשיטת העותרת) איזו סיבה יש לעורך המכרז לדרוש דווקא רישיון זמני ולא היתר זמני?, ברור שאין לכך כל הצדקה והגיון ושזו לא הייתה כוונת עורך המכרז, אלא הכוונה הייתה לכך שהעסק מתנהל כדין בכל רגע נתון לפי דיני רישיון עסקים.

1. במקרה דנן לא מדובר במקרה של תנאי סף ברור וחד משמעי המציב דרישה בינארית של עמידה בתנאי ניסיון כזה או אחר או בהצגת מסמך כזה או אחר (כמו רישום קבלני או קבלן מוכר לעבודות ממשלתיות שאו שישנו במועד הגשת ההצעות או שאיננו ולא ניתן להשלימו ולהכשירו בדיעבד (כמו בעע"מ 1811/09 אסום חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' מועצה אזורית שדות נגב (6/1/10), אלא במקרה של תנאי סף לא ברור מבחינת נוסחו (שהוא לקוי), שניתן לפרשו פרשנות סבירה ותכליתית לאור התקנות באופן שהיתר זמני לניהול עסק בנסיבות העניין שקול לרישיון עסק תקף לניהול עסק.
2. בעניין זה יש לציין ולהדגיש כי המשיבה 1 החמירה דווקא בפרשנותה שיש לקרוא לתוך המכרז את תקנה 6 לתקנות חובת המכרזים, באופן שניתן היה לסבור שאם אכן המשיבה 2 הינה רק יבואן, שהציגה פטור, שאינה מחוייבת ברישיון עסק והמחסנים שהיא מחזיקה בהם רק לאחרונה לא ישמשו אותה לצורכי המכרז, שיתכן ובמקרה כזה היה אפשר לקבל גם החלטה שאין צורך אז כלל ברישיון אחסון אך המשיבה 1 קבעה שיש צורך ברישיון עסק הנדרש על פי הדין עקב העובדה שמדובר בהתקשרות לטווח ארוך ויש סיכוי שיהיה שימוש במחסנים ולכן יש להרחיב את תחולת תקנה 6 לפיו יש להחזיק ברישיונות הנדרשים על פי דין ככל שיש פעילות בתחום מתקני השעשועים הדורשת רישוי.

המשיבה 1 בחרה אם כן להחמיר בדרישותיה ובפרשנותה, וטוב עשתה לטעמי, באופן שאימצה את חווה"ד המשפטית של ד"ר דקל והחילה את תקנה 6 לתקנות חובת המכרזים על תנאי המכרז ודרשה רישיון לפי דיני רישוי עסקים, רישיון שאין מחלוקת שכולל בחובו גם היתר זמני.

1. מסקנה זו של המשיבה 1 נובעת גם מהניסוח הלא מוצלח של תנאי הסף בסעיף 3.5 שהפנה במקום לדיני רישוי עסקים ולצורך ברישיון הנדרש על פי דין לצו רישוי עסקים, שאין מחלוקת שלא עוסק כלל במתקני משחקים ופרשנותו המילולית לא משקפת בצורה ברורה את תכליתו ואת כוונת עורך המכרז, באופן שגם יעלה בקנה אחד עם הנדרש בתקנה 6 לתקנות חובת המכרזים, כאשר לכאורה מדובר בדרישות חלופיות בסעיף 3.5 וחוסר התאמה עם סעיף 4.4 לתנאי המכרז הדורש צירופו של רישיון עסק לייצור בלבד ועם הדין שאינו דורש רישיון עסק ליבואן.
2. זאת, כאשר תכלית סעיף 3.5 הינה כאמור לוודא שמשתתפי המכרז פועלים בהתאם לדיני רישוי העסקים וכי גורם שאינו פועל בהתאם לדיני רישוי העסקים יהיה מנוע מלזכות במכרז ומדובר כאמור בפרשנות סבירה והגיונית של המשיבה 1 המרחיבה אף מעבר לנאמר בסעיף 3.5, באופן שיש להציג רישיון הנדרש על פי דין בהתאם לפעילויות שמבצע המציע בעסקיו במתקני שעשועים.
3. לגבי פרשנות המקיימת את המכרז ומתן משקל מרכזי לאומד דעת עורך המכרז בבואנו להכריע בתכלית המכרז ובפרשנות תנאיו (ראו עע"מ 5487/06 סופרמאטיק בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (12/4/09), ע"א 4605/99 אלישרא מערכות אלקטרוניות בע"מ נ' רשות שדות התעופה בישראל פ"ד נה(1) 10 (1999) ועע"מ 6823/10 מתן שירותי בריאות בע"מ נ' משרד הבריאות (2011).
4. במקרה דנן, ניתן לראות משאלות ההבהרה והתשובות שכוונת עורך המכרז הייתה להרחיב את מעגל המשתתפים והמציעים במכרז ולכן איפשר עורך המכרז הוספת יבואן (ואף מיוזמתו הוסיף אחסון), כאשר התכלית הייתה למנוע גורם שאינו פועל בהתאם לדיני רישוי עסקים מלזכות במכרז.

עורך המכרז כשל בניסוח ברור של תנאי הסף (3.5) שהפנה לצו שיצר אפשרות לפרצות ופרשנויות שונות, חלקן לא הגיוניות.

לכן, בנסיבות העניין, הייתה ראויה הפרשנות של המשיבה 1 הרואה גם בהיתר זמני לניהול עסק כרישיון תקף לניהול עסק, באופן שהחילה את תקנה 6 שהיתר זמני נכנס לגדרה כרישיון הנדרש על פי הדין ואף החמירה בכך עם המשיבה 2. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם תכלית המכרז וניתן ליתן לה אחיזה גם בלשון המכרז כפרשנות סבירה שאינה מביאה לתוצאה אבסורדית (ראו עע"מ 5511/13 א.נ.א חשמל בע"מ נ' חברת נמל אשדוד (16/6/14).

לכן במקרה דנן אין מקום לפסול פרשנות הרואה את תקנה 6 כחלה ולא דורשת דרישות מחמירות ממנה מכוח סעיף 3.5 לתנאי המכרז, שזו גם לא הייתה כוונת עורך המכרז במקרה זה.

1. בסופו של יום, לא ניתן כאמור לקבוע כי החלטת ועדת המכרזים הינה כה בלתי סבירה עד כדי שבית המשפט יתערב בה ויפסלה, כאשר גם אם היה ניתן לקבל פתרון סביר אחר או פרשנות סבירה אחרת, אין הדבר מביא להתערבות בית המשפט בפרשנות סבירה אפשרית של ועדת המכרזים הרואה היתר זמני לניהול עסק כעונה, בנסיבות העניין, על דרישות המכרז, ולכן דין העתירה להידחות.
2. בל נשכח גם שמדובר במציעה (המשיבה 2) שקיבלה ציון איכות גבוה בהרבה מהציון שקיבלה העותרת, כאשר המשיבה 2 הינה בעיקרה יבואן המחזיק בשני מחסנים (שלשיטתה לא משתמשת בהם לצורך המכרז) שהיה לה היתר זמני במועד הגשת ההצעה (ואח"כ גם רישיון זמני ורישיון עסק) העונה על תכלית המכרז במקרה זה, ואינני סבור שהתקיימו הנסיבות החריגות להתערבות בית המשפט באופן שיפסול את הצעתה ויביא לזכייתה של העותרת.
3. יש להדגיש כי האמור בפסק הדין לא בא ליצור הלכה כללית ונורמה כללית של דיני המכרזים לכל המכרזים העוסקים ברישיון עסק ושבכל מקרה תמיד נפנה לתקנה 6 לתקנות חובת המכרזים ולא ניתן יהיה לעורך מכרז לדרוש במסגרת תנאי המכרז רישיון עסק או רישיון זמני או היתר זמני ותמיד יוכשר היתר זמני, אלא האמור נכון לנסיבות הספציפיות של תיק זה בו סעיף 3.5 נוסח בצורה לא מוצלחת שאינה עולה בקנה אחד עם תכליתו ועם כוונת עורך המכרז במקרה זה ושפרשנות אחרת שנתנה ועדת המכרזים הייתה שיש לקרוא לתוך המכרז את תקנה 6 ופרשנות זו תואמת במקרה הקונקרטי את כוונת עורך המכרז ואין מקום להתערב בה.

יחד עם זאת, בהחלט יתכן, שאם מדובר יהיה בתנאי ברור וחד משמעי (שלא מתקיים במקרה דנן) באופן שיהיה ברור שכוונת עורך המכרז הינה לדרוש אך ורק רישיון עסק או רישיון זמני לפי הגדרתם בתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות) תשס"א-2000 או לפי הגדרות שיוגדרו בתנאי המכרז במפורש או לפי הגדרות אחרות או תנאים אחרים שלא יתעורר לגביהם ספק ואפשרות לפרשם בצורה אחרת, יכול הדבר להביא כמובן לתוצאה שונה ויתכן גם שאז ועדת המכרזים תגיע למסקנה שונה שתיבחן אז לגופה ע"י בית המשפט ולכן האמור בפסק דיני נכון כמובן לנסיבות הספציפיות שהובאו בפני בתיק זה.

התוצאה

1. התוצאה הינה שאני דוחה את העתירה.

העותרת תשלם לכ"א מהמשיבות הוצאות משפט בסך כולל של 36,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ו, 29 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.