לפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 23.12.15 – נגד המבקש ונגד שני נתבעים נוספים, ובהתאם להסכם פשרה חתום שהוגש לאישורו של בית המשפט.

המבקש טוען כי בהסכם הפשרה נפל פגם מהותי המחייב ביטולו. לטענתו, לא הוסבר לו מלוא תוכן ההסכם וכי הוא, כערב, מתחייב לשלם את מלוא החוב – שלא תואם לסכום התביעה ולא משקף את חובו הנכון.

המשיב הגיב לבקשה וטען כי החתימה על ההסכם, מטעמו של המבקש, נעשתה מול עו"ד מטעמו של החייב – עו"ד האני ג'יברי – שהסביר למבקש ולערב הנוסף את תוכן ההסכם. עוד נטען בתגובה כי רק לאחר שחדל החייב העיקרי לשלם את התשלומים על פי ההסכם, וכשהוצא צו לכינוס נכסיו במסגרת הליך פשיטת רגל, נאלץ המשיב לפתוח בהליכים לגביה מהמבקש ומהערב הנוסף. נטען כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה כשנתיים לאחר שניתן פסק הדין וכי טענות המבקש להטעיה ולהתרשלות המשיב לא עולות בקנה אחד עם נסיבות חתימת הסכם הפשרה בתיק. בנוסף, נטען על ידי המשיב כי לא הוצגו על ידי המבקש טענות הגנה ובהעדרן אין מקום להורות על ביטול פסק הדין, ממילא.

המבקש השיב לתגובה, חזר על עיקרי טענותיו והבהיר כי שם עוה"ד של החייב הוא עו"ד ג'יבאלי, ולא כפי שנכתב בתגובה.

מצאתי לדחות את הבקשה.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

יחד עם זאת, בפסיקה עקבית נקבעה החזקה כי חתימת אדם על מסמך מהווה אישור לכך שהבין את תוכנו ונתן את הסכמתו לאמור בו, ו"בדרך-כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאור הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ר' ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט (2) 113, 117 (1965); ע"א 6799/02 משולם נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד נח (2) 145 (2003); ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם, 11.11.04); ע"א 6055/04 לנדאו נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, 12.7.06)).

חזקה זו מתעצמת, כאשר מדובר במסמכים מהותיים כגון שטרי שיעבוד ומשכנתא (ראו ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד(2) 559 (2000); ע"א 6645/00 ערד נ' אבן, פ"ד נו (5) 365, 375 (2002)), וניתן להוסיף – בהסכם פשרה המוגש לאישור בית המשפט לשם מתן תוקף של פסק דין.

במקרה דנן לא עלה בידי המבקש לסתור חזקה זו, והוא אף נמנע מלהציג ראיה אפשרית שיכולה היתה לסייע בידו להתמודד עם החזקה שידע על מה הוא חותם – עדות מפי עוה"ד שסייע בידו להבין את תוכן ההסכם, כנטען, ואשר לפניו חתם על ההסכם.

פרק הזמן הארוך שחלף מאז נחתם ההסכם ואושר על ידי בית המשפט (אף בנסיבות שתוארו בתגובה) מחליש אף הוא את טענת המבקש כי לא הבין ולא ידע על מה הוא חותם.

משכך, לא מצאתי להורות על ביטול פסק הדין שאישר, כאמור, את הסכם הפשרה בין הצדדים.

התוצאה היא כי המבקש לא הציג בפני בית המשפט כל עילה, לא מחובת הצדק ולא בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, להורות על ביטול פסק הדין – והבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות בקשה זו בסך 1,200 ₪, אשר ישולמו למשיב באמצעות ב"כ בתוך 30 יום מהיום.

ההחלטה תישלח לצדדים.

ניתנה היום, א' אדר תשע"ח, 16 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.