בפני בקשה להארכת פסילה מנהלית עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיבה, על פי סעיף 47 (ט) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 23.10.15, ניתן כנגד המשיבה צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לדו"ח משטרה מספר 21210012650, כאשר בהמשך, הוגש כנגד המשיבה כתב אישום המייחס לה עבירה של נהיגה בשכרות, לאחר שבגופה נמצאו 815 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, בבדיקה שנערכה לה במכשיר "ינשוף".

הפסילה הוארכה בהסכמת ב"כ המשיבה וביום 22.11.15, טענו הצדדים לבקשה, כמפורט בפרוטוקול.

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיבה, ושנית, הקביעה האם יש בהמשך נהיגתו של המשיבה כדי לסכן את שלום הציבור.

 ראיות לכאורה

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה כי, ביום 23.10.15, בשעה 02:23 לערך, נהגה המשיבה ברכב, בתל אביב, ברחוב קרליבך, מכיוון מזרח לכיוון מערב ובהגיעה בסמוך לבנין מספר14 , נעצרה לבדיקה במחסום משטרתי, לאיתור נהגים שיכורים.

השוטר שעצר את המשיבה, ביצע לה בדיקת "נשיפון", בה ניתנה אינדיקציה לאלכוהול, עיכב אותה לצורך בדיקה במכשיר "ינשוף" וביצע לה בדיקת מאפיינים, בה נמצאו הממצאים הבאים: המשיבה היתה יציבה בעמידה, התנדנדה בהליכה על הקו ולא הצמידה עקב לאגודל (בוהן) וצלחה את מבחן הבאת אצבע לאף.

השוטר ציין כי מפיה של המשיבה נדף ריח חזק של אלכוהול וכי נראה כי היא נתונה תחת השפעה בינונית של משקאות משכרים.

המשיבה הועברה למפעיל "ינשוף" לבדיקה, לפיה נמצאו בגופה 815 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף.

המשיבה טענה כי עובר לנהיגה, בשעה 20:00 לערך, שתתה כוס יין, במהלך טיסה.

ב"כ המשיבה טען כנגד עוצמת הראיות בתיק, בין היתר, נוכח העובדה כי השוטר שטיפל במשיבה, ציין כי היו שוטרים ומתנדבים נוספים במחסום, אך אין בתיק כל מסמך שנערך על ידי שוטר מלבדו.

לעניין זה, חשוב לציין כי אף אם היו שוטרים ומתנדבים נוספים במחסום, לא יעלה על הדעת כי כל שוטרי ומתנדבי המחסום והמשמרת, יערכו תרשומות בנוגע לכל נבדק ונבדק במחסום, בין אם היו מעורבים בטיפול בו ובין אם לאו. הדעת נותנת כי אם זה מה שידרשו לעשות, לא יוכלו לעסוק במלאכה שלשמה הוצבו במחסום מלכתחילה והיא, אכיפת החוק.

תיעוד האכיפה, הנו אקט נלווה והכרחי, אך בוודאי שאינו חזות הכל ותיעוד כאמור יש לדרוש רק ממי שהיו מעורבים בפועל בטיפול בנבדק זה או אחר ולא מכלל השוטרים ששהו בסמוך או באותו מחסום משטרתי. ראה לענין זה רע"פ 7826/12 יוספי נגד מדינת ישראל :" ולבסוף, ככל ששוטרים נוספים שהיו בשטח לא יכלו להוסיף לעדות השוטר המעיד, לא היה הכרח להביאם, משיקולי שכל ישר וחסיכון במשאבי ציבור; לשכל הישר מקום כבוד במחוזותינו. כמובן מי שבידו להוסיף נדבכי ראיות או לחזקן, הבאתו לעדות ראויה ונחוצה, אך חוששני כי אין זה המקרה". 

עוד טען ב"כ המשיבה, לעניין ציר הזמנים בתיק, החלפת מכשיר "ינשוף" באחר, בשל "הפרעות" והעדר מסמכים נוספים, אך מקומן של טענות אלה הנו בהליך העיקרי ובשלב זה של הדיון, די בדו"חות הפעולה, תוצאות מבחני הביצוע, פלטי בדיקת ה"ינשוף", מסמכי בדיקת המכשיר ואף בדברי המשיבה עצמה, כדי לקבוע שבידי המבקשת ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתה של המשיבה בדין.

מסוכנות

מסוכנותה של המשיבה נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברה.

בבש"פ 513/88 מדינת ישראל נגד רז גוליו, קובע כבוד השופט מלץ:

"השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהגה המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגהותו של הנהגה בתאונה הנדונה, והתנהגהותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".

המשיבה נוהגת משנת 2008 ולחובתה 2 הרשעות קודמות, לרבות, תאונת דרכים מסוג נזק בלבד, משנת 2011. אין מדובר בעבר תעבורתי מכביד.

עם זאת, מסוכנות המשיבה נלמדת גם מהעבירה המיוחסת לה, אשר בהקשר לה נאמר בבש"פ 10865/06, ישעיהו נגד מדינת ישראל, על ידי כבוד הש' לוי:

"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגהים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגהות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".

בבש"פ 6085/10 בן שטרית נגד מדינת ישראל, קבעה כבוד הש' פרוקצ'יה: "סמכות פסילת רישיון נהיגה למשך תקופת הליכי המשפט נועדה לשמש אמצעי, בין אמצעים שונים, למלחמה בתאונות הדרכים והקטל בכבישים, הפוגעים לאורך שנים בחייהם ובשלומם של בני הציבור. הסיכונים האורבים לציבור מנהיגה רשלנית ופרועה בכביש, ובמיוחד מנהיגה במצב של שכרות, מחייבים עשיית שימוש במלוא האמצעים שהחוק נותן בידי הרשויות על מנת למנוע בעוד מועד מימושם של סיכונים ממשיים לשלום הציבור, בין היתר, בדרך של הגבלת נהיגה של נהגים שמסוכנותם מדברת בעד עצמה".

בב"ש 92071/08 קוזיאל נגד מדינת ישראל, נאמר:

תכלית הפסילה המנהלית היא לאיין מסוכנות של מי שהיה מעורב בביצוע עבירה חמורה על פקודת התעבורה ותקנותיה, ונהיגה בשכרות הינה אחת העבירות החמורות בפקודת התעבורה.

"מי שמתיר לעצמו לנהוג במצב כזה (שיכרות – י.א.) מעיד על עצמו שנהיגתו מסכנת את הציבור" (ראו: בש"פ 6406/04 איסוג ספנייב נ' מ"י (לא פורסם); וכן ע"פ 5002/99 בן איסק נ' מ"י, (פ"ד מט(4) 163)".

"כאמור, הטעם העומד ביסוד הפסילה המנהלית הוא כפול: בראש ובראשונה, העברת מסר הרתעתי לציבור והשנייה, טיפול מיידי במסוכנות של הנהג אשר חטא בביצוע העבירה".

בע"ח 17389-05-14 פירו נ' מדינת ישראל, קבע כב' השופט מודריק:

כי "נהג הנוטל הגה לידיו, לאחר ששתה אלכוהול בכמות העולה על המידה המינימלית המותרת, מסכן בזדון ובעיניים פקוחות את הבריות. כאשר מתברר שיש ראיות לכאורה כנגד נהג כזה, אין זה ראוי להניח בידו לשוב ולנהוג, כל עוד משפטו מתקיים".

יודגש, כי בגופה של המשיבה נמצאה, לכאורה, כמות גבוהה ביותר של אלכוהול, 815 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף, כמות שעולה כ-פי 3.5 מהכמות הנאכפת כיום וכן, כפי שפורט לעיל, ניכר היה כי היא נתונה תחת השפעה בינונית של משקאות משכרים, לכאורה.

המחוקק הביע דעתו לגבי המסוכנות הנשקפת מעבירה של נהיגה בשכרות, בעונש החובה שקבע בצידה.

מכאן אנו למדים כי הן המחוקק והן בית המשפט העליון, רואים בעבירת השכרות עבירה המהווה סיכון של ממש לציבור עוברי הדרך ומצדיקה הרחקת המשיבה מהכביש, גם טרם הרשעתה.

מכל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת פסילתה המנהלית של המשיבה עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינה ועל פי ההלכה הנוהגת, קוצבת את משך הפסילה לתקופה של חמישה חודשים ממועד תחילת הפסילה המנהלית.

בתום התקופה, אם לא יסתיימו ההליכים בעניינו של המשיבה, תוכל המבקשת לעתור להארכה נוספת של הפסילה המנהלית.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ו, 23 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.