בתוקף סמכותי לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984, הנני קובעת כדלקמן:

ממכלול העדויות והראיות שהובאו בפניי, לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים ובתמונות הנזק ושמעתי העדים מטעם הצדדים, התרשמתי כי יש מקום לדחות את התביעה, זאת לאחר שעדותו של הנתבע 1 היתה מהימנה בעיני וכן נתמכה בעדותו של העד מטעם התובעת לפיה הודה העד כי עבר מהנתיב הימני לנתיב השמאלי בעת שהקטנוע נסע על הנתיב הימני וזכות הקדימה היתה שמורה לו. יתרה מכך, מיקומי הנזק תומכים בגרסת העד מטעם הנתבע באשר לאופן קרות התאונה. מנגד העדות לפיה הקטנוע נסע במהירות לא הוכחה ואף נסתרת לאור העובדה שהנתבע 1 פנה לרחוב 150 מטר בטרם מקום התאונה, קרי לא יכול היה לפתח מהירות, אך הוכח שהעד מטעם התובעת לא יכול היה להבחין בו במרחק של 300 מטר כפי שטען. בנוסף, לאור כך שהתאונה ארעה כשניה וחצי לאחר שרכב התובעת עבר נתיב, הרי שהדבר מעיד כי המרחק בין האופנוע לרכב בעת המעבר היה קטן. לפיכך נראה כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג התובעת שהיה עליו ליתן זכות קדימה לקטנוע ולהמתין עד שיחלוף על פניו בכביש בטרם בחר לעבור נתיב, משלא עשה כן אחראי הוא לתאונה. לא מצאתי מקום להשית רשלנות תורמת או אחריות על הנתבע 1 שכן לא הוכח שנסע במהירות וכן הוכח שעשה כל שביכולתו למנוע את התאונה, לרבות סטייה ימינה, אך לא עלה בידיו למנוע התאונה.

1

לאור הנסיבות, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו לרבות העד מטעמו.

בהתאם לכך שפסק הדין ניתן על דרך הפשרה, פוטרת מתשלום מחצית שנייה של אגרה.

ניתן היום, כ"ו שבט תשע"ז, 22 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.