בפנינו הודעת ערעור (מיום 3/11/2015) על החלטת כב' הרשמת ע. ריכטמן (מיום 27/10/2015; "ההחלטה") ובה מבוקש לבטל/להפחית את גובה ההוצאות שחוייבה בהם המערערת בסך 3,000 ₪.

ואלו נימוקי הערעור - ההחלטה ניתנה בקד"מ במעמד הצדדים בשל העובדה כי המערערת לא הסכימה להצעתה של ב"כ המשיבה לסיום התיק בפשרה; נציג המערערת הודיע כי לא היה מוסמך לסיים התיק בפשרה, אלא שב"כ המערערת כן היה מוסמך; כב' הרשמת הודיעה כי ע"פ ההחלטה "אם צד הוא תאגיד, יופיע מטעמו בנוסף לבא כוחו, גם אדם הבקיא בפרטי הסכסוך ומוסמך לקבל החלטה לגבי סיומו" ולכן ככל שלא תתקבל הסכמה לפשרה, ייתכן שהמערערת תחויב בהוצאות; לאור זאת הבהיר ב"כ המערערת כי הוא מוסמך לקבל החלטות וכי המנכ"ל זמין לשיחה טלפונית במידת הצורך; נציג המערערת אשר היה בדיון הועסק כמנהל עבודה ובתקופה הרלוונטית שימש כממונה הישיר של המשיבה ומשכך בקיא בפרטי הסכסוך ונוכחותו רלוונטית (בפרט ביחס למנכ"ל); הערת ב"כ המערערת בדבר היותו מוסמך לקבל החלטה לא נרשמה בפרוטוקול ולכן הוגשה בקשה לתיקון פרוטוקול- הבקשה נדחתה; על העובדה כי לב"כ המערערת היו סמכויות ניתן ללמוד מתשובתו בנוגע לשאלת מחיקת הנתבעת 2 ונטילת חבותה; סירוב המערערת להצעת כב' הרשמת לפשרה (ס' 7 להודעת הערעור), לא נראה יפה בעיני ביה"ד ולפיכך נפסקו הוצאות בסך 3,000 ש"ח לתשלום בתוך 7 ימים במורת רוח; ההחלטה נועדה להעניש את המערערת על כך שהעזה לסרב להצעת הפשרה של ב"כ המשיבה; המערערת לא עשתה מעשה שהיה בו כדי להאריך את הדיון, מלבד העובדה כי במהלך הדיון הציגה המערערת מסמכים ופרטים אשר יש בהם להפריך את טענות המשיבה ובכך למעשה הובילה לקידום ההליכים בתיק הרי שהמערערת ניהלה מו"מ בנוגע להצעת ביה"ד; ההחלטה היא עונשית ולא מידתית; ההחלטה על חיוב בהוצאות כאמצעי לכוף צד להסכים להצעת הפשרה חורגת מכל אמת מידה בסיסית של סבירות ואי מקובלות ומן הראוי כי ההחלטה תבוא על ביטולה / או שיופחת גובה ההוצאות.

ביום 15/11/2015 הוגשה תגובת המשיבה ובה נטען כדלקמן: צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא ניתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 אינו מאפשר הגשת ערעור בדבר הוצאות; כן נקבע כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין הוצאות (ס' 1(8) לצו בתי המשפט); ממילא לגופא טענות המערערת אינן מדויקות ואינן מבוססות עובדתית; בהודעת המזכירות נקבע כי "אם צד הוא תאגיד, יופיע מטעמו בנוסף לבא כוחו, גם אדם הבקיא בפרטי הסכסוך ומוסמך לקבל החלטה לגבי סיומו" ולכן אין די בכך כי ב"כ המערערת היה מוסמך לקבל החלטה ואין לכך משמעות אם נרשם הדבר בפרוטוקול או לאו; אף היותו של נציג המערערת, אדם הבקיא בפרטי התיק אינו רלוונטי משאין עסקינן בהוכחות; ההחלטה בדבר העברת החבות היא החלטה דיונית ובסמכות נציג המערערת; לפיכך אין ספק כי נמצא פגם בהתנהלות המערערת המצדיק חיובה בהוצאות; התנהלות המערערת בהליך עשויה להוות שיקול כבד משקל לעניין חיוב בהוצאות ולשיעורן; המערערת מתייחסת לטענות הגנה בתיק; מדובר בהחלטה שהיא בתחומי הפרוצדורה שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה (רע"א 9339/10 פלוני נ' פלונית ואח'); ביה"ד מתבקש לדחות הערעור ולחייב המערערת בהוצאות.

ביום 7/12/2015 הוגשה תגובת המערערת לתגובת המשיבה ובה נטען כי בהתאם לתקנות ביה"ד לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, פרק ג' סימן ב' ס' 77, ערעור על החלטה אחרת של רשם יוגש בזכות ולא ברשות ולכן אין רלוונטיות להוראות צו בתי המשפט; טענות המשיבה בדבר טענות ההגנה של המערערת תמוהות (ראה בהרחבה ס' 7-8 לתגובה); הטענה כי העברת החבות של הנתבעת 2 היא דיונית – היא מגוחכת; ההחלטה על חיוב בהוצאות היא עונשית; המערערת לא פגעה או סרבלה הדיון וכל פשעה באי היענותה להצעת הפשרה.

לאחר שבחנו טענות הצדדים – החלטנו לדחות את הערעור ואלו טעמנו:

ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בהחלטות הקשורות בניהול הדיון – אלא במקרים מצומצמים. בכלל זאת, לא תתערב ערכאת הערעור בקביעת שיעור הוצאות המשפט, קל וחומר בהחלטות ביניים, למעט במקרים בהם נתגלתה טעות משפטית או כאשר נקבע כי נפל פגם בשיקול הדעת, כגון ששיעור ההוצאות שנקבע חורג במידה ניכרת מהסביר והמקובל.

כב' הרשמת קבעה בהחלטתה במעמד הצדדים:

"התיק קבוע לקדם משפט היום בפניי.

בהתאם להחלטת כב' הנשיאה, לא התייצב נציג נתבעת המוסמך לסיים את התיק בפשרה.

לאור האמור משלא קויימה החלטת כב' הנשיאה, הנני מחייבת את הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ כולל מע"מ, לתשלום בתוך 7 ימים מהיום."

כן ראה החלטת הנשיאה בתיק ביה"ד (הודעת מזכירות בעלת תוקף של החלטה שיפוטית מיום 21/4/2015): "... 2. לקדם משפט זה ולכל מועד נדחה אחר יופיעו בעלי הדין ובאי כוחם. 3. אם צד הוא תאגיד, יופיע מטעמו בנוסף לבא כוחו, גם אדם הבקיא בפרטי הסכסוך ומוסמך לקבל החלטה לגבי סיומו..." (ההדגשות שלנו).

תכליתה של החלטת הנשיאה וממילא של דיון הקד"מ היא לסייע לצדדים לסיים את הסכסוך בפשרה ולכן נדרש להתייצב בעל דין שיש לו סמכות לעשות כן.

מכאן, שאין ולא היה די בהתייצבות ב"כ המערערת, שממילא מצופה שיהיה בקיא ברזי התיק וכי הוא לעולם נחזה כנציג "מוסמך מטעם" וכ- "officer of court". לפיכך, אפילו היתה נרשמת הערת ב"כ המערערת (לכאורה) בפרוטוקול ביה"ד בדבר היותו מוסמך לסיים הסכסוך, לא היה בכך כדי להוריד או להעלות מענייננו. החלטת הנשיאה קובעת בלשון ברורה כי בנוסף לב"כ יתייצב גם נציג בקיא ומוסמך.

גם לא היה די בהתייצבותו של נציג הנתבעת שהתייצב, שכן אין די בהתייצבותו של אדם הבקיא ברזי התיק אלא גם במי שמוסמך לקבל החלטה לגבי סיומו וע"פ הודעתו- לא היה מוסמך לכך ("נציג נתבעת 1: לשאלת בית הדין אין לי מנדט לתיק הזה", עמ' 1).

זמינות טלפונית, עם כל הכבוד, גם בה אין די, בשים לב לזמן שהוקצב לדיון ע"פ יומן ביה"ד ומטעם זה וכן משיקולי יעילות – נקבע כפי שנקבע בהחלטת כב' הנשיאה. ממילא, לא נטען, ולו "בשפה רפה", כי במסגרת מו"מ שניהלו הצדדים במהלך הדיון – יצרו נציגי המערערת (המנהל שהתייצב בדיון או ב"כ המערערת) קשר עם המנכ"ל (כנטען) או עם כל נציג אחר מטעם המערערת המוסמך לקבל החלטה לסיום ההליך בפשרה וכל שנטען כי המערערת הודיעה על סירובה להצעת ביה"ד.

בנסיבות – נחה דעתנו כי החלטת כב' הרשמת, המיישמת ונותנת תוקף (דיונית ומהותית) את החלטת כב' הנשיאה – היא סבירה הן לעצם קביעת ההוצאות, כמו גם לשיעורן.

ממילא, גובה ההוצאות הוא עניין מובהק המסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור תתערב בו במשורה ובמקרים מסוימים בלבד. מה גם טענת המערערת לעצם גובה סכום ההוצאות שנפסק אינה מנומקת, לא נטען מדוע הסכום של 3,000 ₪ אינו סביר / מידתי (ואיזה סכום יהא "סביר").

בנוסף, לא מצאנו ממש בטענת המערערת כי ההחלטה היא עונשית או כי נתקבלה מחמת מורת רוחו של ביה"ד בהעדר הסכמת המערערת להצעת הפשרה. אין ביטוי לדברים כאמור בפרוטוקול ביה"ד וגם הבקשה לתיקון הפרוטוקול (בהקשר אחר) נדחתה. טענות המערערת הן בעלמא, לא נתמכו בראשית ראיה, גם המשיבה מתנגדת לגרסת המערערת בהקשר זה ובנסיבות אלו – מוטב היה לולא היו מועלות אלה.

לאור כל זאת – הערעור נדחה.

[יוער, כי צו בתי המשפט אינו חל באופן ישיר בבית הדין לעבודה, אך ניתן להקיש ממנו לענייננו בהצטבר השיקולים לעיל].

בנסיבות ולאור מהותו של פסה"ד- אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ו, (08 פברואר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נחתם ע"י נ.צ. ביום 8.2.16.