לא יאוחר מיום 24.12.2017 יודיע הנתבע, בהודעה מנומקת, אם הוא מסכים לבקשתה של התובעת להוסיף ולפסוק לחובתו סך של 22,608.70 ש"ח, ובעיגול – 22,609 ש"ח, ונטען שהוא שיעורו של החוב אשר חב הנתבע לתובעת בגין שנת 2012. תשובה לתגובה ניתן להגיש עד יום 28.12.2017. לאחר מכן יוחלט בבקשה בהתחשב, בין היתר, בהסכמה מן הישיבה הקודמת וקיבלה תוקף של החלטה שיפוטית.

בקשה להרשות התגוננות, שהגיש הנתבע ביום 1.12.2017 מחליפה כל בקשה קודמת להרשאתה של התגוננות בתיק. לאחר עיון בכתובים ושמיעתם של הצדדים בישיבת-היום, באתי לכלל מסקנה כי השאלה אם המבקש עשה, או שלא עשה, שימוש בנכס הנדון ומחייבו בדמי-ארנונה למשיבה, קודם ליום 1.8.2011, היא ענין לבירור בראיות ואין להכריע בה על-ספו של ההליך. לפיכך, ניתנת רשות להתגונן לפי המבוקש בבקשה שמיום 1.12.2017. התצהיר הנוגע בדבר יהא כתב-הגנתו של הנתבע בתיק זה.

תוצאה זו מותנית בכך, שלא יאוחר מיום 24.12.2017 יפקיד המבקש בקופתו של בית-המשפט סך של 17 אלף ש"ח במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, להבטחת-הוצאותיה של התובעת ככל שלסופו של בירור תתקבל יתרתה של התובענה. בקביעה זו נלקחה בחשבון העובדה כי בפסק-הדין החלקי שניתן, בהיותו פסק-דין חלקי, לא נפסקו הוצאות לטובתה של הזוכה – התובעת ובכך, שבחומר שהונח לפניו של בית-המשפט עד כה, מבלי שנקבעה כל עמדה, מצויות ולו לכאורה ראיות, המתיישבות עם עמדת-התובעת אף ביחס לסכומו הנותר של החוב, קודם לשנת 2011. לא יופקד הסכום הזה במלואו עד למועד הנקוב, תידחה הבקשה להרשות התגוננות ויינתן פסק-דין בהעדר-הגנה על יסודו של כתב-התביעה לבדו.

עד ליום 1.1.2018 ישלימו הצדדים את ההליכים המקדמיים בינם. כל בקשה בנדון ניתן להגיש לבית-המשפט לא יאוחר מיום 15.1.2018. התובעת תגיש תצהירים של עדות ראשית, כל חוות-דעת של מומחה שברצונה להגיש, ערוכה כדין וכל בקשה, מנומקת, להזמנתו של עֵד בידיו של בית-המשפט, עד ליום 15.2.2018. הנתבע יעשה כן לא יאוחר מיום 15.3.2018.

דיון בקדם-משפט יתקיים לפנַי בתאריך 29.3.2018 בשעה 11:30. על נתבע 2 להתייצב לדיון זה לצדו של בא-הכוח.

המזכירות תקבע תזכורת פנימית ליום 29.12.2017.

ניתנה היום, ל', בכסלו התשע"ח, 18 בדצמבר 2018, שלא במעמד-הצדדים.