כנגד הנאשם נרשמה, ביום 10.8.15, הזמנה לדין וכתב אישום, בגין, נהיגה ללא רישיון רכב תקף, מיום 21.5.14 וללא תעודת ביטוח תקפה (להלן – הדו"ח), עבירות על סעיף 2 לפקודת התעבורה וסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, בהתאמה.

הנאשם כפר באישומים המיוחסים לו וטען כי נכון שנהג ברכב כדי להוציאו מחניון, אך כאשר הבחינה בו השוטרת, עמד ליד הרכב.

מטעם המאשימה, העידה רס"מ אורנה בר זיו, עורכת הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 10.8.15, בסמוך לשעה 06:50, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ברחוב דיזינגוף ובהגיעו בסמוך לבית מספר 211, נעצר על ידי העדה לבדיקת רישיונות ונמצא, כאמור לעיל, כי אין לו רישיון רכב תקף ותעודת ביטוח.

העדה רשמה מפי הנאשם את הדברים הבאים: "אני בדרך".

על פי גרסת הנאשם, אותו בוקר, הוציא מחניון ברחוב בזל את הרכב, בו לא עשה שימוש זמן רב, נהג בו עד לרחוב דיזינגוף ולשם הזמין גרר, על מנת שיגרור את הרכב לרמת גן, שם מצא לו קונה. בהגיעו לרחוב דיזינגוף, חנה את הרכב, ירד ורכש לעצמו קפה ומאפה. כאשר הגיעה העדה למקום, עמד ליד הרכב והסביר לעדה כי הוא ממתין לגרר. לדבריו, היה במקום שוטר נוסף, שהגיע בקטנוע.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

1. אין למעשה מחלוקת עובדתית ממשית בין הצדדים, שכן הנאשם מודה כי נהג ברכב, עובר להגעת העדה, אך טוען כי עשה זאת ברחוב בזל ולא ברחוב דיזינגוף. ממילא, גם אם אבחר לקבל את גרסת הנאשם, אשר אקדים ואציין כי לא עשתה עלי רושם אמין כלל ועיקר, אין כל נפקות למקום בו נעברו העבירות נשוא הדו"ח.
2. עדותה של עדת התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית.
3. הנאשם לא תמך גרסתו בכל ראיה – לא חשבונית מהגרר, לא אישור על מכירת הרכב לפירוק, עוד באותו יום, כפי שטען וכאמור לעיל, הודה כי נהג ברכב כשרישיון הרכב פג תוקף וללא ביטוח.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ה' אדר א' תשע"ו, 14 פברואר 2016, במעמד הצדדים