1. התובע, יליד 1939, עבד אצל הנתבעת כשומר/ מאבטח במועדון כושר "הולמס פלייס" במודיעין, עד שסיים את עבודתו בנסיבות השנויות במחלוקת.

שתי שאלות מרכזיות עומדות לדיון בהליך זה. השאלה העובדתית אם התובע פוטר או התפטר וכן השאלה המשפטית אם היה על הנתבעת לבטח את התובע בביטוח פנסיוני, לאור גילו במועד תחילת עבודתו אצלה.

2. רקע עובדתי:

א. התובע יליד 1939.

ב. התובע עבד כשומר / מאבטח ב"הולמס פלייס" במודיעין, החל מ - 12/2006, כעובד של חברת "מיה אשכולות אבטחה בע"מ (תלושי שכר של התובע צורפו לתצהירו).

ג. בשנת 2009 חברת מיה אשכולות נקלעה לקשיים ועל רקע זה סיימה את פעילותה במקום. העד מטעם הנתבעת, מר עמרי ליס, היה מפקח ומנהל תחום אבטחה בחברה ולאחר סגירתה, הוא קנה חלק מהפעילות שלה והקים עם שותפים את הנתבעת, שהמשיכה לתת שירותי שמירה ואבטחה במקום (עמוד 9, שורות 27-32, עמוד 10, שורות 20-23).

ד. גם התובע המשיך לעבוד במקום והחל מיום 1.9.2009 היה עובד של הנתבעת.

ה. התובע עבד כעובד בשכר (שעתי) ושכרו כמפורט בתלושי השכר. שכר אחרון – 27 ₪ לשעה.

ו. אין חולק שהנתבעת לא ביטחה את התובע בביטוח פנסיוני.

ז. בחודש יוני 2015 התובע נשלח על ידי הנתבעת לקורס רענון בנשק.

התובע אישר שעובר ליציאתו לקורס, הוא החזיק בידו אישור/ בדיקת רופא, מיום 11.6.15, שקבעה כי לתובע רעד קל בראש ובידיים.

על יסוד בדיקת הרופא, נקבע על ידי הרשויות שהתובע אינו יכול לשאת נשק (טופס של המשרד לביטחון פנים, האגף לרישוי כלי יריה, עליו הצהרת הרופא המטפל בתובע, צורף לתצהיר התובע).

4. בישיבת ההוכחות נשמעה עדות התובע כעד יחיד מטעמו וכן עדותם של מר עמרי ליס, מנכ"ל הנתבעת (להלן – ליס) ומפקח של הנתבעת – מר עדן מתן אשוש.

5. לאחר ששמעתי את העדים, בשים לב לתוכן עדותו של התובע ולהתרשמות ממנה, הגעתי למסקנה לפיה התובע לא פוטר מעבודתו. להלן יפורטו הנימוקים למסקנה זו.

6. גרסת התובע ועדותו בבית הדין היו בבחינת "גרסה מתפתחת", לא עקבית ומכל מקום, בבית הדין התובע אישר במפורש שהוא התפטר מעבודתו (על רקע טענה שלא קיבל מספיק משמרות) וחזר בו מהגרסה לפיה הוא פוטר מעבודתו.

בתשובה לטענות התובע בסיכומיו, לגבי ההקשר שבו התובע אמר שהתפטר, יש להדגיש שהתובע העיד במפורש שהוא התפטר ולא פוטר, וחזר על כך שלוש פעמים, בהקשרים שונים.

בעמוד 5 שורות 23-26 לפרוטוקול התובע העיד כך:

"ש. אני אומר לך שאתה התבקשת להמשיך ולעבוד אך אתה החלטת להפסיק לעבוד?

ת. בשום אופן לא.

ש. מדוע בכתב התביעה טענת שפוטרת ובתצהיר מסרת גרסה אחרת?

ת. לא פוטרתי בכלל."

בעמוד 8 לפרוטוקול, שורות 1-2 התובע חזר על גרסתו שהתפטר:

"ש. בסמוך לעזיבתך אתה שוחח עם עומרי או עם עדן?

ת. כן, אמרתי לעומרי לא יכול להיות שאני אעבוד רק 2 משמרות בשבוע, תפטרו אותי, ואז לא היתה שום תגובה. נתנו לי 2 משמרות בשבוע ולא ענו לי בכלל. זו הסיבה שעזבתי. הייתי צריך להתפרנס.

ובעמוד 7, שורות 4-9:

"ש. הנתבעת טענה מהתחלה שהוצע לך לעבוד את אותם שעות אותן משמרות אתה זה שבעצם שיבץ את עצמו למשמרות ויכולת להמשיך ולעבוד ולקבל את אותם תנאים ובחרת ללכת לקניו במודיעין?

ת. לא נכון. אני עברתי לקניון מודיעין כי הייתי חסר בעבודה, לא היתה לי עבודה. הייתי צריך הכנסה. לא קיבלתי את המשמרות הרגילות בהולמס פלייס אז חיפשתי מקום עבודה חדש ושמחתי שמצאתי בקניון מודיעין שאני אוכל לפרנס עצמי בכבוד."

7. לא למותר לציין כי עדות זו אינה מתיישבת כלל עם גרסאות קודמות של התובע. כך למשל, בכתב התביעה נטען שהנתבעת פיטרה את התובע, בכך ששלחה אותו לביתו לאחר שנקבע שאינו כשיר להחזיק נשק, איש לא יצר קשר עם התובע והנתבעת פדתה את ימי החופשה וההבראה לתובע ובכך למעשה פיטרה אותו.

במסגרת תכתובת בין ב"כ הצדדים לאחר הגשת התביעה, ב"כ התובע ציין במכתבו מיום 14.1.2016 כי "עבודתו [של התובע - ד.ו.] הופסקה כבר בחודש 6/2015 לפני למעלה מחצי שנה" ואף נדרש תשלום של שכר לחצי שנה, לפני שהצדדים יבואו בדברים מחוץ לכתלי בית הדין.

לעומת זאת, בתצהיר התובע תוארה גרסה אחרת ולפיה לאחר שהנתבעת פדתה את ימי החופשה וההבראה, הנתבעת הציעה לתובע לעבוד שתי משמרות בשבוע והתובע סירב לכך. כלומר, ברי שהתובע לא פוטר מיד לאחר הקורס שעבר ביוני 2015.

8. לאמור לעיל יש להוסיף כי ההתרשמות הכללית מעדות התובע לא היתה חיובית. התובע הסתיר בתצהירו שעבד בחברה קודמת וכי תקופת עבודתו אצל הנתבעת החלה ביום 1.9.2009.

התובע לא הציג כל מסמך או ראיה לגבי סכומים שקיבל עם סיום עבודתו אצל המעסיק הקודם (עמוד 4, שורה 17, עמוד 5, שורות 8-9). התובע לא סיפר שבמקביל לעבודתו בנתבעת, היתה לו חנות וכי היה עצמאי (עמוד 7, שורות 10-20).

התובע אישר שהיה לו העתק של המשמרות שביקש והוא נתן אותן לבא כוחו, אך לא הציג אותן בהליך (ראיות שיכלו לתמוך בטענה לפיה לא קיבל משמרות לפי בקשתו או במספר נמוך – עמוד 5, שורות 12-20).

התובע השיב לשאלות רבות מאוד בחקירתו הנגדית "לא זוכר" - עמוד 4 שורה 9, עמוד 5 שורה 31, עמוד 7, שורות 13-15, 24, 31-33, עמוד 8 שורה 28, עמוד 9 שורה 5).

9. יוער כי נושאים מסויימים שהתובע לא הבהיר במסגרת תצהירו וממילא לא הציג ראיות לגביהם, עלו רק במסגרת חקירתו הנגדית של התובע. דוגמה בולטת לכך היא העובדה שהתובע היה עצמאי (בעל חנות), במקביל לעבודתו אצל הנתבעת. השאלה אם התובע ביטח את עצמו בביטוח פנסיוני ומה הכנסותיו כגמלאי, רלוונטית לשאלת זכאותו לביטוח פנסיוני מהנתבעת, מקום בו אין חולק שהתובע החל לעבוד אצלה בהיותו כבן 70 שנים.

עניין זה מחזק את הרושם לפיו התובע לא הציג את כל העובדות הרלוונטיות ובחר להציג לבית הדין באופן סלקטיבי את העובדות הנוחות לו. בכך לא סייע לבית הדין בהכרעה עניינית המבוססת על תשתית עובדתית מלאה בסוגיות שבמחלוקת. (ר' גם הערה לגבי התנגדות לשאלות עובדתיות שהוצגו לתובע – עמוד 4, שורות 28-30).

עניין זה, מקום בו המחלוקת המרכזית בין הצדדים היא עובדתית, שוקל לחובת התובע.

10. לסיכום האמור לעיל – בעדותו בבית הדין התובע חזר בו מהגרסה המפורטת בתצהירו, כאילו פוטר מעבודתו. עדותו לפיה החל לעבוד כשומר בקניון במודיעין סמוך לאחר שעזב את עבודתו אצל הנתבעת, מחזקת את גרסת הנתבעת לפיה הוא התפטר מעבודתו וגם מתיישבת עם עדות התובע עצמו, לפיה התפטר מעבודתו אצל הנתבעת מסיבותיו שלו.

11. לעומת המתואר לעיל, בהתייחס לעדות התובע, עדותו של ליס היתה מהימנה ולא נסתרה והיא גם מתיישבת עם גרסת הנתבעת בכתבי הטענות. גם עדותו של העד הנוסף, מר אשוש לא נסתרה.

12. לאור המסקנה לפיה התובע התפטר מעבודתו, נדחות התביעות לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצויים בגין אי עריכת שמוע.

13. משנקבע שהתובע התפטר ועל פי עדותו, מיד לאחר התפטרותו החל לעבוד במקום אחר ("בדיוק לאחר שעזבתי" - עמוד 6, שורות 24-25, אולי "שבוע שבועיים" - עמוד 8, שורות 14-15 ור' גם בעמוד 5, שורות 10-11) , הרי שלא מסר לנתבעת הודעה מוקדמת כדין. על כן טענת הקיזוז של הנתבעת לגבי נושא זה מתקבלת.

עם זאת, מהנתונים שבתלושי השכר עולה כי התובע עבד בהיקף עבודה משתנה, שעמד עובר לסיום העבודה על 80% משרה (150 שעות בחודש), על כן הסכום שיקוזז בגין אי מתן הודעה מוקדמת יעמוד על 4,050 ₪ ולא כפי שטענה הנתבעת.

14. התביעה לפיצוי לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, נדחית.

ראשית, הוצגה הודעה על תנאי עבודה, משנת 2012 (צורפה לתצהירי הנתבעת) ואין חובה בחוק שהעובד יחתום עליה.

שנית, מאחר שהתובע החל לעבוד בנתבעת בשנת 2009, עובר לכניסתו לתוקף של התיקון לחוק שבו הוסף הפיצוי הכספי, אין התובע זכאי לפיצוי כספי בעניין זה. כלומר, גם אם היתה הפרה, היא אינה מזכה את התובע בפיצוי (התיקון חל מיום 11.12.11, והוא חל על הודעות שהיה על המעסיק לתת מיום תחילתו של הסעיף ולא במועדים מוקדמים לו (חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה)(תיקון מס' 4), התשע"א – 2011, ס"ח 2311, תשע"א, 1029).

15. במחלוקת המשפטית בשאלה אם התובע, למרות שהחל לעבוד אצל הנתבעת לאחר גיל הפרישה, היה זכאי לביטוח פנסיוני, יש לקבל את התביעה.

16. שני הצדדים הפנו להורות צווי ההרחבה בענף השמירה וכן להוראות הוראות צו ההרחבה הכללי בנושא פנסיה, משנת 2008, על תיקוניו. עם זאת כל צד טוען לפרשנות שונה של הצווים ושל היחס בין הוראותיהם.

17. בתשובה לטענת הנתבעת לפיה לא הוכח שחלות על הצדדים הוראות צו ההרחבה בענף השמירה, יש להשיב שאכן התובע לא הביא כל ראיה לכך שהנתבעת היא חברה שמירה או אבטחה. עם זאת, הנתבעת גם לא הציגה כל ראיה לסתור ומהעדויות הקצרות שנשמעו עולה כי היא פועלת בתחום זה (ליס העיד שהנתבעת רכשה את פעילותה של חברה קודמת בענף השמירה). יתירה מכך, כך נפסק בהליכים אחרים שנוהלו כנגד הנתבעת בבית דין זה (סע"ש 7121-09-12 וולושין – דוכיפת ביטחון בע"מ, 7.8.16 ור' פסק הדין בערעור ע"ע (ארצי) 1825-10-16, מיום 30.10.2017).

18. במועד תחילת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, בחודש 9/2009, חל על הצדדים צו ההרחבה בענף השמירה מיום 14.7.09 (י"פ 5977, תשס"ט).

בצו זה נקבע כי עובד הוא "כל עובד המועסק על ידי חברה בעבודות שמירה ו/או אבטחה, ובכלל זה עובד חודשי ועובד בשכר, בין אם מועסק במשרה חלקית ובין אם מועסק במשרה מלאה."

בסעיף 25 לצו נקבע כך:

25.1 כל עובד כהגדרתו לעיל, יהיה זכאי להיות מבוטח בקרן פנסיה מקיפה מאושרת על ידי משרד האוצר (להלן – הקרן או קרן הפנסיה), זאת מתום 6 חודשי עבודה אצל אותו מעסיק (להלן – תקופת ההמתנה). למען הסר ספק, מועד ספירת 6 החודשים יחל מיום תחילת עבודו של העובד ולא מיום הוצאת הצו.

...

25.5 השכר המבוטח של העובד לצורך ביצוע ההפרשות הוא ה'שכר הפנסיוני' כהגדרתו בצו זה.

25.6 שיעורי ההפרשות מהשכר כהגדרתו בסעיף זה לעיל, יהיו בהתאם לאמור להלן, בכפוף להוראות הממונה, תקנות מס הכנסה ותקנות הקרן והם ישולמו מדי חודש בחודשו ולא יאוחר מהמועד הקבוע בדין בהתאם למפורט להלן:

לקרן פנסיה:

ניכוי מהעובד – 5.5% (תגמולים);

תשלום מעביד – 6% (תגמולים);

תשלום המעביד לפיצויים יהיה על פי המדרג הזה:

לקרן פנסיה:

החל מיום ואילך הפרשות המעביד לפיצויים סה"כ ניכויי עובד ומעביד

1.1.2009 1.66% 13.18%

1.1.2010 2.5% 14%

1.1.2011 3.34% 14.84%

1.1.2012 4.18% 15.68%

1.1.2013 5.0% 16.5%

1.1.2014 6.0% 17.5%

לסיכום העולה מן האמור לעיל, אין בצו ההרחבה הענפי משנת 2009 מגבלה גילאית לביטוח פנסיוני.

עם זאת נקבע בצו כי הזכאות קמה לאחר ששה חודשי עבודה, למי שלא היה לו ביטוח פנסיוני קודם והפקדה לפיצויים היא בשיעור הקבועים הצו.

מאחר שלפי תלושי השכר של התובע אצל המעסיק הקודם, התובע לא בוטח גם אצל מעסיק זה, זכאותו של התובע היא לאחר ששה חודשי עבודה אצל הנתבעת. היינו, מחודש מרץ 2010.

19. בשלב זה, הוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני במשק, משנת 2008, היו בבחינת הסדר שיורי שחל על כל העובדים שאין להם הסדר פנסיוני מיטיב (סעיף 3(א) לצו). עם זאת, על פי הוראות צו ההרחבה (סעיף 5(א)) -

" במקרה שבו שיעורי ההפרשות לתגמולים (חלק העובד וחלק המעביד) נמוכים מהשיעורים הקבועים בטבלה שבסעיף 6ד' לצו זה, ההגדלה של שיעורים אלה, תעשה בהתאם לשיעורים ולמועדים המפורטים בטבלה. האמור יחול גם במקרה שבו שיעור ההפרשות לפיצויי פיטורים נמוך מהקבוע בטבלה."

כלומר, גם לעובד שנהנה מהזכות לביטוח פנסיוני על פי הסדר ענפי, במישור הקיבוצי, היתה זכות להשלמת התגמולים או הפקדת המעסיק לפיצויים, בהתאם לשיעורים שנקבעו בצו הכללי.

ויודגש – בהשוואת שיעורי הפרשת המעסיק לפצויים, בין הצו הכללי לצו הענפי (שמירה), עולה כי השיעורים בשנת 2008 היו זהים (למעט 0.02% לפיצויים בשנת 2008, אך התובע כלל לא עבד אצל הנתבעת בשנה זו).

20. בשנת 2011 שונה ההסדר הנורמטיבי לגבי פנסיה לכלל העובדים במשק ובוטל צו ההרחבה שפורסם בשנת 2008. החל מיום 27.9.2011 פורסם צו הרחבה שקבע שינויים שונים בצו הקודם (י"פ 6302, תשע"א). שיעורי ההפקדות לפיצויים, שהם הנושא העומד לדיון (מאחר ששיעורי התגמולים על פי הצו הענפי ממילא היו גבוהים יותר מאשר הצו הכללי), נותרו זהים.

21. בשנת 2014 בוטל צו ההרחבה הענפי (שמירה) משנת 2009 ונקבע הסדר חדש, בו חובת ביטוח פנסיוני בשיעור תגמולים של 7% חלק המעסיק והפקדה מלאה לפיצויי פיטורים (8.33%) – י"פ 6899 התשע"ה (26.10.14).

על פי הצו החדש, שיעורי ההפרשות החדשים חלים מיום 1.11.2014.

גם בצו זה, שהוא הסדר מטיב לפי הוראות הצו הכללי, אין התייחסות לגיל העובד.

22. לסיכום האמור לעיל, התובע היה זכאי לביטוח פנסיוני לאחר 9 חודשי עבודה, בהתאם לצו ההרחבה הענפי במועד תחילת עבודתו אצל הנתבעת ובהעדר ראיות לביטוח פנסיוני קודם, וזאת בשיעורים המפורטים בצו.

מיום 1.11.2014, התובע היה זכאי לביטוח פנסיוני בהתאם להוראות צו ההרחבה הענפי החדש.

23. מעיון בתלושי המשכורת של התובע, החל מחודש מרץ 2010, עולים נתוני ההשתכרות הבאים:

3-12/2010 – 38,060 ₪; 8.5% חלק המעסיק = 3,235 ₪;

שנת 2011 – 38,605 ₪; 9.34% חלק המעסיק = 3,606 ₪;

שנת 2012 – 43,107 ₪; 10.18% חלק המעסיק = 4,388 ₪;

שנת 2013 – 36,534 ₪; 11% חלק המעסיק = 4,019 ₪;

1-10/2014 – 32,890 ₪; 12% חלק המעסיק = 3,947 ₪;

11-12/2014 – 7,709 ₪; 15.33% חלק המעסיק = 1,182 ₪;

1-6/2015 – 24,732 ₪; 15.33% חלק המעסיק = 3,791 ₪.

סה"כ – 24,168 ₪.

24. יש להעיר כי חישובי התובע נעשו על יסוד כל השתכרותו ברוטו, בעוד שעל פי הוראות צו ההרחבה הענפי משנת 2009, ההפרשות יבוצעו מהשכר הפנסיוני המוגדר כך : "שכר המשמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים בתקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותם כפיטורים התשכ"ד – 1964".

25. הנתבעת ביקשה לקזז עלות קורס שהתובע יצא אליו בחודש יוני 2015 (מועד בו התפטר), בסך 1,190 ש"ח. התובע לא התייחס לסוגיה זו בסיכומיו.

התובע העיד שהוא מסר על מגבלתו הרפואית עוד לפני שיצא לקורס וכי ליס הורה לו לצאת בכל זאת לקורס (עמוד 6, שורות 1-13). לא מצאתי לקבל את עדות התובע בנושא זה, לאור ההתרשמות מעדות התובע. בנוסף, ליס הכחיש את הדברים באופן חד משמעי (עמוד 10, שורות 11- 16). מעבר לכך, לא מצאתי היגיון בגרסת התובע, מאחר שלא ברור מה ההצדקה הרציונלית לשלוח עובד למטווח, כאשר ברור שאינו יכול להחזיק בנשק. אין זה סביר שמעסיק יקח על עצמו הוצאה כזו, מקום בו ברור שהעובד אינו מתאים להכשרה אליה נשלח.

למרות האמור לעיל, לא מצאתי לקבל את טענות הנתבעת בנושא זה, מאחר שעל פי החשבונית שהוצגה, התובע עבר קורס ל"לא חמוש". בנסיבות אלה וכאשר שאר הראיות בנושא לא היו רבות (כגון מהות הקורס שהתובע עבר) וגם לא הובהר המקור הנורמטיבי לחיובו של התובע בעלות הקורס שלכאורה התאים למגבלותיו הרפואיות, טענת הקיזוז נדחית.

26. סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע הפרשי תגמולים ופיצויים שהיה עליה להפקיד בקרן פנסיה, בסך 20,118 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה המזכה (1.11.2012) ועד התשלום בפועל.

לאור הפער בין הסכום הנתבע ובין תוצאת ההליך, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ח, (20 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים.