<#1#>

פרוטוקול

באי כוח הנאשמים:

הנאשמים מבקשים להודות בעובדות כתב האישום.

הנאשמים:

אנו מודים בעובדות כתב האישום.

<#2#>

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשמים הנני מרשיע כל אחת מהם בשתי כניסות לישראל שלא כדין בהתאם להוראת סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל. <#3#>

ניתנה והודעה היום ז' כסלו תשע"ו, 19/11/2015 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

מגיש עבר פלילי לגבי הנאשמים 1ו-5. הוגש וסומנו במ/1 ובמ/2. זהו הדיון הרביעי שאנו טוענים היום בעניינם של שוהים בלתי חוקיים ועל מנת שלא לחלוט את זמנו של בית המשפט נבקש להפנות לטיעוני המאשימה כפי שנטענו בת.פ. 20643-11-15 בדגש על ההחמרה בענישה לה עותרת המאשימה נוכח המצב הביטחוני הרעוע. מפנה לפסיקה במקרה דומה וזהה לנסיבותיהם של הנאשמים שבפנינו וזאת בת.פ. 1349-11-15 מיום 09.11.15 של בית משפט נכבד זה שיוחס לנאשם ללא עבר פלילי , שתי כניסות האחת מאוחרת למצב הביטחוני ששורר כעת והאחת שנמצאת בזמן הרלוונטי למצב האמור ובית המשפט גזר על האשם 40 ימי מאסר בפועל, תנאי. נבקש לעשות אבחנה בין נאשמים 1 ו-5 להם יש עבר פלילי. לנאשם 1 יש שתי הרשעות קודמות דבר שמהווה נתון שיחמיר ויעלה את רף הענישה. כך גם לגבי נאשם 5 שלחובתו הרשעה מבית דין צבאי משנת 2014 נעתור לבית המשפט לאשר את המתחם כפי שטענו בדיונים הקודמים כפי שפורט ולהחמיר עם הנאשמים.

ב"כ הנאשם 1 טוען לעונש:

מדובר בנאשם שהודה בהזדמנות הראשונה ולקח אחריות על מעשיו. מדובר בנאשם שנכנס לישראל על מנת לעבוד. אין להשליך את עניין המצב הביטחוני של הנאשם כאן היות ומדובר במצב ביטחוני שלעניות דעתי לא היה עד היום מקרה של שוהה בלתי חוקי ריצה איזה שהיא וגם אם המאשימה טוענת לסיכון ביטחוני עקיף עליה להוכיח זאת ולא לטעון טענות בעלמא. חברי ציטט פסיקה של מותב זה וישנה פסיקה מחוץ למחוז כאן שמסתפקת לנאשמים שתנאיהם דומים לה. מדובר בנאשם מס' 1 שגם יש לו שתי הרשעות שכולן עבירות של כניסה לישראל בלי עבירות נלוות. אפשר להסתפק בתקופת המאסר שהוא כבר ריצה ולהטיל עליו עונש צופה פני עתיד.

ב"כ הנאשם 2 טוען לעונש:

מצטרף לדברי חברי ב"כ הנאשם 1. אבקש לעשות אבחנה בין כניסה שבוצעה בימים אלה לבין כניסה שנעשתה לפני שנה. אלמלא המצב הביטחוני הנוכחי לא היה מוגש כתב אישום. אדם נכנס כדי להביא לחם לשולחן המשפחה. אנו רואים במחוזות אחרים שהענישה היא מקלה. אי אפשר לבוא ולטעון שזה במחוז אחר. אם שב"ח נכנס למחוז אחר ומקבל מס' ימים צומצם לדעתי גם שב"ח שנכנס לבאר שבע צריך לקבל עונש באותה מידה. כל תוצאה אחרת היא תוצאה לא צודקת.

ב"כ הנאשם 3 טוען לעונש:

חוזר על טיעוני חבריי, למעשה הטיעונים די ידועים וברשות בית המשפט אני רוצה בכל זאת לעניין המצב הביטחוני לטעון מספר טיעונים ולנסות לשכנע את בית המשפט חרף החלטות מותב זה שלא בהכרח המסקנה המתבקשת היא החמרה בענישה. מפנה לעפ"ג מחוזי חיפה, 62917-10-15, שם יש משפט שלדעתי הוא משפט מפתח ברמת העיקרון יכול להיות שמצב ביטחוני שזה לא בא על חשבון העונש האינדבואלי. זה משפט חשוב. אחד העקרונות היא הענישה האינדיבדואלית. כאשר מחמירים בענישתו של שב"ח האמרה היא כזאת אנו מחמירים בענישה שלך אך מחמת העובדה שאתה משתייך לעם אחר. בעיני ישום עיקרון כזה צורם במידה קרדינאלית את תחושת הצדק ועל מנת לסבר את האוזן למה הדבר דומה. נניח שיש 3 אחים ששניים מהם הם עבריינים. השלישי בא ומבצע עבירת תעבורה אז באים ואומרים לו אתה בגלל שאחים שלך ביצעו עבירות חמורות מחמירים בענישה שלו. האם ייתכן הדבר?! לא ייתכן הדבר! למה הדבר הזה חשוב? המניע לביצוע עבירה שהיה לפני המצב הביטחוני של כל השב"חים היה כמו השבחים האלה. אותו מניע. פה אני נזהר ונמנע מלהיכנס לנתונים היסטוריים של סכסוך בין העמים אבל למעשה מה שקורה בפועל לצערי הרב הצעירים האלה נותנים את המחיר לסכסוך הגדול. אין מחלוקת שהמניע של הכניסה היא לחפש פרנסה. עם אותו עיקרון למה להחמיר? הפסיקה רווחת בלא מעט בתי משפט שנאשמים כאלה צריך להכניס אותם לכלא לא מסכימים אבל משלימים איתו אבל לבוא ולהחמיר בגלל הביטחוני להחמיר זה עוד צעד אחד. בתע"צ אני מגלה שהיה לו אישור לתקופות מסוימות אמנם לא לעבוד אבל לביקור אסירים ולתקופות ארוכות. הוגש וסומן ס/1. ומזה אני למד שאין מניעה ביטחונית להיכנס למדינת ישראל. אני רוצה לבחון את הדבר הזה לבחון בספקלארייה הביטחונית הענישה האינדבדואלית ולא באופן סכמטי, גורף, לעלות בענישה. נניח שבית המשפט דוחה את טענותיי בעניין הרף הענישה. העונש הראוי הוא מאסר מותנה ופה הנאשם שוהה במאסר 18 ימים האם זו לא החמרה וקפיצה משמעותית. כאשר אנו עוברים מענישה בדמות מאסר מותנה לענישה בדמות מאסר בפועל למעשה יום אחד מאסר בפועל כבר מהווה החמרה. זו קפיצת מדרגה! מה שנקרא. אבקש להסתפק בתקופת מאסרו ולהטיל עונש צופה פני עתיד.

ב"כ הנאשם 4 טוען לעונש:

מצטרף לדברי חבריי המלומדים, דברי טעם. אדגיש מספר נקודות בקצרה מבלי לחזור על הדברים. ראשית, אולי צריך להזכיר את המובן מאליו שנכון להיום הלכת אלהרוש לא שונתה נקבע אותו מתחם עם אמירה שבמצבים מסוימים כאשר הביטחון כזה או אחר אז ניתן להחמיר מפנה לפסיקה לעפ"ג 46537-10-15 ולפסיקה נוספת של חברי עו"ד סעדה. בית המשפט אמר את דברו וזו פסיקה לכל הדעות גם במדינת באר שבע. הוא סירב לקבל את טענת המדינה שהמצב מהיום מחייב החמרה. בסופו של יום אנו עדיין מדברים על אותם נתונים הן של אנשים שנכנסים ארצה והן של נסיבות המעשה. כוונת הדברים כאשר נכנס אדם שלכל הדעות נכנס אולי בתקווה למצוא כאן עבודה בלי כוונה לפגוע באף אחד ובלי שום עבירה נלווית לא צריך להגזים עם הפליליות של המעשה הזה. בסופו של יום זו עבירה מנהלית. היו הצעות שניתנו מקסימום קנס כי אדם נכנס בלי היתר. באמת לא צריך להפריז עם הפליליות של המעשה עצמו. מפנה להלכת פראגי'ן שבה נאמר המשפט היפה "מפרנסים עניי נוכרים עם עניי ישראל". רוצה להאמין שהדברים תקפים גם בעיקר בעיתות מצוקה. אבקש להסתפק בימי מעצרו של הנאשם וכן לקחת בחשבון את המצב הכלכלי העגום שלה משפחה. מדובר בנאשם נשוי עם 2 ילדים ואח ל8 אחים שכולם מתגוררים באותו מתחם כאשר הוא המפרנס העיקרי במשפחה. אבקש לקחת בחשבון את ההודאה והחיסכון בזמן שיפוטי יקר. עצם שינוי הנוהל לדעתי מהווה כבר החמרה.

ב"כ הנאשם 5 טוען לעונש:

מצטרף לטיעוני חברי שניסו בטוב טעם לשכנע מותב זה לשנות במשהו את הקו האחרון בהחמרה בעונשם של תושבים מהשטחים כאשר מוגש כתב אישום בגין עבירה אחת או שתים. בשונה ממה שהיה נהוג עד עכשיו. אם טענתם של חברי אין מה להוסיף ולא תתקבלנה ועדיין חושבים להחמיר נדמה לי שהחמרה צריכה להיעשות בהדרגה. לא ייתכן אדם שיודע ב01.11 שבגין כניסתו זו לא יוגש כנגדו כתב אישום כי כך נהגו בו עד עכשיו לא ייתכן בבת אחת גם להגיש כתב אישום וגם להלום בו בפטיש הכי כבד שזה מאסר בפועל. די בעצם הגשת כתב האישום בעבירה הזאת כדי להרתיע, כדי להחמיר בהדרגה. אנשים אלה בנוסף להגשת כתב האישום ובנוסף לכך שבכניסה השנייה יהיה להם מאסר מותנה גם ישבו בפועל מאחורי סורג ובריח 18 ימים. נדמה לי שבמכלול השיקולים די בכך. נשוי ואב ל4 ילדים.

הנאשם 1 טוען לעונש:

אין לי מה לומר.

הנאשם 2 טוען לעונש:

אין לי מה לומר.

הנאשם 3 טוען לעונש:

אין לי מה לומר.

הנאשם 4 טוען לעונש:

אני מצטער.

הנאשם 5 טוען לעונש:

אין לי מה לומר. <#5#>

החלטה

נדחה למתן גזר דין ליום 22.11.15 בשעה 09:00.

הנאשמים יובאו באמצעות שב"ס.<#4#>

ניתנה והודעה היום ז' כסלו תשע"ו, 19/11/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד ע"י חיה דמרי