1. תביעה ותביעה שכנגד לתשלום נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים, אוטובוס ומכונית פרטית, באירוע תאונתי מיום 9.6.15, בו היו מעורבים.

לפי גרסת נהג האוטובוס עת פנה שמאלה מהנתיב הימני מבין שני נתיבים הפונים שמאלה, הגיחה נהגת הפרטית מימינו, סטתה לעברו ופגעה בו.

לפי גרסת נהגת הפרטית בהיותה בנתיב הימני מבין שני הנתיבים הפונים שמאלה, טרם הספיקה להתחיל בנסיעה, סטה האוטובוס ממקומו בנתיב השמאלי לנתיב הימני בו נמצאה ופגע ברכבה עם הגלגל הקדמי של האוטובוס.

2. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, ולנוכח המצב הראייתי, הגעתי לכלל מסקנה כי ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, גרסתה של נהגת הפרטית היא הגרסה המסתברת ביותר ועל כן עדיפה.

מאחר שתובענות אלה נדונות בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

3. לתמיכה בגרסת התובעת העיקרית נשמעה עדותו של נהג האוטובוס בלבד, אולם עדות זו הינה עדות חסרה שכן העיד נהג האוטובוס כי לא ראה את הפרטית לפני התאונה ואף לא במהלכה, אינו יודע לומר מאיזה צד הגיעה ואף לא ראה אותה סוטה לנתיב נסיעתו. למעשה, לפי עדותו לא ראה נהג האוטובוס את אופן התרחשות התאונה.

על אף חולשתה של עדות זו, נמנעה התובעת מהבאתו למתן עדות של עד חיוני להכרעה, נהג נוסע שנסע באוטובוס בעת שארעה התאונה, ואשר עדותו יכולה היתה לשפוך אור על המחלוקת. הימנעות זו פועלת לחובתה של התובעת ומחזקת את גרסת הצד שכנגד.

4. מנגד, גרסת הנתבעים נתמכת בעדות פוזיטיבית וברורה של נהגת הפרטית, שהעידה בפירוט בנוגע לכל רגע נתון, החל מלפני התאונה ובנוגע להתרחשות התאונה עצמה.

זאת ועוד, אף אפיון הנזקים ברכבים תומך תמיכה של ממש בגרסת נהגת הפרטית, שכן ברכבה נצפית פגיעת מעיכה של ממש ולא ניתן כל הסבר מניח את הדעת כיצד יכול שתיגרם פגיעה מסוג זה ברכב הפרטית, כפי הנראה בבירור בתמונות, במנגנון התאונה המתואר ע"י נהג האוטובוס.

גרסת נהגת הפרטית ולפיה ברגע שהחלו רכבים לפניה לנסוע ובטרם החלה היא בנסיעה ממש, הבחין נהג האוטובוס כי יש מעט מקום וביצע פניה חדה לנתיב נסיעתה, מתיישבת היטב עם אופי הנזק, פגיעת מעיכה ניכרת, בעוד שאילו היתה התאונה מתרחשת בשל הידחקות של נהגת הפרטית אל הפניה שמאלה מימין לאוטובוס כגרסת נהגו, הרי שהיה ניתן לצפות לפגיעת שפשוף לאורך רכב התובעת ולא פגיעת מעיכה כאמור.

לא מצאתי כי ישנו חוסר היגיון דווקא בשימוש הנהגת הפרטית בנתיב הימני הפונה ימינה, חרף כוונתה לפנות לאחר מכן שמאלה, שכן יש טעם גם בעדותה לפיה הדבר נבע מהצורך להיצמד לאחר מכן לימין בהמשך הדרך וכי ממילא מי שפונה ימינה מהנתיב הימני מועתק לאחר מכן לנתיב הימני בפניה שמאלה, ומי שפונה ימינה מהנתיב השמאלי מועתק לאחר מכן לנתיב השמאלי בפניה שמאלה.

5. במאזן ההסתברויות, נוכח חומר הראיות והחסרים הראייתיים, נוטה אפוא הכף אל גרסת נהגת הפרטית וגרסה זו מתקבלת.

לפיכך, התביעה העיקרית נדחית והתביעה שכנגד מתקבלת.

הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת סך של 4,700 ₪, בצירוף אגרת המשפט בסך 375 ₪, שכר העדה בסך 400 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪.

באגרת המחצית השניה תישא התובעת (קווים תחבורה ציבורית בע"מ).

מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ז, 04 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.