לפני בקשת החייב להחלת ההפטר אשר ניתן לו ביום 6.3.2019 גם על חוב המזונות כלפי המוסד לביטוח לאומי.

החייב הוכרז כפושט רגל ביום 8.2.2018.

ביום 6.3.2019 ניתן לחייב הפטר.

במסגרת בקשתו עתר החייב לפטור אותו מחוב המזונות אשר נצבר כלפי המוסד לביטוח לאומי, וזאת נוכח מצבו הרפואי הקשה ונכותו (נכות צמיתה של 100%), היעדר נכסים וכושר השתכרות והעובדה כי מדובר בחוב ישן ובתיק הוצל"פ שנפתח בשנת 1998, לפני למעלה מ- 20 שנה.

לשיטת המבקש, בנסיבות המפורטות, יש לראות במצבו הכולל כזה המצדיק החלת ההפטר גם על חוב המזונות כלפי המוסד לביטוח לאומי.

המנהל המיוחד סבר, כי נסיבות העניין, לרבות מצבו הרפואי הקשה של החייב ונכותו, העובדה כי לחייב בת הלוקה בפיגור שכלי המתגוררת במעון חוסים, מגוריהם של החייב ובני משפחתו בדירת עמידר, העובדה כי מדובר בחוב מזונות של החייב כלפי בנו (אשר כיום הינו בגיר בן 37) בגין תיק הוצל"פ אשר נפתח עוד בשנת 1984, היעדר כושר השתכרות לחייב והתקיימותו מקצבאות המוסד לביטוח לאומי בלבד - מצדיקות החלת ההפטר גם על חוב המזונות.

המוסד לביטוח לאומי הותיר את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

דיון

לפקודת פשיטת הרגל שתי תכליות אותן היא מבקשת לקדם:

האחת, רצון לאפשר לנושים להיפרע מחייבים בגין חובותיהם;

האחרת, ההבנה שיש לפתוח בפני חייבים צוהר לכיוונה של דרך חדשה, שאינה כוללת בחובה חובות אשר אין להם מענה של ממש.

לרוב קיים מתח וחיכוך בין שתי מטרות אלו, ועל בית המשפט לנסות ולאזן ביניהן.

במסגרת סעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם 1980 נקבע:

"צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר – תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:

...

(3) חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה".

על בסיס אותה קביעה עומדים למעשה לבית המשפט הסמכות ושיקול הדעת, לבחון הכללתו של חוב המזונות במסגרת ההסדר או המתווה לפירעון באופן שבו למעשה יופטר החייב גם מחובו זה.

עם זאת, עיון בהוראות החוק, וחשוב מכך, בפסיקתו של כב' בית המשפט העליון מלמדת כי אין המדובר ב-"דרך המלך", אלא כי נדרשים שיקולים כבדי משקל קודם שיימצא מקום לפטור חייב מחוב המזונות.

לעניין זה יובהר כי התשלומים המבוצעים על ידי המוסד לביטוח לאומי נעשים חלף תשלומם על ידי החייבים, וזאת בהיקפים של מאות מיליוני שקלים בשנה.

מהותית, המשמעות של מתן ההפטר הינה הטלת נטל כלכלי נוסף על הציבור, בהיקף לא מבוטל, וזאת שעה שהמוסד לביטוח לאומי נושא למעשה בחוב של החייב/ת כלפי ילדו.

אין מקום להתעלם ממהות החיוב – דהיינו מחובתו של הורה לשאת במזונותיו של ילדו.

מדובר בחובה בסיסית, שאין צורך להרחיב עליה את הדיבור, כאשר המוסד לביטוח לאומי, נוכח הוראות חוק שהן סוציאליות במהותן, נושא בהן מקום בו ההורה, מטעם זה או אחר, אינו משלם את הסכום אשר נפסק כי עליו לשאת בו.

במסגרת רע"א 7940/קצקה כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים המשפטיים; 29.1.2014 ) (להלן: "פסק הדין בעניין קצקה"), הכיר כב' בית המשפט העליון באפשרות הכללתו של חוב המזונות במסגרת ההפטר תוך ציון השיקולים אשר הנחו אותו בהחלטתו כי קיימת הצדקה למתן הפטר גם מחוב המזונות.

"... בהתחשב בגילו של המערער; בהתחשב במצבו הרפואי; בהתחשב בזמן הרב שחלף מפתיחת תיק ההוצאה לפועל; בהתחשב שאין למבקש נכסים והשתכרותו היחידה היא קצבת נכות אשר עומדת בפועל על סך של כ- 2,500 ₪; בהתחשב בכך שחובו הכולל עומד נכון להיום 53,572 ₪ כך שקיזוז מתוך קצבת הנכות המינימאלית צפוי להימשך עד תוחלת ימיו – בהתחשב בכל אלה, אני סבור כי מצבו נכנס לגדר המקרים בהם ראוי להחריג את תשלום חוב המזונות בהתאם לשיקול הדעת המסור לבית המשפט בסעיף 69(א)(3) לפקודה".

לאחרונה רבים הם המקרים בהם בתי המשפט נדרשים לבקשות כגון זו המונחת כעת בפני, כאשר שב ונזכר בהם פסק הדין דלעיל.

ואולם, עיון בפסק הדין מלמד כי כב' בית המשפט העליון מצא הצדקה בהכללת חוב המזונות, בנסיבות שהינן חריגות וקיצוניות, ועת שהיה מדובר במי שהינו נכה בשיעור של 100%, נטול כושר השתכרות, בגיל שאינו צעיר ומי שאין לו נכסים כלשהם.

בענייננו דומה כי מדובר באותן נסיבות אשר נדונו בפסיקת כב' בית המשפט העליון, ואשר יש בהן כדי להיעתר לבקשה.

נוכח האמור לעיל אני מורה כי ההפטר אשר ניתן לחייב יחול גם ביחס לחוב המזונות שלו כלפי המוסד לביטוח לאומי.

ניתנה היום, ל' סיוון תשע"ט, 03 יולי 2019, בהעדר הצדדים.