לתובע ניתנו תלושי שכר מידי חודש בחודשו. התובע טוען כי תלושי השכר הם פיקטיביים. האם הצליח התובע להוכיח טענתו זו – זוהי אחת הסוגיות העומדות להכרעת בית הדין בתיק דנא.

העובדות כפי שעלו מכתבי הטענות:

1. התובע עבד אצל הנתבעת מחודש 6/2009 ועד ליום 31.1.2014.

2. הנתבעת עוסקת בעיבוד ומכירת זכוכית.

3. התובע עזב את מקום עבודתו אצל הנתבעת.

4. בחודש 8/2014 החל התובע לעבוד אצל מעסיק אחר.

טענות הצדדים

טענות התובע:

1. אשרת השהייה של התובע הסתיימה. על פי חוות דעת של משרד הכלכלה בנסיבות אלו זכאי התובע לפיצויי פיטורים (27,776 ₪).

2. לחלופין, על פי צו ההרחבה בענף התעשייה או על צו ההרחבה הכללי במשק בעניין פנסיה, חובה היה על הנתבעת להפריש כספים בעבור התובע לפיצויי פיטורים (18,058 ₪).

3. התובע השתכר 32 ש"ח לשעת עבודה. התובע לא קיבל גמול שעות נוספות אלא קיבל שכר שעתי במכפלת השכר השעתי שסוכם עמו (19,243 ₪).

4. תלושי השכר אשר הונפקו לתובע הם פיקטיביים ולפיכך זכאי התובע לפיצוי בגין התלושים הפגומים (11,200 ש"ח).

5. הנתבעת לא הורתה לתובע לצאת לחופשה במשך עבודתו של התובע ואף לא שילמה לו בעבורם.

6. על פי צו ההרחבה בענף הזכוכית, החל על הצדדים, זכאי התובע לדמי הבראה בעבור 13 ימים (5,072 ₪).

7. הנתבעת לא שילמה לתובע דמי נסיעות (11,666 ₪).

8. על פי צו ההרחבה זכאי התובע ל- 10 ימי חג בשנה, ו-41 ימי חג לכל תקופת עבודתו, וכן ל-4 ימי בחירה (10,528 ש"ח).

9. הנתבעת לא פעלה על פי צו ההרחבה בענף התעשייה ולא הפרישה כספים לגמל ולפיצויים (18,058 ש"ח) או על פי צו ההרחבה הכללי לפנסיה (10,545 ₪).

10. התובע לא קיבל הודעה על תנאי העבודה (2,000 ₪).

טענת הנתבעת:

1. אשרתו של התובע הסתיימה. התובע הודיע שיפנה לרשויות על מנת לחדש את אשרתו. התובע חדל להגיע לעבודה. התובע עבר לעבוד אצל מעסיק אחר.

2. עד לחודש 4/2013 קיבל התובע שכר שעתי ומחודש 5/2013 שילמה הנתבעת לתובע שכר חודשי.

3. הנתבעת שילמה לתובע את כל זכויותיו. מדי חודש בחודשו שולמו לתובע דמי הבראה. התובע קיבל דמי חגים בחודשים שבהם חלו חגים ובהתאם לזכאותו. לתובע שולם גמול שעות נוספות.

4. הנתבעת לא יכלה להפריש כספים לקרן הפנסיה כיוון שחברות הביטוח מסרבות לבטח מסתננים בביטוח פנסיוני.

5. התובע התפטר מעבודתו ולכן הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים.

6. צווי ההרחבה הנטענים על ידי התובע אינם חלים על היחסים בין הצדדים.

7. חוות הדעת שצורפה איננה רלבנטית כי התובע עדיין עובד בישראל.

8. הנתבעת מסרה לתובע הודעה על תנאי העסקתו.

9. הנתבעת שילמה לתובע גמול שעות נוספות, כפי שעולה מתלושי השכר.

10. כל הרכיבים המופיעים בתלוש השכר, שולמו לתובע.

11. במהלך תקופת עבודתו של התובע יצא התובע לחופשה. חלק מרכיב החופשה התיישן.

12. דמי הנסיעות שולמו כפי שעולה מתלושי השכר.

13. הנתבעת הגישה הודעת קיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת על ידי התובע (7,000 ₪).

עדויות:

שמענו את עדות התובע.

מטעם הנתבעת העידו מנהל הנתבעת, מר יוסי לוי ומנהלת החשבונות, גב' סימונה שגב.

הכרעה:

1. לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שצורפו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

תלושי השכר:

1. הנתבעת הציגה תלושי שכר, אשר לכאורה ערוכים כדין. כמו כן צירפה הנתבעת דוחות נוכחות לחלק גדול מהתקופה. בתלושי השכר נראה כי לכאורה שולמו כל זכויותיו הסוציאליות של התובע.
2. התובע אינו מכחיש כי קיבל את הסכום הסופי המופיע בתלושי השכר אולם לטענתו הסכום הסופי הוא למעשה מכפלת מספר שעות עבודתו בשכר שעתי גבוה יותר מהמופיע בתלושי השכר. אין בידי לקבל טענה זו ואנמק.
3. התובע ניסה לבצע תרגילים אקרובטיים על מנת לבסס טענתו זו. בטבלה שצורפה ע"י התובע לאישוש התאוריה שלו (סעיף 24 לתצהיר התובע) קבע התובע כי שכרו היה בתקופה מסוימת 22 ש"ח והועלה בהדרגה ל-30 ש"ח. ברם, עיון בתלושי השכר מעלה כי התיאוריה של התובע קורסת.

כך לדוגמה, בחודש 4/2010 השתכר התובע 5,275 ₪ ועבד 209 שעות (ראו תלוש שכר ודו"ח נוכחות). קרי, התובע השתכר 25.23 ₪ לשעה.

בחודש 5/2011 שכר הנטו 5,232 חלקי 194 שעות מוביל לתעריף שעתי של 26.96 ₪ ולא 28 ₪, כפי שטען התובע (ראו לעניין זה ס' 16 לתצהיר סימונה).

בחודש 7/2011 שכר הנטו של התובע עמד על 6,490 ₪ חלקי 223 שעות עבודה מוביל לתעריף שעתי של 29.10 ₪.

בחודש 9/2011 שכרו הנטו של התובע עמד על 5,851 ₪, חלקי שעות עבודה ללא קיזוז הפסקות, לפי חישוב של התובע, מוביל לתעריף שעתי של 29 ₪ ולא 30 ₪.

זאת ועוד, בחודש 5/2013 השתכר התובע שכר חודשי בגובה של 7,000 ₪. קרי, שכר לשעה של 37 ₪, סך גבוה יותר מטענתו של התובע.

1. גב' סימונה שגב, מנהלת החשבונות של הנתבעת, אשר ערכה את תלושי השכר, הסבירה היטב את תנאי העסקתו של התובע, אשר מתיישבים עם תלושי השכר.
2. לא זו אף זו, התובע חתם על הודעה בדבר תנאי העסקה. בהודעה נרשם כי שכרו עומד על שכר המינימום ועל גבי ההודעה נכתבו תנאי עבודתו בשפתו של התובע (נספח ג' לכתב ההגנה).
3. זאת ועוד, התובע לא הכחיש כי קיבל תלושי שכר מדי חודש בחודשו. לפיכך חזקה שראה בעבור אלו רכיבים שולמו לו שכרו.
4. והעיקר - דוחות הנוכחות תואמים את תלושי השכר. לא נעלם מעיניי כי הנתבעת הורידה שעות בגין הפסקה, אך היטיבה עם התובע ולא קיזזה את כל ההפסקות. אולם יש התאמה בין השעות בתלושי השכר לשעות בדוחות הנוכחות. בעדותו אישר התובע כי דוחות הנוכחות אמתיים והוא חתם על גביהם (עמ' 7 לפ' שורות 2 – 3 לעדות התובע).

1. לפיכך, דין רכיב הפרשי שכר בגין שעות עבודה וגמול שעות נוספות להידחות.

צווי ההרחבה:

1. על פי ההלכה שנפסקה בע"ע 18/99 יפה אפרימי - לילה עבד (ניתן ביום 9.7.00 – פורסם במאגרים האלקטרוניים), על העובד הנטל להוכיח מהו עיקר עיסוקו של מעסיקו. על פי עיקר עיסוקו של המעסיק, תיקבע חלותו של צו ההרחבה.
2. מהעדויות התחוור כי הנתבעת חברה בהתאחדות המלאכה והתעשייה:

"ש. איפה חברה הנתבעת, באיזה איגוד?

ת. התאחדות התעשיה והמלאכה." (עמ' 12 לפ' שורות 6-5 לעדות לוי)

1. הנתבעת מעסיקה מעל 20 עובדים:

"ש. כמה עובדים בנתבעת?

ת. מעל 20." (עמ' 9 לפ' שורות 5-4 לעדות לוי)

1. הנתבעת עוסקת בייצור:

"ש. כמה פועלי ייצור יש?

ת. 15 מיצרים." (עמ' 13 לפ' שורות 8-7 לעדות לוי)

1. התובע עבד ביצור:

"ש. מה היה תפקידו של התובע?

ת. עבד בייצור." (עמ' 13 לפ' שורות 6-5 לעדות לוי)

1. בצו ההרחבה בענף הקרמיקה והזכוכית ומוצריהם מוגדר מעסיק כדלקמן:

"כל העובדים והמעבידים בתעשיות הקרמיקה, הזכוכית ומוצריהם, המעסיקים עובדים שכירים לשם ייצור, הרכבה או/ו שרות, למעט:

1.עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם.

2. עובדי חברת "המשקם" לתעסוקת קשישים ובעלי כושר גופני מוגבל בע"מ

3. עובדים עם מיגבלות פיזיות, נפשיות או שיכליות המועסקים במפעלים מוגנים שאוצר המדינה משתתף באחזקתם"

1. התובע עבד בייצור ואין מחלוקת כי הנתבעת מתעסקת בזכוכית ואף עיון באתר האינטרנט של הנתבעת מעלה כי עיקר עיסוקה בזכוכית והיא מופיעה תחת אתר "glass4you". הנתבעת הודתה כי היא מעסיקה מעל 20 עובדים. לכן, צו ההרחבה בענף הזכוכית חל עליה.

פיצויי פיטורים דמי הודעה מוקדמת:

1. התובע עזב את עבודתו אולם לא הוכח ולוּ בראשית ראיה כי הוא זומן ל"חולות" או שלא חודשה אשרתו. להיפך, הוכח כי התובע המשיך לעבוד בישראל. אי לכך, דין רכיב תביעה זה להידחות.
2. משהתובע עזב ולא הודיע דבר לנתבעת או למצער לא הוכח אחרת על ידי התובע, עליו לשלם לנתבעת דמי הודעה מוקדמת בסך 7,000 ש"ח.
3. עם זאת, התובע זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפיצויים בקרן הפנסיה.
4. בסעיף העוסק בפנסיה בצו ההרחבה בענף הזכוכית קיימת הפניה לענף התעשייה והמלאכה, קרי, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,723 ₪ פיצוי בגין אי הפרשה לפיצויים וסכום זהה בגין אי הפרשה לגמל (חישוב המתבסס על שכרו של התובע כפי שמופיע בתלושים).
5. נוסף על כך, היה על הנתבעת להפריש לקרן הפנסיה גם על בסיס רכיב הפרמיה ששולם לתובע אשר לא הוסבר ולא נומק כיצד הוא נקבע. לכן משהנטל על הנתבעת והיא לא הרימה נטל זה, על הנתבעת לשלם לתובע את הפרשות הפנסיוניות גם על בסיס פרמיה זו. רכיב הפרמיה יתווסף לגמל ולפיצויים.
6. הצדדים יגישו תחשיב לעניין הפרמיה בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

חופשה:

1. הנתבעת הודתה כי חלק מהחופשה שולמה בעין. על פי הפסיקה לא ניתן לשלם פדיון חופשה במהלך תקופת העבודה. עם זאת, התובע קיבל חופשות בפועל (7/13, 1/14).
2. אי לכך, על הנתבעת לשלם לתובע דמי חופשה בעבור שלוש השנים האחרונות לעבודת התובע ועל פי צו ההרחבה בענף הזכוכית (מחודש 1/11 ועד לסיום עבודתו) שהם 47 ימים בקיזוז 11 ימים שניתנו לתובע בפועל.

36 ימי חופשה x 8 שעות עבודה x 7000/186 = 10,839 ש"ח

דמי הבראה:

1. בתלושי השכר שולמו דמי הבראה, לפיכך, דין רכיב זה להידחות.

דמי נסיעות:

1. בתלושי השכר שולמו דמי נסיעות כדין. לפיכך לא נותרה הנתבעת חייבת לתובע דמי נסיעות.

דמי חגים:

1. משחל צו ההרחבה בענף הזכוכית, התובע זכאי ל-10 ימי חג בשנה.
2. התובע קיבל משכורת חודשית החל מחודש 5/2013 ולכן הוא אינו זכאי בנוסף לדמי חגים.
3. על פי צו ההרחבה, לאחר 3 חודשי עבודה, מגיע לתובע דמי חגים גם אם הם חלו בשבת וכן הוא זכאי ליום בחירה אחד:

"המעביד ישלם לעובד, שעבד במפעל לא פחות מ-3 חודשים, המקבל את שכרו בשכר יומי, תשלום יום עבודה רגיל (8 שעות) בעד 10 ימים לפי הפירוט הבא:

א. 8 ימי חג ישראל (2 ימי ראש השנה, יום כיפור, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג השבועות.

ב. יום העצמאות.

ג. יום בחירה אחד (שייקבע בתיאום והסכמה עם המעביד).

המעביד ישלם לעובדים כשכר יומי את דמי החגים גם אם יחולו בשבת."

1. משכך על הנתבעת לשלם לתובע דמי חגים עד לחודש 4/13 (כולל) שהם 38 ימי חג x 8 שעות x 7000/186 = 11,441 ₪. משנתבע סך של 10,528 ₪, הננו פוסקים סך זה לתובע.

סוף דבר:

1. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

דמי חגים בסך 10,528 ₪

פדיון ימי חופשה בסך 10,839 ₪

פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה (גמל) 15,723 ₪

פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה (פיצויים) 15,723 ₪

בקיזוז של 7,000 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת שהיה על התובע ליתן לנתבעת.

1. הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.
2. הצדדים יגישו תחשיב לעניין הפרמיה כאמור בסעיף 21 לפסק דין זה.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏ג' אלול תשע"ז (‏25 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

קלדנים: דפנה ענווה רז / אסף כהן