לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

נציגת ציבור (מעסיקים) - גב' ציפי בר נוי

פסק דין

בפני תביעת התובעת להכיר בפגיעה בגבה כ"פגיעה בעבודה" עפ"י תורת המיקרוטראומה.

רקע עובדתי

1. התובעת ילידת שנת 1974, עבדה כפועלת וכאחראית מחלקת ייצור בחברת "זרועות שיח בע"מ" (להלן: המפעל) החל משנת 2005. החל משנת 2008 חשה התובעת בכאבים ובהגבלת תנועות בגבה ואובחנה כסובלת מפריצת דיסק לומברית (להלן: הפגיעה). ביום 26.12.13 עברה התובעת ניתוח בגבה עקב בקע דיסקלי מותני.

2. במסגרת עבודתה עסקה התובעת בהרכבה ובאריזה של זרועות לטלוויזיה. לצורך כך נדרשה להתכופף מעת לעת.

3. ביום 5.2.14 פנתה התובעת לנתבע בתביעה להכיר בפגיעה בגבה כ"פגיעה בעבודה" (נ/1). ביום 27.8.14 מסרה התובעת הצהרה בפני פקיד התביעות (נ/3).

4. ביום 18.5.15 דחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק, כי לא הוכח קיום אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתה, ואשר הביאו לפגיעה בגב.

על החלטה זו משיגה התובעת בתביעה דנן.

5. מטעם התובעת העידו היא עצמה, גב' נטליה רודובסקי (להלן: גב' רודובסקי) ומר דן גרנובסקי (להלן: מר גרנובסקי) שעבדו עם התובעת במפעל. מטעם הנתבע העיד מנהל המפעל מר יגאל כהן (להלן: מר כהן).

טענות הצדדים

6. לטענת התובעת, עסקה בהרמת משאות כבדים וביצעה תנועות כיפוף וסיבוב עם הגב באופן חוזר ונשנה. לטענתה, הפעולות החוזרות ונשנות שביצעה מהווים אירועים תאונתיים זעירים מצטברים הממלאים אחר התנאים המוכרים בפסיקה להכרה בפגיעה בעבודה מסוג "מיקרוטראומה", והם שגרמו לנזק בגבה. התובעת מבקשת מבית הדין למנות מומחה רפואי אשר יפסוק בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה לפגיעה בגבה.

7. לטענת הנתבע, לא הוכחו אירועים תאונתיים זעירים חוזרים ונשנים תוך כדי עבודת התובעת אשר הביאו לפגיעה בגבה. לטענת הנתבע, הגזימה התובעת בתיאור כמות העבודה שביצעה, פעולותיה היו מגוונות ואין מדובר בתנועות מונוטוניות חוזרות ונשנות כנדרש להוכחת עילת ה"מיקרוטראומה".

המצע המשפטי

8. על פי תורת המיקרוטראומה ניתן להכיר ב"פגיעה בעבודה" כאשר מוכח צירוף של פגיעות זעירות שכל אחת מהן בעלת אופי "תאונתי" שהסבה לו נזק זעיר שלא ניתן לאבחון ואשר הצטברותן גורמת לפגיעה ולנזק ממשי הפוגע ביכולת העבודה (דב"ע מ"ח 0-77 מזרחי -המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538).

9. לתורת המיקרוטראומה מספר יסודות ובהם:

(1) קביעה עובדתית שהיו תנועות זעירות, חוזרות ומצטברות בעבודתו של המבוטח;

(2) חוות דעת רפואית המעידה על קיומו של קשר סיבתי בין התנועות הזעירות המצברות לבין הופעת המחלה (עב"ל338/96 המוסד לביטוח לאומי - יוסף עובדיה פד"ע ל"ו, 213, 221; דיון נ"א/116-0 המוסד לביטוח לאומי - כמיליה חורי פד"ע כ"ה , 25.)

בנוסף נקבע כי:

"בתורת המיקרוטראומה עומדים על אבחנה בין 'רצף של אירועים זעירים ומאותרים בזמן' (זמן עבודה) אשר כל אחד מהם פועל את פועלו הוא, לבין התפתחות רצופה ומתמדת בהשפעת גורם שפעולתו נמשכת ללא הפסקה... לשון אחר - לשון הדימוי - יש להוכיח שהנזק התהווה בגוף על דרך של טפטוף טיפות מים על סלע ועד להיווצרות נקב, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף. את הנזק מהסוג הראשון יראו כתוצאה של מיקרוטראומה - תאונה; את הנזק השני יראו כתוצאה של הליך תחלואתי - לא תאונה". (הדגשה שלי - י.א.ש.) (דב"ע מו/0-17 אליעזר עמיצור - המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח, 100, 104).

10. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות נפסק, כי התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסבירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע (עב"ל 313/97 המוסד - אשר יניב, פד"ע ל"ה 529;עב"ל 364/97 המוסד - שמואל אסרף פד"ע ל"ה 463).

כן נקבע בפסיקה, כי יש להבחין בין פעילות החוזרת ונשנית על עצמה לבין הפעולות המרכיבות את אותה פעילות (עב"ל 1012/00 שבח - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28.7.02).

הכרעה

11. התובעת הועסקה במפעל החל משנת 2005 כפועלת והחל משנת 2007 קודמה לתפקיד אחראית מחלקה כך שאת עיקר עבודתה עד לפיטוריה בשנת 2014 ביצעה בתור אחראית מחלקה. לטענת התובעת, בתפקידה כאחראית החלה את הבוקר בהרכבת אריזות עבור כל המחלקה במשך כשעה עד שעה וחצי, להרכבת כ 300 אריזות. כאשר כל אריזה שוקלת כ-150 גרם. (עמ' 5 שורות 9-28). אולם בהמשך עדותה טענה כי המחלקה אשר עליה היתה אחראית ארזה ביום כ-1200-1300 אריזות (עמ' 8 שורות 10-20 לפרוטוקול). לפיכך, על פי גרסתה שלפיה רק היא עסקה בקיפול האריזות עבור כל המחלקה, הרי שרוב יום העבודה עסקה בהכנת האריזות (במשך 4-6 שעות) ומסקנה זו עומדת בסתירה לטענתה האחרת כי עבודתה כאחראית היתה זהה במהותה לעבודת יתר העובדות הכפופות לה.

12. התובעת העידה כי ביום עבודה הרכיבה וארזה כ-250 זרועות מסוג D3 שהוגדרו על ידה כזרועות מסוג שאינו פשוט להרכבה (עמ' 9 שורות 5-19 לפרוטוקול). גב' רודובסקי, העדה מטעם התובעת העידה כי הרכבת זרוע אורכת בין 10-20 דקות תלוי בסוג הזרוע וכי הרכבת הזרוע הפשוטה על ידי עובד מיומן אורכת כ 5-7 דקות (עמ' 14 שורה 28 - עמ' 15 שורה 5 לפרוטוקול). חישוב פשוט מעלה כי גם אם התובעת היתה פועלת מעולה (ומהעדויות עולה כי אכן הצטיינה בעבודתה) הרי שבשעת עבודה הרכיבה לכל היותר כ-6 זרועות מסוג D3 שהוגדרו על ידיה כזרועות שאינן פשוטות ולא ברור כיצד כדבריה ביום עבודה שבו עסקה גם בהרכבת אריזות, הספיקה לבדה לארוז כ-300 יחידות.

גם מעדותו של מר גרנובסקי שהעיד גם הוא מטעם התובעת, עולה כי שיעור התפוקה לעובדת היה נמוך בהרבה מזה אשר תיארה התובעת (עמ' 29 שורות 20-25 לפרוטוקול) וכי עבודתה בוצעה בישיבה.

מר כהן העיד כי משמונתה התובעת לאחראית עסקה בעבודה קלה יותר שכללה הכנת אריזות ואריזת קייטים (חבילות קטנות של ברגים ודיבלים) ולעיתים עסקה באריזת זרועות. לדבריו, את עבודתה ביצעה התובעת בעיקר בישיבה. עוד העיד כי כמות האריזות בחודש היתה בין 10,000 ל- 15,000 בעבור 6 עובדים במשך 22 ימים בחודש, שהם בממוצע פחות מ-100 אריזות ביום לעובד.

13. התובעת הוסיפה וטענה כי עבדה כל הזמן בעמידה ושללה מכל וכל את האפשרות כי עבדה בישיבה. לעומתה, העידה גב' רודובסקי כי חלק מהעבודה נעשה בישיבה וחלקו בעמידה (עמ' 13 שורה 25- עמ' 14 שורה 2 לפרוטוקול).

14. עוד טענה התובעת כי במהלך עבודתה עסקה בנשיאה של חלקים אל ומתוך מחלקת ההרכבה וטענה כי אפשר וגם פעולה זו היא שפגעה בגבה. אלא שמהעדויות עולה כי פעולה זו של נשיאת חלקים בוצעה בעזרת עגלה על גלגלים ובסיועה של עובדת נוספת ורק כאשר לא היתה עזרה נוספת במחלקה. יתר על כן, הפעולה הנדרשת היתה של גרירה ולא של כיפוף והרמה ופעמים ספורות במהלך היום.

15. מהעדויות שהובאו בפנינו, עולה כי התובעת הרכיבה בין 6 ל-15 זרועות בשעה כאשר לכל היותר נדרשה לפעולת כיפוף או שתיים לכל זרוע. בנוסף ביצעה התובעת בתחילת יום העבודה פעולה של הרכבת אריזות, במהלך היום פעמיים גרירת דולב ולעיתים הרכיבה התובעת ערכות קייטים. זאת ועוד, משקל הפריטים שהתובעת נדרשה להרים נע בין 200 גרם ל-3 ק"ג מקסימום. משמצאנו כי התובעת הפריזה בדבריה בדבר כמות פעולות הכיפוף וההרמה שביצעה בעת עבודתה, ומשעולה כי ביצעה פעולות רבות נוספות ומגוונות במהלך יום העבודה, הרי שלא ניתן היה לבודד פעולה ספציפית של כיפוף והרמה של חלקים בתכיפות העולה כדי פעולה חוזרת ונשנית העשויה להוות תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה והתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה בעניין זה.

16. לאור כל האמור, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

זכות ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

5129371

54678313

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ז, (19 אפריל 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.