מונחת לפני התנגדות לביצוע שטר.

להלן תצהיר ההתנגדות במלואו:

"הצק שהוצג לפירעון הנו צ'ק פיקדון בלבד ולא ניתן ע"ס חוב בסכום כזה.

עקב סכסוך עסקי, התובעים הפקידו את הצ'ק לפירעון ואין לתובעים שום אסמכתא המעידה על חוב זה למעט לכאורה צ'ק הפיקדון ( שימו לב לסכום 18,000 ,ח"י אלפים ,סכום סמלי שמסמל את הביטוי ח"י , גמטריה של 18".

עד כאן תצהיר ההתנגדות.

הכרעה:

כללי:

ההלכה שמנחה אותנו, כנר לרגלנו, בבואנו להחליט על מתן רשות להתגונן, היא שאין לחסום שערי בית המשפט בפני מבקש רשות להתגונן ותהא הגנתו קלושה ככל שתהיה. הלכה זו יסודה בזכות הגישה לערכאות שאין צריך להכביר מילים על מרכזיותה בשיטה.

בצד ההלכה המנחה הנ"ל, עומדת הלכה נוספת שמאזנת אותה והיא שמבקש רשות להתגונן חייב להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו.

ודוק: ללא עמידה בחובת הפירוט, יהפוך ההליך של בקשה למתן רשות להתגונן למיותר, שכן טענות כלליות כגון "אינני חייב דבר" או "פרעתי את החוב" או "מדובר בצ'ק ביטחון" או "חתימתי זויפה", הן טענות שמהוות ,מבחינת מהותן, הגנה טובה  שעל פי ההלכה המנחה הנ"ל , כשהיא עומדת לבדה, חובה לתת מכוחן רשות להתגונן. התוצאה תהא, אפוא, אם לא נקפיד על חובת הפירוט, שההליך של סדר דין מקוצר יהפוך לארוך יותר מסדר הדין הרגיל  שכן  בנוסף לכל השלבים שנמצאים בסדר דין רגיל, הוא יכלול גם כן את פרק הזמן שמיום הגשת הבקשה ועד להכרעה בה, וכך יוצא כי המחוקק ביקש לגדור פרצה אך אנו פורצים את הגדר.

במתח הזה שבין הרצון לתת לנתבע את יומו במשפט, לבין הצורך למנוע ניהולם של משפטים מיותרים, הוסמך בית המשפט לעשות איזון על ידי התניית בקשת הרשות להתגונן בהפקדת ערובה, כאשר דחיית הבקשה שמורה לאותם מקרים  בהם סמוך בית המשפט ובטוח כי ההגנה היא הגנת בדים.

על רקע הדברים האלה, נפנה עתה לבחינת הבקשה קא עסקינן:

טענת הנתבעת היא טענה כללית ולא מפורטת בכלל ולפיה מדובר בשיק פיקדון. הנתבעת מצהירה כי יש סכסוך עסקי אך אינה מטריחה את העצמה לגלות לבית המשפט מאומה על אודות אותו סכסוך.

חשוב מכך, אם השיק ניתן לפיקדון כי אז מן הסתם זכותו של התובע להציג את השיק לפירעון קמה ונהיית ככל שנותר חוב ובגובה החוב. הנה כי כן, הנתבעת לא מפרטת את מצב החשבון ואף אינה טוענת כי לא נותר חוב אלא מצהירה כי "אין לתובעים שום אסמכתא המעידה על חוב זה".

סבור אני כי נתבע שטוען כי השיק ניתן לביטחון חייב להתכבד ולהיכנס לפרטי החשבון ולהראות כיצד מצב החשבון לשיטתו מראה כי לא נותר חוב. חובת הפירוט בה לא עמדה הנתבעת מעוגנת לא רק בשכל הישר אלא גם בהלכה הפסוקה שהתייחסה ספציפית לשיקים לפיקדון וקובעת כי לאוחז עומדת חזקה לכאורה כי התנאי שנתלווה למסירה אומנם התקיים.

וכך באו הדברים לידי ביטוי בפסק דינה המאלף של כב' השופטת בן פורת בע"א 665/83 פ"ד לח(4) 281 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אליהו בן עליזה:

"אם (דרך משל) נמסר שטר בטחון להבטחת החזרתם של מכלים ( ראה ע"א 358/80 הנ"ל) , על מי שסחר את השטר כבטוחה ברצותו להדוף את התביעה על פיו, להראות שקיים את חובת ההחזרה במלואה. כל עוד לא עשה כן מניחים לטובת האוחז שלא קיימה, ועל כן מותר לאוחז לממש את הבטוחה כפי שנפסק בע"א 333/63 (5) בעמ' 553 מפי השופט זוסמן".

בענייניו , על מנת לזכות בהגנתה צריכה הנתבעת לסתור את החזקה שנותר חוב. ברי כי בשלב לכאורי זה לא נדרוש ממנה להוכיח כי לא נותר חוב אך בוודאי שהיא חייבת להציג גרסה לעניין זה . משלא עשתה כן והסתפקה בהצהרה כי השיק ניתן כבטחון , הרי שהחזקה גוברת ודין ההתנגדות להידחות. משמע, יכול התובע להימנע מחקירתה על התצהיר ולבקש פסק דין מכוח החזקה שלא נסתרה.

קא משמע לן, שעל פי הדין יש מקום לדחות את ההתנגדות. לאחר לבטים, באתי למסקנה ולפנים משורת הדין לתת לנתבעת רשות להתגונן מותנית בהפקדה.

לאור האמור, תינתן לנתבעת רשות להתגונן לאחר שתפקיד בקופת בית המשפט סך של 15,000 ₪ תוך 14 יום מהיום שיוארכו ל 21 יום במידה והנתבעת תבקש הארכת מועד.

לאחר ביצוע ההפקדה, תועבר התביעה לסדר דין רגיל ותיקבע ישיבה מקדמית.

לא יופקד הסכום הנ"ל תוך פרק הזמן הנ"ל, תידחה ההתנגדות.

התיק יובא לפני לתזכורת מעקב בעוד 15 יום.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשע"ו, 03 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.