מונחת לפני התנגדות לביצוע תביעה שסכומה קצוב וכן בקשה להארכת מועד.

התובע טוען שהוא עוסק בתחום ההידראוליקה, שטיפת צינורות הידראוליים בלחץ אוויר, שמנים, התקנות מכשירים סלולאריים ועוד. התובע סיפק לנתבע שמנים ושירות של שטיפת צינורות הידראוליים באמצעות לחץ אוויר. תמורת חלק מהחוב , שילם הנתבע שיק ע"ס 4,936 ש"ח שחזר.

בהצהיר ההתנגדות נטען כי :

א. "מי מטעמו" של הנתבע ביצע עבודות עפר באזור צומת עמיעד שבגליל "תוך שעובדים במקום עושים שימוש בציוד ובכלים אשר היו בבעלותי". הנתבע אישית לא התקשר עם התובע ואף התשלום לא בוצע על ידו. אלא "ההתקשרות והתשלום בוצעו על פי הראות נציגי בשטח ובהתאם לדרישותיהם נהגתי לשלם לספקים שונים אשר עבודותיהם ו/או שירותיהם אושרו לתשלום".

ב. לאחר שהנתבע לא קיבל תמורת עבודתו, הבין שנפל קורבן לעוקץ של ממש והחליט להפסיק את העבודה ולהחזיר את הכלים.

ג. לטענת הנתבע, הוא עזב את השטח ב- 9/2014 ועל כן ברור כי החיובים מיום 26.10.2014 ועד 27.11.2014 לא היו עבור עבודות שבוצעו באמצעות כלים השייכים לנתבע , " ונראה כי החיובים הופקו על שמי כחלק מקנוניה שרקח התובע עם מי מאלו שעוד נותר לעבוד במקום וביקשו להשית את החיובים עלי , או שהוא כמוני נפל קורבן למעשה עוקץ".

ג. הנתבע אף הורה לספקים ו/או למזמיני שירותים עליהם ידע ,לבטל חשבוניות ושיקים לחודש 10/2014 .

ד. לפיכך, הנתבע אינו מתכחש לחיובים המופיעים בכרטסת הנהלת החשבונות של התובע לפיהם חייב הנתבע 4,937 ש"ח עד לחודש 9/2014. הנתבע מודה כי נתן שיק עבור חודש זה שחזר לצערו "עקב ריבוי המחאות שנמסרו על ידי נציגי ללא ידיעתי ובהתאם לכך ללא כיסוי אשר הובילו להתדרדרות מצבי הכלכלי ולהגבלת חשבוני".

כללי:

ההלכה שמנחה אותנו, כמו נר לרגלנו, בבואנו להחליט על מתן רשות להתגונן, היא שאין לחסום שערי בית המשפט בפני מבקש רשות להתגונן ותהא הגנתו קלושה ככל שתהיה. הלכה זו יסודה בזכות הגישה לערכאות שאין צריך להכביר מילים על מרכזיותה בשיטה.

בצד ההלכה המנחה הנ"ל, עומדת הלכה נוספת שמאזנת אותה והיא שמבקש רשות להתגונן חייב להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו.

ודוק: ללא עמידה בחובת הפירוט,  יהפוך ההליך של בקשה למתן רשות להתגונן למיותר, שכן טענות כלליות כגון "אינני חייב דבר" או "פרעתי את החוב" או "חתימתי זויפה" הן טענות שמבחינת מהות תוכנן מהוות הגנה טובה  שעל פי ההלכה המנחה הנ"ל, כשהיא עומדת לבדה, חובה לתת מכוחן רשות להתגונן. התוצאה תהא, אפוא,  אם לא נקפיד על חובת הפירוט, שההליך של סדר דין מקוצר יהפוך לארוך יותר מסדר הדין הרגיל  שכן  בנוסף לכל השלבים שנמצאים בסדר הדין הרגיל, הוא יכלול גם את פרק הזמן שמיום הגשת הבקשה ועד להכרעה בה, וכך יוצא כי המחוקק ביקש לגדור פרצה ואנו פורצים את הגדר.

למדנו כי במתח הזה שבין הרצון לתת לנתבע את יומו במשפט, לבין הצורך למנוע ניהול משפטים מיותרים, הוסמך בית המשפט לעשות איזון על ידי התניית בקשת הרשות להתגונן בהפקדת ערובה, כאשר דחיית הבקשה שמורה לאותם מקרים  בהם בית המשפט סמוך ובטוח כי ההגנה היא הגנת בדים.

על רקע הדברים האלה, נפנה עתה לבחינת הבקשה קא עסקינן:

טענות הנתבע כלליות הן ועמומות. העמימות אינה עולה בקנה אחד עם חובת הפירוט. הטענה כי ככל הנראה נרקמה קנוניה בין התובע לבין "מי מאלו שעוד נותר בשטח" מבלי לעשות כל ניסיון לפרט מי האם אלה שנותרו בשטח , מה תפקידם , מהי מערכת היחסים המשפטית בינם לבין הנתבע , וכיצד עלה בידם למשוך שיקים מחשבון הנתבע ומדוע מסר להם את פנקסי השיקים שלו, מעידה על הצגת גרסה שבה רב הנעלם על הגלוי ועל זה ייאמר כי "תפסת מרובה לא תפסת".

קנוניה צריכה להשאיר עכבות כלשהם ולא די בחיבור תצהיר שבו נטען כי נעשתה קנוניה על ידי אלמונים . אם ניתן להבין משהו מבין השורות אזי יכול להיות שהטענה היא ששליחיו של הנתבע פעלו בשמו ללא הרשאתו והשאלה היא האם פעולה זו מחייבת את הנתבע. "יכול להיות", מאחר שהנתבע אינו מטריח עצמו להציג עובדות כלשהן אלא מסתפק בהעלאת השערות. הנתבע אינו מוכן אפילו לחשוף את זהות שליחיו ואת יחסיו המשפטיים עמם, האם מדובר בשותפים? עובדים? שליחים? הנתבע מעדיף להשאיר אותם בגדר אנשים אנונימיים שהם "מי מטעמי" ו "מי מאלו שעוד נותר לעבוד במקום". לכאורה, השימוש בביטויים אלה הוא בגדר "המרחיק עדותו" קרי- נוקב בשמותיהם של עדים שלא ניתן להביאם למתן עדות.

דוגמא נוספת ברורה לעמימות מצויה בסעיף 11 לתצהיר , בסעיף זה משתדל הנתבע באמצעות תחביר לייצר מצג של פירוט יתר של גרסתו:

"למען סבר את האוזן , אבהיר כי אני הוריתי לספקים ו/או למזמיני שירותים אחרים עליהם ידעתי לבטל חשבוניות ושיקים לחודש 10/14 כיוון שכבר לא עבדתי במקום ולא ניסיתי להתעשר על חשבונו של איש שלא כדין."

הנתבע אף מבקש להסיק מהאמור בפתיח של הסעיף שהוא פעל בתום לב:

"לו היה מדובר בניסיון חסר תום לב מטעמי , נהיר כי הייתי פועל אחרת, לרבות הימנעות ממסירת הודעות בעניין וניסיון לגבות שיקים שכבר נמסר לי- אולם זו אינה דרכי ותמיד התנהלתי ביושר ובהגינות בעסקי".

לא הצלחתי להבין את הפעולה שעשה הנתבע וממילא כיצד ניתן להסיק ממנה כי פעל בתום לב.

ברי כי לא ניתן להציג גרסה עם דמויות עלומות ורמזים כבסיס למתן רשות להתגונן.

ההתייחסות של הנתבע לסכום בו מודה אינה מצביעה על תום הלב הנטען.

כזכור, הנתבע מודה כי נתן שיק ע"ס 4,937 ש"ח שחזר. הנתבע טוען כי יצר קשר עם "מי מטעם התובע" בכדי לשלם על חשבון ההמחאה אולם נדרש לשלם גם עבור עבודות שבוצעו לאחר שהפסיק לעבוד ולכך לא הסכים.

איש לא מנע מהנתבע לשלם את השיק שחזר. אילו נכונה טענתו כי יש לו רצון לשלמו היה מפקיד את הסכום בקופת בית המשפט כאות לתום הלב וההגינות.

לפני אפוא הגנה חלשה מאוד על גבול הגנת הבדים.

לאור כל האמור, תינתן לנתבע רשות להתגונן לאחר שיפקיד בקופת בית המשפט סך של 13,320 ₪ תוך 14 יום מהיום שיוארכו ל 21 יום אם הנתבע יבקש הארכת מועד .

התיק יובא לפני לתזכורת מעקב בעוד 15 יום.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ו, 04 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.