1. התובעים וילדיהם הזמינו מאת הנתבעת חבילת נופש לרודוס.

ביום 14/8/15 בשעה 8:30 היו צריכים התובעים להמריא ליעדם. לצורך כך התייצבו בשדה התעופה בשעה 5:30 ולאחר שסיימו את הליכי הבידוק הבטחוני התברר להם שבשל תקלה טכנית באחד ממנועי המטוס חל עיכוב בהמראה. מאחר שזמן ההמראה לא היה ידוע באותו שלב שולחו התובעים לביתם, תוך שהמתינו להודעה מתי עליהם לשוב לשדה התעופה.

התובעים נקראו לשוב לשדה התעופה בשעה 12:00 בצהריים לטיסה שהיתה אמורה להמריא בשעה 15:00. בסופו של דבר המריא המטוס לטענת התובעים אחרי השעה 16:30.

2. לטענת התובעים, הנתבעת אחראית להשתלשלות האירוע כהגדרתם ומשכך הוגשה תביעה לפיצוי בגין נזקיהם בסך של 5774.66 ₪ וזאת בגין ביטול יום חופשה אחד, חנייה בחניון יום אחד שלא לצורך, הוצאות דלק לשדה התעופה, מזון ומשקאות שנרכשו בזמן ההמתנה בשדה התעופה, ארוחת ערב ביום ההגעה המאוחרת לרודוס ועוגמת נפש בשיעור של 5% מערך ההזמנה.

3. מנגד טענה הנתבעת שבשל תקלה טכנית נדירה של נזילת שמן ממנוע שמאלי של המטוס, לא יכול היה המטוס להמריא ליעדו ותיקון התקלה דרש הזמנת חלק מגרמניה, כך שהמטוס עצמו הושמש לטיסה רק יום לאחר מכן. לטענתה, מדובר במטוס חדש יחסית שמטופל בהתאם לתוכנית הטיפולים הנדרשת ועובר בדיקות תקופתיות, כך שהתקלה היתה בלתי צפוייה.

עוד לטענתה לא המתינה לתיקון המטוס אלא חכרה מטוס חלופי כדי להטיס את הנוסעים. הטיסה החלופית תוכננה לשעה 15:00 והמריאה בסופו של דבר לטענת הנתבעת בשעה 16:04. הנתבעת הבהירה כי התובעים נשלחו לביתם שנמצא בקרבת שדה התעופה באופן יחסי ואלו נקראו לשוב לשדה התעופה לאחר שהיה ידוע מועד הטיסה החלופית. בנסיבות אלה טוענת הנתבעת טיפלה ללא דופי בתובעים ולפיכך לטענתה דין התביעה להידחות.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

4. חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: החוק) מסדיר את ההטבות המגיעות לנוסעים שטיסתם איחרה או בוטלה. בצד האמור מסדירה 'אמנת מונטריאול' את היקף זכותם של הנוסעים לפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מאותו עיכוב.

5. הצדדים חלוקים אם הטיסה המריאה באיחור של 8 שעות או באיחור של 7.5 שעות. למחלוקת האמורה משמעות אם מדובר ב'טיסה שבוטלה' (מאחר שהמריאה לאחר 8 שעות כהגדרת החוק) או 'טיסה שהמריאה באיחור' (מעבר לשעתיים מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה). ואולם, מאחר ש- 2 האפשרויות מביאות במקרה זה לאותה תוצאה מבחינת היקף ההטבות והיקף הפיצוי לו זכאים התובעים, לא נדרשת הכרעה במחלוקת.

ויובהר.

6. אם מתקבלת גירסת התובעים לפיה טיסה שהיתה אמורה להמריא בשעה 8:30 המריאה לאחר השעה 16:30, כך שמדובר באיחור של למעלה מ- 8 שעות, הרי שמדובר ב'טיסה שבוטלה' כהגדרתה בחוק. במקרה כזה, היה על הנתבעת להציע לתובעים לפי סע' 6 לחוק שכותרתו 'טיסה שבוטלה' מזון ומשקאות, שירותי לינה ככל שנדרש ושירותי תקשורת. בצד האמור קובע סעיף 6 חובתה של הנתבעת להשיב תמורת הטיסה או כרטיס חלופי כפי שניתן במקרה זה וכן פיצוי כספי.

ואולם יושם לב שסע' 6(ה)(1) לחוק מחריג את זכות הנוסעים לקבל פיצוי כספי גם במקרה של ביטול טיסה בין היתר מקום בו הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטת מפעיל הטיסה וכי לא יכול היה למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות. במקרה זה יש לקבל הסברה של הנתבעת כי מדובר במטוס חדש יחסית שהתקלה בו לא היתה צפוייה וכי לא ניתן היה לתקנו בזמן קצר יותר. לאור האמור אני מוצא כי התובעים אינם זכאים לפיצוי כספי כאמור בסע' 6 לחוק.

7. אם מתקבלת גירסת הנתבעת לפיה האיחור בהמראה היה של 7.5 שעות, הרי שמדובר ב'טיסה שהמריאה באיחור'. לפי סע' 7 לחוק היה על הנתבעת להציע לתובעים מזון ומשקאות ושירותי תקשורת.

יוצא איפוא שמאחר שניתן לתובעים מועד טיסה חלופי וממילא אין הם זכאים לפיצוי לפי סע' 6 לחוק, אין למעשה נפקות להכרעה במחלוקת לגבי אורך האיחור, מאחר שעל-פי כל אחת מהחלופות היו זכאים התובעים לקבל מזון ומשקאות ושירותי תקשורת ללא תשלום.

8. משהיה ידוע העיכוב במועד המראת הטיסה נשלחו התובעים לביתם. מכאן שאין משמעות ממשית לשירותי התקשורת שלא ניתנו ואף לא נטען לגביהם.

9. באשר למזון ומשקאות די באיחור של למעלה משעתיים בהמראת הטיסה כדי לזכות את הנוסעים במזון ומשקאות (סע' 7 לחוק), אך אלו לא הוצעו במקרה זה וזאת למרות שהתובעים הגיעו לשדה התעופה עוד בשעה 5:30 ולאחר שנקראו להגיע בשנית לשדה התעופה אף נאלצו להמתין מהשעה 12:00 עד להמראה מתוכננת בשעה 15:00 ולאחר מכן למעלה משעה נוספת בשל איחור נוסף בהמראה.

יובהר כי גם מקום בו חלה החרגה לגבי היקף ההטבות שזכאים לקבל נוסעים שטיסתם בוטלה ונשללת הזכאות לפיצוי כספי, ההחרגה אך לגבי ה'פיצוי הכספי' ואינה נוגעת להטבות בדמות 'שירותי סיוע' כדוגמת מזון ומשקאות.

אשר על כן משלא הציעה הנתבעת לתובעים מזון ומשקאות, הרי שהדבר מנוגד לחובתה על-פי חוק. במקרה כזה מקנה סע' 11 לחוק סמכות לבית המשפט לפסוק פיצויים שאינם תלויים בנזק – פיצויים לדוגמה. בנסיבות אלה יועמדו הפיצויים לדוגמה על סך של 3,000 ₪.

10. רכיבי התביעה האחרים שפירטו התובעים בתביעתם אינם בני פיצוי. חוק שירותי תעופה מגביל את סוג ההטבות ומהות הפיצויים שניתן לתבוע על-פיו. במקביל אמנת מונטריאול מחריגה את היקף הפיצוי שיכול נוסע לתבוע מקום בו – כבענייננו – נקט המוביל האוירי אמצעים סבירים למנוע את הנזק (סע' 19 לאמנה שעוגנה במסגרת תיקון לחוק התובלה האוירית), כשאין מחלוקת שהנתבעת פעלה לתיקון התקלה וממילא חכרה מטוס מחברה אחרת לצורך הטסת הנוסעים. ויובהר כי סע' 10 לחוק התובלה האוירית, תש"מ-1980 מגביל את האפשרות לתבוע נזקים הקשורים בתובלה האוירית רק על-פי אותו חוק ונגזרותיו.

יוצא איפוא שלא ניתן להורות על פיצוי התובעים בשל החמצת יום נופש, הוצאות הגעה לשדה תעופה ועוד כהנה, באשר אלו אינם ניתנים לתביעה לא על-פי חוק שירותי תעופה, לא על-פי חוק התובלה האוירית ולא על-פי אמנת מונטריאול בנסיבות העניין.

התוצאה:

11. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 3,000 ₪ בתוספת הוצאת משפט של 300 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, י"א סיוון תשע"ו, 17 יוני 2016, בהעדר הצדדים.