1. לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בגין נזקי רכוש שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 16.03.2015, בין כלי רכב, מ"ר 90-963-26 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 77-380-66, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף שנהג בעת התאונה ברכב אחר לצדו של רכב התובעת.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שאחריותו של נהג רכב הנתבעים לקרות התאונה תעמוד על שיעור של 15% כאשר אחריותו של נהג רכב התובעת לקרות התאונה תעמוד על שיעור של 85%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה לביסוס מסקנתי.

5.1. אפתח ואומר כי איני נותן אמון בגרסתו של נהג רכב התובעת ואני אף מוצא את גרסתו של נהג רכב התובעת גרסה שאינה אמת.

התרשמתי מעדותו של העד הנוסף מטעם התובעת, שנהג בעת התאונה ברכב אחר, משמאלו של רכב התובעת ובאותו כיוון נסיעה, כי גרסתו בעניין צבע האור ברמזור בכיוון נסיעת רכבו ורכב התובעת הנה גרסה מתואמת עם גרסתו של נהג רכב התובעת. זאת, אני למד מאחר שמספר הרכבים הלא מבוטל שנכנסו לצומת מימינם, קרי מכיוון נסיעתו של רכב הנתבעים, ואף חצו אותו, אינו מאפשר לקבל את הטענה כי רכב הנתבעים נכנס לצומת בניגוד לאור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתו. לא ייתכן שכל נהגי הרכבים שנסעו בכיוון נסיעתו של רכב הנתבעים, שהיו לפניו, טעו ונכנסו לצומת באור אדום ברמזור.

5.2. בנוסף לכך, גרסתו של נהג רכב התובעת הייתה בלתי עקבית. בעדותו בבית המשפט תיאר כי גם לאחר שהרמזור שבכיוון נסיעתו התחלף לירוק גם אז הוא לא נכנס לצומת מאחר שהיו עוד שני רכבים שהגיחו מימינו (ומכיוון נסיעתו של רכב הנתבעים) ונכנסו לצומת, ורק לאחר שהם חצו את הצומת רכב התובעת, נכנס לצומת ואז באמצע הצומת ארעה התאונה ורכב התובעת פגע בדופן האחורית השמאלית של רכב הנתבעים.

בעוד שלחוקר מטעם התובעת הוא סיפר כי נכנס לצומת באור ירוק (מבלי לעצור בשל כניסת של כלי רכב אחרים מימינו באור אדום) וכשהגיע למרכז הצומת הופתע מרכב הנתבעים.

5.3. יתר על כן, בדוח החוקר מוצגת גם גרסת העד הנוסף מטעם התובעת, בו לפי גרסתו של אותו עד נוסף, כי אמנם האור ברמזור בכיוון נסיעתם של רכב התובעת ורכב העד הנוסף היה ירוק, אולם רכבים מכיוון נסיעתו של רכב הנתבעים המשיכו להיכנס לצומת, ולכן העד הנוסף עצר את רכבו למרות שזכות הקדימה הייתה שלו. אם גרסה זו נכונה היא, הרי שלא ברור מדוע מיהר נהג רכב התובעת להיכנס לצומת. גם בהנחה שהאור ברמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק (דבר שאיני מקבל ואני סבור כי האור ברמזור בכיוון נסיעתו לא היה ירוק) הרי שגם אז אור ירוק אינו חזות הכל, ועל מי שמבקש לחצות את הצומת לנהוג בזהירות טרם בואו להיכנס לצומת ולוודא כי הצומת פנוי ועתיד להישאר כזה בכל שלבי חציית הצומת.

5.4. יתירה מזאת, לא ייתכן כי נהג רכב התובעת ששדה הראייה שלו לכיוון ימין היה פתוח עד למרחק של כ- 300 מטר, כפי שתיאר בעדותו, לא הבחין ברכב הנתבעים המבקש להיכנס לצומת. הרי רכב הנתבעים לא צץ יש מאין. גם אם רכב הנתבעים נסע במהירות גבוהה היה על נהג רכב התובעת להבחין בו טרם נכנס לצומת.

5.5. גם מוקדי הנזק ברכבים הצדדים – ברכב התובעת בחזית וברכב הנתבעים בדופן שמאלית אחורית – לצד בחינת גודל הצומת ומיקום הרכבים בזירת התאונה, מעידים כי בעת ההתנגשות בין הרכבים, רכב הנתבעים היה בשלב מתקדם יותר של חציית הצומת ביחס לרכב התובעת שהיה רק בראשיתו.

5.6. זאת ועוד, גם העובדה כי נהג רכב התובעת סירב לחתום על גרסתו בפני חוקר מטעם התובעת הינה בעייתית בלשון המעטה. התנהגות זו וסירוב זה אופייניים לאדם שאינו בטוח בגרסתו. ויוער כי איני מקבל את הסברו של נהג רכב התובעת לאי חתימה על גרסתו בפני החוקר בטענה כי אינו יודע קרוא וכתוב. אין לי צל של ספק כי מדובר בשקר גס מאחר שחתימתו של נהג רכב התובעת איכשהו התנוססה על טופס ההודעה על התאונה (ת/3) חרף טענתו כי אינו יודע קרוא וכתוב.

5.7. בנסיבות העניין, שוכנעתי כי נהג רכב התובעת נכנס לצומת לא פנוי, לא נתן דעתו לרכבים אחרים הנכנסים לצומת, ואף לא מן הנמנע כי נכנס לצומת, בניגוד לאור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתו.

5.8. משכך, עיקר האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג רכב התובעת.

5.9. יחד עם זאת, איני פוטר את נהגת רכב הנתבעים מכלל אחריות לתאונה, באשר גם עליו היה ליתן דעתו לצומת טרם כניסתו אליו.

סבורני, כי נהג רכב הנתבעים נכנס לצומת תוך הסתמכות על רכבים אחרים שנסעו לפניו, באופן עיוור ומבלי ליתן את דעתו לצומת ולרכבים אחרים המבקשים להיכנס לצומת.

ולכן מוטלת עליו אחריות חלקית וקטנה לקרות התאונה.

משכך, דין התביעה להתקבל חלקית, כפי שנקבע בפתח סעיף 5 לעיל.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 4,068 ₪, שהינו 15% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,400 ₪.

6.3. שכר העדים כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ו, 27 יוני 2016, בהעדר הצדדים.