לפני: כב' השופט יוחנן כהן

פסק דין

1. בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ילד נכה) מיום 26/10/2015 אשר דחתה את ערר המערער. הערעור נסוב בשאלת המועד הקובע לצורך תחילת זכאותו של המערער לגמלת נכות.

2. הוועדה התכנסה מכוח פסק דין מיום 13/7/2015 (בל 67685-12-14). בהתאם לפסק הדין הוועדה נתבקשה לשקול בשנית את מועד תחולת הנכות, ובמסגרת פסק הדין נקבע:

"...עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (ילד נכה) באותו הרכב על מנת שזו תנמק מדוע תחולת הנכות איננה מחודש אפריל 2014 (ובהתאם למסמכים הרפואיים), לאור העובדה כי תינוק יכול להיות, באופן תיאורטי במסגרת חוץ ביתית כבר בהיותו בן 4 חודשים ולא מגיל שנה כפי שקבעה הוועדה. הוועדה תנמק ותפרט החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה. הוועדה תזמן את המערער ובאת כוחו לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם."

3. עיקר טענות המערער

א. הוועדה לא נתנה דעתה לפסק הדין ולא הסבירה הכיצד יכול היה המערער להיות במסגרת חוץ ביתית קודם לגיל שנה.

ב. השגחה מהסוג שפורטה על ידי הוועדה נכונה לגבי תינוקות ואינה מסתיימת לפתע בגיל שנה. נימוק זה הינו נכון לגבי כל תינוק באשר הוא מיום היוולדו ועד הגיעו לגיל 3 (לעיתים גם מעבר לכך).

ג. הוועדה לא נתנה דעתה לעובדה כי המערער חשוף לאלרגיה מסכנת חיים למוצרי חלב גם במגע.

ד. הוועדה לא נתנה דעתה לפסק הדין ולעובדה כי באופן תיאורטי, תינוק יכול להיות במסגרת חוץ ביתית כבר בהיותו בן 4 חודשים.

ה. החלטת הוועדה אשר קבעה את נכותו של המערער מגיל שנה ולא קודם לכן, ניתנה באופן שרירותי ובניגוד להחלטותיה שלה במקרים דומים אחרים.

ו. יש להחזיר את עניינו של המערער לדיון בפני ועדה לעררים שתשב בהרכב חדש ותקבע את אחוזי הנכות למן היום הראשון בו התגלתה אצל המערער אלרגיה למוצרי חלב.

7. עיקר טענות המשיב

הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. הוועדה התייחסה לאמור בפסק הדין ונימקה עמדתה היטב. לדעת הוועדה ההשגחה הניתנת לילד שגילו נמוך משנה הינה מוקפדת יותר הן מצד ההורים והן ממחויבות של כל הגורמים שמטפלים בילד. לדעת הוועדה המבוססת על שיקול דעתה הרפואית, ההקפדה היתרה לילד הרגיש לעומת בני אותו הגיל מתחילה מגיל שנה. בכך עמדה הוועדה בחובת ההנמקה וביצוע פסק הדין לפי הלכת פרנקל.

דיון והכרעה

8. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

9. בית הדין במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע לד' 213). כלומר, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. כפי שפורט בספרו של ד"ר שאול קובובי/רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה, מהדורה שניה, עמ' 195.

10. משהוחזר עניינה של המערערת על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 160).

11. הוועדה נשוא הערעור התכנסה בעניינו של המערער ביום 26/10/2015, מכוח פסק הדין שהורה לוועדה לבחון מועד תחילת הנכות, בהנחה שתינוק יכול להיות במסגרת חוץ ביתית החל מגיל 4 חודשים.

הוועדה רשמה את טענות אמו של המערער וטענות באת כוחו שנכחה בדיון בפני הוועדה.

הוועדה סיכמה מסקנותיה כדלקמן:

"בן שנתיים. הוועדה התכנסה לאחר פסק דין ולנמק למה בחרה לזכות הגימלה בגין השגחה החל מגיל שנה ולא קודם לכן שהרי האלרגיה התגלתה בגיל חצי שנה. הוועדה חוזרת ומציינת כי ילדים בשנת החיים הראשונה מטבע גילם הצעיר נמצאים בהשגחה מוקפדת כך לדוגמא חייבים ההורים להשגיח שלא יכניסו לפה חפץ קטן או משהו שאיננו אכיל או מסוכן וזהירות זו מתחייבת מתוקף גילם ומחוייבות של כל מי שטפל בהם.

ועל כן האוכל שהם אוכלים בשנה זו הוא אוכל מפוקח מאוד. הביטוח הלאומי מזכה ילדים רק אם ההשגחה שיש לקיים לגביהם היא חריגה מזו המתקיימת בבני גילם וזו להערכת הוועדה מתקיימת רק מגיל שנה ויותר."

12. מהחלטת הוועדה עולה כי ההשגחה הניתנת לילד שגילו נמוך משנה הינה מוקפדת יותר הן מצד ההורים והן ממחוייבות של כל הגורמים שמטפלים בילד. לדעת הוועדה ההקפדה היתרה לילד הרגיש לעומת בני אותו הגיל מתחילה מגיל שנה ולא קודם לכן.

13. מהחלטת הוועדה עולה כי היא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין. הוועדה נימקה את החלטתה בנוגע למועד התחולה. קביעת הוועדה מבוססת על הסקת מסקנות בתחום הרפואי. משמדובר בקביעה אשר בשיקול דעת מקצועי ורפואי של הוועדה, אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה.

14. לאור האמור, אין מנוס מדחיית הערעור מאחר ולא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

15. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

16. ניתן להגישבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח אלול תשע"ו, (21 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

קלדנית: רות רחמים.