בפניי תביעה שעניינה תאונת עבודה שאירעה לתובע במהלך עבודתו כנהג משאית. המחלוקת בה אני נדרשת להחליט נוגעת לשאלת החבות, בכל הקשור לסיווג התאונה כתאונת דרכים בהתאם לחוק. כמו כן, אני נדרשת להחליט בשאלת האחריות של המעביד לתאונה, במידה ויקבע כי לא מדובר בתאונת דרכים.

העובדות בקצרה:

1. התובע יליד 1954 , נהג משאית במקצועו, נפגע בתאונה במהלך העבודה מיום 17.9.2014 (להלן:"התאונה")
2. לטענת התובע הוא נפל במהלך ירידה ממדרגות המשאית. לטענתו, הוא סיים יציקה של בטון ואז ביקש לנקות את המשאבה משאריות הבטון. לטענתו הוא עמד על המשאבה והתחיל לשטוף את המשאבה בצינור מים שאספקת המים לו נעשית על ידי משאבת מים שמקבלת את הכח שלה ממנוע הרכב. מנוע הרכב עבד בזמן התאונה. לטענת התובע הוא ניקה את החלק העליון של המשאית ואז ביקש לרדת במדרגות כדי לנקות את החלק התחתון, תוך כדי ירידה במדרגות הוא החליק ונפל ונפגע.
3. נתבעת מס' 1 הינה מעבידתו של התובע בעת התאונה. נתבעת מס' 2 הינה מבטחת המשאית בביטוח חובה.
4. התובע הגיש את תביעתו בעילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד נתבעת מס' 2 מבטחת המשאית . לחילופין הגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין נגד מעבידתו, נתבעת מס' 1.
5. התאונה הוכרה כתאונת עבודה במוסד לביטוח לאומי. לתובע נקבעו 10% נכות רפואית בגין התאונה.
6. בשל מחלוקת שקיימת בסיווג התאונה הוריתי על פיצול הדיון בתיק באופן שתחילה תידון שאלת החבות בנפרד משאלת הנזק. הדיון התקיים בשאלת סיווג התאונה כתאונת דרכים אם לאו וגם בתביעה החלופית בהתאם לפקודת הנזיקין כנגד המעביד.
7. התובע הגיש תצהיר נסיבות ולאחר מכן תצהיר משלים בשאלת החבות. מטעם המעביד הוגש תצהיר של מנהל הנתבעת מס' 1.

נסיבות התאונה:

1. התובע טען בתצהירו לגבי האירוע התאונה כך :

"3.ביום 17.9.14 בסמוך לשעה 15:30 לערך, לאחר סיום יציקת בטון, עמדתי על משאבת הבטון הנמצאת מאחורי תא הנהג והתחלתי לשטוף את המשאבה בעזרת צינור מים משאריות הבטון. במהלך השטיפה מנוע המשאית עבד וגם המשאבה עבדה.

4. אציין , כי אספקת המים של הצינור עובדת ע"י משאבת מים שמקבלת את הכח שלה מהמנוע של הרכב, שהיה מונע כאמור.

5.לאחר סיום השטיפה של החלק העליון של המשאית, התחלתי לרדת בסולם שמותקן במשאית, ובעודי יורד מהסולם החלקתי ונפלתי ארצה."

1. התובע צירף תמונות לתצהירו וציין בסעיף 6 לתצהירו המשלים כי בסולם אין מעקה אחיזה בכל פעם שהוא עולה ויורד מהסולם לא יכול לאחוז בדבר על מנת שלא ליפול ממנו. כמו כן, לטענת התובע השלבים בסולם גבוהים ורחוקים אחד מהשני דבר שמעלה את הסיכון בנפילה.
2. התובע ציין בתצהירו כי בסולם לא היתה ידית אחיזה והסביר כי אילו הסולם היה תקני עם מעקה יתכן והתאונה לא היתה מתרחשת.(סעיף 6, 7 לתצהיר המשלים. ).
3. במהלך חקירתו הנגדית נשאל התובע :"ביחס לתאונה נשוא התביעה איך היא קרתה" הוא השיב כי "...אני סיימתי, יש מדרגות למשאבה , גובה של 30ס"מ כל מדרגה. בזמן הירידה החלקתי, גמרתי לשטוף למעלה , הייתי צריך לרדת למטה בזמן הירידה נפלתי. זה מדרגות ברזל יש בהם מים וסולר , החלקתי ונפלתי" (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 12-18). הנה בחקירה הנגדית ציין התובע כי על המדרגות היו סולר ומים , עובדה שלא היה לה זכר בתצהיר המשלים אף שמדובר בהחלט בעובדה רלבנטית בכל הקשור לסיבת הנפילה.
4. בנוסף לשתי הגרסאות הנ"ל ביחס לסיבה הישירה לנפילה, סיפק התובע בתצהיר התשובות לשאלון שנשלח אליו הסבר נוסף ושלישי לנפילה. בתצהיר תשובות לשאלון שנשלח לתובע התובע לא ציין דבר לא לגבי היעדר ידית האחיזה ולא לגבי זה שהחליק או הימצאות מים וסולר על המדרגות. בשאלון(נ/2 ) נשאל התובע בשאלה 6 "מה היתה הסיבה לנפילתך" בתשובה לשאלה זו ענה בתצהיר התשובות : "איבדתי שיווי משקל בזמן שירדתי מסולם המשאית". (ראו נ/3) אין זכר לא לידית האחיזה שאיננה ולא לסולר והמים על המדרגות. הסיבה לנפילה לפי תצהיר התשובות היתה איבוד שיווי משקל. גם בתשובה לשאלה 3 בשאלון נא תאר במדויק כיצד אירעה התאונה ענה התובע בתצהיר התשובות נ/3 תשובה דומה לגבי איבוד שיווי המשקל: "..אחרי שסיימתי את השטיפה , התחלתי לרדת בסולם המשאית ותוך כדי איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי על הריצפה" .

לציין כי גרסה זו לגבי איבוד שיווי המשקל זהה לגרסה שצויינה בכתב התביעה בסעיף 6 שם נכתב כי לאחר סיום פעילות השטיפה נפגע התובע כשאיבד שיווי משקל במהלך ירידה מהסולם החליק ונפל.

1. לחוקר מטעם חברת הביטוח שחקר אותו ביחס לנסיבות התאונה, סיפק התובע הסבר רביעי במספר, לפיו הוא נפל בגלל שתוך כדי הירידה מהמדרגות הוא אחז בצינור המים שפעל ומסיבה זו לא אחז בידית האחיזה במדרגות.
2. תמליל החקירה סומן כמוצג נ/6. הקלטת מוצג נ/7. התובע יש לציין זיהה בחקירתו הנגדית את קולו בקלטת ולתובע והנתבעת 1 לא היתה כל הסתייגות מהתמלול של הקלטת כפי שהוגש אף שניתנה להם הזדמנות לטעון לאי התאמות ככל שימצא בין התמליל לקלטת (ראו עמוד 18 לפרוטוקול שורות 1-2) .
3. בתמליל בעמוד 5 הסביר התובע לחוקר כי הוא עמד על המדרגה העליונה של הסולם והתחיל לשטוף ונפל מהסולם. לאחר שענה כך שאל אותו החוקר: " ז"א עמדת ושטפת עם הצינור?" והתובע השיב: "כן" . התובע ציין בעמוד 6 כי תוך כדי השטיפה הוא נפל לפני שסיים לשטוף.
4. לאחר מכן סיפר התובע לחוקר כי כשהעד עבדאללה הגיע אליו הוא היה בריצפה עדיין מחזיק את הצינור. כי אם היה משחרר אותו את הצינור היה משתולל(עמוד 8 לתמליל). בהמשך חקירתו על ידי החוקר התובע הסביר כי התחיל לשטוף וניסה לרדת והחליק ככה אחורה (עמוד 19 לתמליל. ) גרסה זו כי החליק אחורה מסר גם קודם לכן בחקירתו על ידי החוקר בעמוד 14 לתמליל. בעמוד 20 לתמליל התובע מסביר כי סיים לשטוף את החלק העליון של המשאבה ותוך כדי הירידה נפל. הצינור היה עדיין אצלו ביד. אם היה משחרר אותו היה מקבל מכה בראש כי זה עובד בלחץ (עמוד 20 לתמליל).
5. התובע נשאל אם יש ידיות להחזיק וענה כי ישנן שתיים אך לא אחז במעקה כי היה עם הצינור ביד (עמוד 26 לתמליל).
6. התובע נשאל בחקירתו הנגדית לגבי הצינור והשיב כך:
7. ירדת ורצית לשטוף מלטה את הצינורות ?

ת. כן

ש. איפה הצינור נשאר?

ת. הצינור נשאר למטה אבל לא עובד עדיין מחובר" ( בעמוד 9 לפרוטוקול שורות 3-7)

בהמשך חקירתו הנגדית השיב כך (בעמוד 9 שורות 20-23):

"ש. לרדת עם הצינור כשהוא עובד בלחץ מים זה דבר שבר דעת לא עושה אותו נכון?

ת. נכון, כי צריך להחזיק בצינור וגם בסולם אי אפשר לרדת ככה."

1. התובע נשאל בחקירתו הנגדית לגבי הגרסה שמסר לחוקר וענה: "גמרתי לצקת עליתי לשטוף את המשאבה , כיביתי וירדתי למטה עם הצינור , זה היה לפני שנתיים שלוש מאיפה אני זוכר" (עמוד 11 שורות 27-28) (ההדגשה אינה במקור.)
2. הוא שינה מגרסתו וציין כי ירד למטה עם הצינור ואח"כ בהמשך חקירתו נשאל אם הצינור היה ביד וענה "אמרתי לך שהורדתי אותו" הוא נשאל שוב לגבי הגרסה שמסר לחוקר לפיה הצינור היה משתולל עם היה משחרר אותו וענה :"אני מדבר אמת". (עמוד 12 לפרוטוקול 2-6). תשובות התובע לא היה בהן כדי להניח את הדעת ולספק הסבר הגיוני ביחס לסתירות וגם ביחס להתרחשות התאונה.
3. התובע עומת בנוסף עם הגרסה שצוינה לגבי נסיבות התאונה בתביעות שהגיש למוסד לביטוח לאומי. בטופס תביעה לדרגת נכות(נ/5). נרשם ביחס לתיאור התאונה כך:" לאחר סיום יציקה עליתי על המשאבה של המשאית על מנת לשטוף את המשאבה.. (מילה לא ברורה- הערה שלי מ.ג'.מ.) משאריות הבטון, במהלך הניקיון החלקתי מעל המשאבה נפלתי מהמשאית ועיקמתי את רגל ימין" . בטופס ההודעה על הפגיעה למל"ל מוצג נ/4 צויין ביחס לתיאור הפגיעה: " במהלך שטיפת המשאבה נפלתי מהמדרגות של המשאית"
4. התובע הסתייג מהאמור בטפסים שהוגשו לביטוח הלאומי כבר בתצהיר שהגיש ביחס לרישום כי החליק בזמן הניקיון. בתצהיר ציין התובע כי לא מדובר בכתב ידו וכי הפרטים מולאו על ידי מקום העבודה ויכול להיות שהבינו שנפל תוך כדי הניקיון כאשר הכוונה שזה היה לאחר הניקיון של החלק העליון ואז במהלך הירידה נפל. (ראו סעיף 6 לתצהיר)
5. כאשר הוצגו לתובע הטפסים הנ"ל במהלך החקירה הנגדית הוא אישר אותם וציין כי את נ/5 הפקידה מילאה. הוא נשאל אם הוא לא יודע לקרוא ולכתוב וענה:" לכתוב לא, לקרוא כן" (ראו עמוד 9 שורות 29-32 וכן עמוד 10 לפרוטוקול שורות 1-2).
6. בטופס נ/4 נרשם כי עד לתאונה היה מר עבדאללה זועבי. למרות שענה תחילה כי אינו יודע לכתוב התובע נשאל לגבי המצויין בנ/4 לגבי פירוט העדים לתאונה וענה כך :

"ש. אתה רשמת את זה?

ת. אני רשמתי את זה"

(עמוד 10 לפרוטוקול שורות 8-9)

1. כפי שניתן לראות מהמקובץ לעיל, עדותו של התובע היתה רצופה בסתירות כולל בעניינים מהותיים ביחס לנסיבות האירוע, סתירות שהוא לא הצליח לישב אותן בחקירתו הנגדית.
2. עדותו של התובע הינה עדות בעל דין יחידה. לא הובא להעיד אותו עבדאללה שסייע לו בעת התאונה. התובע טען כי העד לא ראה את הנפילה עצמה. למרות האמור, היה בעדות של עבדאללה כדי לשפוך אור על הנסיבות שמסביב לנפילה, כגון מקום הימצאות הצינור, האם הצינור עבד או לא עבד, המצאות שמן או סולר על המדרגות, קיומו על היעדרו של מאחז במדרגות , עובדות הדרושות להכרעה בשאלה החבות. אי הבאתו של עבדאללה פועלת לרעת התובע.
3. העדות של התובע לא היתה מהימנה ולא ניתן לבסס עליה ממצא כלשהו ביחס לנסיבות התרחשות התאונה. לתובע היו גרסאות שונות לגבי סיבת הנפילה: בתצהיר התשובות ובכתב התביעה הוא ציין כי איבד שיווי משקל, בעדותו במהלך החקירה הנגדית ציין כי על המדרגות היו שמן וסולר, בתצהיר העדות אין זכר לשמן ומים אך צויין כי חסרה במדרגות ידית אחיזה. ובפני החוקר נמסרה גרסה לפיה נפל כשהחזיק בצינור ולא יכול היה לאחוז בידית המדרגות.
4. מלבד העובדה שהתובע אכן נפגע במהלך העבודה, התובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו בכל הקשור לנסיבות הפגיעה ולסיבת הנפילה.

די בכך כדי להביא לדחיית התביעה כבר עתה.

1. למעלה מהצורך אוסיף כי גם לא עלה בידי התובע להוכיח כי התאונה הינה תאונת דרכים וגם לא עלה בידו להוכיח את אחריות המעביד לתאונה. להלן אפרט מסקנתי זו.

האם מדובר בתאונת דרכים?

1. התובע טען בעדותו כי ניקיון המשאבה בסוף העבודה זה חלק הכרחי לפני הנסיעה (סעיף 7 לתצהיר הנסיבות). גם בחקירה הנגדית התובע חזר על כך . בעמוד 6 לפרוטוקול בשורות 13-15 הסביר כי חייב לנקות את המשאבה כדי שהבטון לא יתייבש וכי הוא לא יכול לצאת לכביש עם סל שיש בו בטון כי כל הבטון יעוף וילכלך את הכביש.
2. לעומתו, המעביד, שעדותו לכל אורכה היתה מהימנה ועקבית, הסביר כי לא חייבים לנקות מיד בתום העבודה וכי בטון לא יכול להישפך כי יש גומי של הסל והגומי מונע מהבטון להישפך לכביש. ראו בעמוד 13 לפרוטוקול שורות 2-15 לחקירתו הנגדית של המעביד:

"ש. אתה יכול לספר לנו על העבודה במשאית איך זה מתבצע בקצרה?

ת. משאבות בטון, מיקסר מגיע ברוורס לסל המשאבה בתוך הסל הזה לפני שמתחילים שמים סולר שלא יידבק הבטון, הוא מתחיל לשאוב , זה יכול לקחת שעיתיים שלוש , תלוי בסוג העבודה. הוא צריך לשטוף בסוף היציקה ולהעביר ספוג בצינור , מחזירים שאיבה אחורית כדי שזה יחזור אחורה לסל ואז צריך לשטוף את הסל.

ש. זאת אומרת השטיפה היא חלק בלתי נפרד ?

ת. בלתי נפרד כדי שהאוטו יוכל להמשיך למסוע ולעבוד הלאה. אם לא ושטיפ (צ"ל שוטפים-הערה שלי מ.ג'.מ) הבטון מתייבש כמו שחיים אמר הוא צודק , וא אפשר לעשות את הפעולה השניה.

ש. מה קורה בכביש אם אתה לא מנקה את הבטון?

ת. קודם כל לא יכול להישפך כי יש גומי של הסל , אם אני אחזיר רוורס אי אפשר שזה שזה יישפך. הגומי מונע שפיכת בטון, הרי אם אני יוצק פה ליד ביה"מש , אני לא יכול לשטוף פה, לכן עשו את הגומי הזה כדי שיימנע שזה יישפך לכביש.

ש. אז חייב לשטוף את זה במקום אחרי כל יציקה?

ת. כן , הולכים לאיזה אתר שאפשר לשטוף, מקום פינתי שבונים ושוטפים"

1. מדובר לכאורה בעדות הנוגדת את האינטרס שלו (כי התאונה תסווג כתאונת דרכים). המעביד חזר על עדות זו גם בחקירה החוזרת כשנשאל אם שאריות בטון נופלות על הכביש וענה: " קודם כל יש את הגומי, יש סיכוי קטן , אבל אין מצב".
2. יוצא איפוא כי טענת התובע לצורך מיידי לשטוף בתום היציקה כדי למנוע מהבטון להישפך לכביש במהלך הנסיעה אין בה ממש. שטיפת המשאבה נעשתה לצורך מניעת התייבשות הבטון בתוך משאבת הבטון. ניתן היה לעשות פעולה זו לאו דווקא בסיום פעולת היציקה באתר העבודה עצמו לפני הנסיעה עם המשאית אלא כפי שציין המעביד במקום צדדי.
3. בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק") הוגדר המונח שימוש כך:

" "שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;

1. התובע טוען כי פעולת השטיפה היא חלק אינטגראלי ובלתי נפרד מפעולת פריקת הבטון ונחוצה להמשך פעולה על המשאית, ועל כן, מדובר "בשימוש ברכב מנועי " בהתאם לחוק. התובע הפנה לע"א 6936/11 וע"א 6936/11 המגן חברה לביטוח נ' רמניר בע"מ (17.3.2014) לטענת התובע התאונה דנן אירעה במהלך ירידה מהרכב כאשר הפעולה שעשה התובע, שטיפת המשאבה, הינה פעולה הכרחית לצורך המשך נסיעה בטוחה. דהיינו כי הירידה ממדרגות המשאית היתה בתום "שימוש ברכב " (השטיפה) .
2. אלא שכדי שפעולה של ירידה מרכב תיחשב כ"שימוש" לפי החוק תנאי הוא כי הפעולה קשורה לשימוש ברכב למטרות תחבורה (ראו ע"א 8548/96 פדידה נגד סהר חברה לביטוח בע"מ , פד"י נא(3) 825. על מנת שנפילת התובע במהלך הירידה במדרגות תסווג כתאונת דרכים, עליו להוכיח כי הירידה היתה פעולת לוואי לשימוש שנעשה ברכב למטרות תחבורה.
3. בענייננו, כלל לא הוכח כי השטיפה כפי שביקש התובע לטעון הינה חלק אינטגראלי מהשימוש ברכב ודרושה למניעת סיכון של פיזור הבטון במהלך הנסיעה. את השטיפה ניתן לעשות לא במיידי והשטיפה נועדה למנוע התייבשות הבטון. עוד ציין המעביד כי אין אפשרות לפיזור הבטון בכביש כטענת התובע . ובמילים אחרות, שטיפת המשאבה לא נועדה למנוע את הסיכון התעבורתי של פיזור בטון במהלך הנסיעה, סיכון שכלל לא הוכח כי קיים.
4. בפסק הדין בעניין רימר אליו מפנה התובע נקבע כי פעולת כיסוי המכולה בסיום פעולת הטעינה הינה פעולה הקשורה בקשר הדוק לתהליך ההובלה שנועדה המשאית לבצע, שכן היא מבוצעת לשם שמירה על שלמות המטען ולאפשר הובלתו בבטחה. כניסה לרכב לשם כיסוי המטען היא פעולה אנהרנטית לפעולת הנסיעה (עמוד 13 לפסק הדין).
5. בשונה מעניין רימנר הנ"ל, בענייננו לא הוכח כי שטיפת המשאבה הינה פעולה חיונית לצורך תחילת הנסיעה של המשאית והמעביד העיד כי ניתן לבצע את השטיפה במקום צדדי כאשר הסיכון של שפיכת הבטון אגב הנסיעה אינו קיים.
6. אפנה לפסק דין דומה שניתן על ידי כבוד השופטת מיכל עמיד אניסמן בת.א. 27529-04-13 יגאל בשן נגד הראל חברה לביטוח בע"מ (11.2.2015) שדן הנסיבות דומות של נפילה ממדרגות בסיום שטיפת משאבת הבטון בעוד התובע אוחז בצינור המים. בית המשפט קבע כי פעולת שטיפת המשאבה לא נעשתה למטרה תחבורתית :  

"בענייננו, אין בידי לקבלת הטענה, לפיה פעולת ניקיון מערבל הבטון נועדה למטרה תעבורתית. בעניין זה נפסק בע"א (מחוזי-חיפה) 1160/05  מחצבי אבן בע"מ נ' אבו רעד זיאד ((פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 7.12.05), כי:

"... הטיפול האמור אינו בא למנוע או להקטין סיכון, אלא יותר למנוע התייבשות הבטון עקב הפסקת הערבול. מבחינה תעבורתית לא הייתה כל מניעה להפסיק את פעולת הערבול בעת ביצוע הנסיעה האמורה, במיוחד כאשר לא היה כל בטון בתוך המערבל... הפעולות שנעשו על ידי מר זיאד בגירוז הרוקלים, כפי שהובהר לעיל לא נעשו למטרת הייעוד התעבורתי של מערבל הבטון, שהוא רכב דו תכליתי, אלא דווקא לייעוד הלא תעבורתי של אותו רכב..." [ההדגשה אינה במקור].

39.  בבחינת נסיבות התאונה שלפניי, וכאמור מעלה, לא מצאתי, כי נפילת התובע מהמשאית נכנסת לגדר הסיכון התחבורתי שנוצר אגב נפילתו, שעה שלא מצאתי כי פעולת שטיפת מערבל הבטון הינה אינהרנטית וחיונית לצורך הגשמת התכלית התחבורתית של המשאית. מכאן, הגעתי לכלל מסקנה, כי התאונה הנדונה אינה חוסה תחת ההגדרה הבסיסית של "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה"

אין לי אלא לאמץ את הדברים הנ"ל גם למקרה שלנו.

1. אני דוחה את טענת התובע שמדובר במקרה דנן "בתיקון דרך" הנדרש לצורך המשך השימוש ברכב למטרות תחבורה. מהעדויות עולה כי את תיקון המשאבה ניתן לעשות במקום צדדי ואין חובה כי הדבר יתבצע מיידית כאשר המטרה היא מניעת התייבשות הבטון בתוך המשאבה. ניקיון המשאבה בענייננו נעשה באתר העבודה בטרם החל התובע לנסוע במשאית. ניקיון המשאבה לא נדרש לצורך תחילת הנסיעה. ניתן היה להתחיל בנסיעה ללא קשר לפעולת השטיפה. כלל לא מדובר בפעולה פתאומית אלא בפעולה שגרתית הנדרשת למניעת התייבשות הבטון. בהתאם למבחנים שהובאו ברע"א 5099/08 חסן נביל נגד הדר חברה לביטוח בע"מ (4.2.2009 ) לא מדובר ב"תיקון דרך".
2. התובע טוען לחילופין כי מתקיימת בענייננו החלופה של "ניצול הכח המיכני" שכן, לטענת התובע זרם המים עבד על משאבת המים שמקבלת את הכח שלה מהמנוע של המשאית שפעל בעת המקרה ולכן, אם יקבע כי התובע נפל מהזרם של הצינור אזי חזקה זו חלה בענייננו ועדיין ניתן לסווג את התאונה כתאונת דרכים.
3. החזקה המרבה בעניין ניצול הכח המיכני הינה חריג למבחן השימוש התעבורתי ולפיה יראו כתאונת דרכים גם :"מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי.".
4. על מנת להחיל חזקה זו יש צורך להוכיח קשר סיבתי בין התאונה לבין הניצול שנעשה לכח המיכני של הרכב. החזקה חלה מקום שנעשה ניצול בכח המיכני של הרכב לייעוד הלא תעבורתי של הרכב. ניצול הכח המיכני של הרכב צריך להיות גורם ממשי לתאונה(ראו ספרו של א. ריבלין " תאונת הדרכים" מהדורה 4 , 2011 בעמוד 325.)
5. אלא שבענייננו, כלל לא הוכח בפניי כי הנפילה נגרמה בעקבות ניצול הכח המיכני. בשלל הגרסאות שהתובע מסר הוא לא מסר גרסה לפיה הזרם מהצינור הוא שגרם לתאונה . הוא מסר כי נפל מהמדרגות פעם מאיבוד משקל, פעם מכך שאין ידית אחיזה ופעם מהימצאות שמן וסולר. כאשר לחוקר מטעם חברת הביטוח ציין כי החזיק את הצינור כהסבר לסיבה מדוע לא אחז בידית האחיזה של המדרגות ולא טען, גם בפניו כי הזרם בצינור גרם לנפילה.
6. אפנה לפסק דין נוסף אליו הפנה ב"כ הנתבעת 2 בעניין ת.א. 49881-06-13 עדלי ג'אבר נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (23.11.2017). באותו מקרה נפגע התובע במהלך ניקיון משאבת הבטון. בפסק דין זה קבע כבוד השופט ארנברג כי לא מדובר בתאונת דרכים וכי החזקה בדבר ניצלו הכח המיכני לא חלה בנסיבות המקרה.
7. לסיכום לא הוכח בפניי כי התאונה מהווה תאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק.

אחריות הנתבעת מס' 1-המעביד:

1. מדובר בנפילה אגב ירידה במדרגות. על מנת לחייב את המעביד ברשלנות, על התובע להראות כי קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית, כי חובה זו הופרה על ידי המעביד וכי כתוצאה מהפרה זו נגרמה התאונה.
2. בענייננו, אין ספק כי קיימת חובת זהירות מושגית של המעביד כלפי התובע. מה שלא מתקיים בענייננו הוא חובת זהירות קונקרטית. נפילה במדרגות טומנת בחובה סיכון טבעי מעצם הפעולה עצמה שאין להקים לצידה חובת זהירות קונקרטית. התובע לא הוכיח קיומו של סיכון מיוחד ובלתי סביר במדרגות שהיה בו כדי להקים חובת זהירות קונקרטית, כגון פגם או ליקוי במדרגות או קיומו של לכלוך ושמן.
3. רק מקום שהיה סיכון בלתי סביר כי אז ניתן לומר כי קיימת חובת זהירות קונקרטית ואם זו הופרה אז יחוב המעביד ברשלנות. ישנן סכנות שאין אפשרות לסלקן, סכנות הנובעות מאופי העבודה כשלעצמה ומטיבה. קיימים גם סיכונים רגילים אשר המעביד אינו נושא באחריות להם, שכן הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות ( ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72.
4. הטענה כי על המדרגות היו מים ושמן עלתה רק במהלך החקירה הנגדית ולא השתכנעתי בגרסה זו. אפנה בהקשר זה לפרק בו דנתי בנסיבות התאונה ולעדותו הבעייתית, בלשון המעטה, של התובע .
5. כך אני לא מקבלת את גרסתו כי לא היה מאחז יד במדרגות. בעניין זה אזכיר כי עדותו של התובע , שהנה עדות בעל דין יחידה, נסתרה בגרסה שמסר לחוקר לפיו היו ידיות אך לא אחז בהן כי החזיק את הצינור. לזאת יש להוסיף בהקשר זה את עדות מנהל החברה המעבידה שעדותו עדיפה בעיניי על פני עדותו של התובע. המנהל העיד כי היה מאחז ואף צירף תמונה שתוכיח זאת, לעומתו התובע צירף תמונה שאין לדעת לגביה אם מדובר באותה משאבה אם לאו, בהיעדר כל סימן לזיהוי המשאבה.
6. כך גם טענת התובע לגבי המרווח בין המדרגות והיות המדרגות לא תקניות לא הוכחה בפניי ולא הובאה כל חוות דעת בנושא. בכל מקרה, גם לא הוכח בפניי משלל הגרסאות כי ליקוי תקני נטען זה, הוא שגרם לתאונה.
7. אזכיר שוב כי התובע לא הצליח להצביע על סיבה ברורה וחיצונית שגרמה לנפילתו. כך בתצהיר תשובות לשאלון טען כי איבד שיווי משקל ויתכן וזו באמת הסיבה לנפילה ללא קשר לקיומו של ליקוי או מפגע במדרגות.
8. עוד יש לציין כי מדובר בתובע מנוסה שהכיר היטב את העבודה. אין ממש בטענה שנטענה על ידו לגבי ההדרכה שלא עבר וממילא אין לכך כל קשר להתרחשות התאונה.
9. כאמור לעיל, הדבר היחיד שהוכיח התובע הוא כי נפגע בתאונת עבודה במהלך עבודתו. אך בכך לא די כדי להטיל אחריות על המעביד. התובע לא הוכיח קיומה של רשלנות מצידו של המעביד שגרמה לתאונה.

התוצאה:

1. אני דוחה את התביעה נגד שתי הנתבעות. התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות בסך כולל של 3,500 ₪.

ניתן היום, כ"א אדר א' תשע"ט, 26 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.