1. לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 24.05.2015, בין כלי רכב, מ"ר 50-982-75 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 79-277-65 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות קרות התאונה ולעניין היקף הנזק הנטען.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו נהגות הרכבים המעורבים בתאונה ועדת ראייה נוספת מטעם התובעת, שישבה לצדה של נהגת רכב התובעת בעת קרות התאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחות אותה או לקבלה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה, נסיבות התרחשותה ולמוקדי הנזק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שהאחריות לקרות התאונה תוטל על נהגת רכב הנתבעות, כאשר לנהגת רכב התובעת אשם תורם בשיעור של 20%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

5.1. אני מעדיף את גרסתן של עדות התובעת, שהייתה ברורה, קוהרנטית, והתיישבה עם תמונות הנזק שנגרמו לרכבי הצדדים, על פני גרסתה של נהגת רכב הנתבעות.

5.2. אופי הנזק ברכב התובעת – מכה חדה בצד הימיני של הפגוש הקדמי המתאים למכת התנגשות בין קצה הדלת השמאלית של רכב הנתבעות לבין הפגוש הקדמי ברכב התובעת, ושפשופים לאורך הדופן הימיני. אופי הנזק ברכב הנתבעות – מעיכה קטנה שבדלת בסמוך לציר הדלת. אופיים של נזקים אלו תומך בגרסתן של עדות התובעת.

5.3. במצב דברים זה, היה על נהגת רכב הנתבעות לנקוט במשנה זהירות בעת פתיחת הדלת, שמשמעות הדבר פתיחת דלת באופן שהדלת לא תפריע לתנועה או תשבש אותה. תחת זאת, נהגת רכב הנתבעות פתחה את הדלת מבלי ליתן את דעתה לכביש ולכלי רכב המצויים בדרך ובקרבתה ובהפתעה.

מכאן, שהאחריות לקרות התאונה מוטלת על נהגת רכב הנתבעות.

5.4. יחד עם זאת, סבורני לנהגת רכב התובעת אשם תורם.

היה על נהגת רכב התובעת לנקוט במשנה זהירות בנסיעתה קדימה, כל עוד נהגת רכב הנתבעות עודנה מצויה לצד דופן השמאלית של רכב הנתבעות.

אדגיש כי אין באשם התורם שהטלתי על נהגת רכב התובעת כדי להקים עילת תביעה.

5.5. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, אומר שמאחר שהנזק הנטען שנגרם לרכב התובעת, נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

אשר על כן, התביעה מתקבלת באופן חלקי, כפי שנקבע בפתח סעיף 5 לעיל.

6. לפיכך, הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 6,781 ₪, שהינו 80% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

6.3. שכר העדות כפי שנפסק במהלך הדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תשלם שכר העדה מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י' חשוון תשע"ז, 11 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.