1. בפנינו ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' סגן הנשיא השופט רמזי חדיד) במסגרת ת.א. 36655-08-11 מיום 02/10/15, לפיה הורה, כי ההודעה לצדדים השלישיים, מר דני קליין ומר אסף משה (להלן: "המשיבים"), נמחקת על הסף, תוך חיובן של שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ ושיכון ובינוי סולל בונה תשתיות בע"מ (להלן: "המערערות") בהוצאות (להלן: "פסק הדין").

התשתית העובדתית הרלבנטית

2. נציגות הבית המשותף ברחוב גוט לוין 5 ו-60 דיירים הגישו תביעה כנגד המערערות, בגין ליקויים ברכוש המשותף, בין היתר, בגין ליקויים בחיפוי החיצוני של הבניין.

3. עבודות החיזוק והעיגון לחיפוי החיצוני של הבניין נעשו על ידי חברת אוורסט שיקום ואחזקת מבנים בגבהים בע"מ (להלן: "חברת אוורסט"), על פי הסכם שנחתם בין המערערות וחברת אוורסט. על יסוד הסכם זה הגישו המערערות עוד ביום 23/04/13 הודעת צד ג' על סך של 600,000 ₪ כנגד חברת אוורסט (צד ג' מס' 1). בפסק דינו דחה בית משפט קמא את הבקשה לסילוק על הסף, ככל שזו התייחסה לחברת אוורסט.

4. המשיבים היו הבעלים והמנהלים של חברת אוורסט בעת ההתקשרות בהסכם, ולטענת המערערות, אף חתמו על ערבות אישית להבטחת כלל התחייבויות חברת אוורסט על פי ההסכם.

5. במסגרת ההליכים, שהתקיימו בפני בית משפט קמא, מונה המהנדס רפי גיל (להלן: "המומחה") כמומחה מוסכם על ידי בית משפט קמא, על מנת שיחווה דעתו, ביחס לטענות התובעים בדבר ליקויי הבנייה.

6. במהלך בדיקתו הורה המומחה על ביצוע בדיקת שליפה לחיפוי החיצוני של הבניין, באמצעות מכון התקנים. לבדיקה זומנה חברת אוורסט ונכח בה נציגה, המשיב 2.

7. בתאריך 07/04/13 הגיש המומחה את חוות דעתו הראשונה, וביום 07/08/14 הגיש המומחה את חוות דעתו המשלימה. ממצאי חוות הדעת, ביחס לחיפוי החיצוני של הבניין, התבססו על בדיקת מכון התקנים. במסגרת חוות הדעת נקבע, כי בחיפוי החיצוני של הבניין קיים "כישלון מוחלט של העיגון". כן נקבע בחוות הדעת, כי "אם אכן הצד השלישי, הוא זה שביצע את עיגון האריחים, אזי הכשל שנמצא הוא באחריותו". המומחה העריך את עלות תיקון החיפוי החיצוני באומדן ראשוני בסכום של 616,196 ₪.

8. בסמוך לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה, בטרם חלפו 15 ימים ממועד קבלתה ולאחר שהמערערות נוכחו לדעת את היקף הליקויים, שהינם באחריותה של חברת אוורסט, הגישו המערערות בקשה לבית משפט קמא לצירוף המשיבים כצדדים שלישיים ולהגדלת סכום ההודעה כנגד הצדדים השלישיים.

9. בית משפט קמא בפסק דינו מיום 09/09/14 קיבל את בקשת המערערות לתיקון כתב ההודעה לצדדים השלישיים, והורה על צירופם של המשיבים כצדדים שלישיים מספר 2 ומספר 3. כן התיר בית משפט קמא את הגדלת סכום ההודעה לצדדים שלישיים לסך של 900,000 ₪ (במקום 600,000 ₪).

10. עם הגשת כתבי ההגנה מטעמם, הגישו המשיבים בקשה למחיקת ההודעה לצדדים השלישיים שהוגשה כנגדם על הסף. לחילופין, ביקשו הם את הפרדת הדיון בהודעה לצדדים השלישיים שהוגשה כנגדם.

פסק דינו של בית משפט קמא

11. בית משפט קמא ציין בפסק דינו, כי ההודעה לצדדים השלישיים הוגשה במסגרת המועד, הקבוע בתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), ודחה את טענת המשיבים, כי ההודעה לצדדים השלישיים הוגשה באיחור.

12. עם זאת, קבע בית משפט קמא, כי המערערות אינן מקיימות את הוראת תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן התיקון לא התחייב מחוות דעתו של המומחה. בית משפט קמא ציין, כי הנימוק, שנזכר בבקשת המערערות לצירוף המשיבים, נבע מחתימתם של המשיבים על כתב ערבות להתחייבויותיה של חברת אוורסט, תיקון, שמן הסתם, אינו רלבנטי לאמור בחוות הדעת של המומחה. לעמדת בית משפט קמא, העובדה, שהמשיבים חתמו על ערבות אישית, הייתה, מן הסתם, ידועה למערערות בלא קשר לחוות דעת המומחה.

13. בנסיבות אלה, סבר בית משפט קמא, כי המערערות לא היו רשאיות לתקן את ההודעה לצדדים השלישיים, באמצעות צירופם מכוח תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, והיה עליהן להגיש בקשה לתיקון ההודעה, מכוח תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולתמוך אותה בתצהיר, בו יפורטו מכלול הטעמים הרלבנטיים, לרבות הסיבה לאיחור בהגשת הבקשה לתיקון.

14. בית משפט קמא ציין בפסק דינו, כי לא נעלמה מעיניו העובדה, כי ניתנה על ידו החלטה, המתירה את הצירוף, בעקבות הבקשה המוסכמת, אשר הוגשה טרם צירופם של המשיבים להליך. ואולם, רק עם צירופם של המשיבים להליך נתבררו לבית משפט קמא מכלול השיקולים הרלבנטיים, הכרוכים בצירוף.

15. בית משפט קמא ציין, כי התביעה מתבררת בפניו מזה 4 שנים, במסגרת ההליך מונה על ידו מומחה, אשר נתן את חוות דעתו טרם צירוף המשיבים להליך. בנסיבות אלה, המשך ניהול ההליך כנגד צדדים שלישיים, בהסתמך על חוות דעת המומחה, תהווה פגיעה קשה בכללי הצדק הטבעי ותשלול מהמשיבים את יומם בבית המשפט, שכן לצדדים מוקנית זכות אלמנטרית להקדים ולהגיש חוות דעת מטעמם וכן להביע את עמדתם, ביחס למינוי המומחה.

16. לעמדת בית משפט קמא, העובדה, שהמערערות נזכרו באיחור לצרף את המשיבים, ובלא קשר לממצאי חוות דעת המומחה, אינה צריכה להיות בעוכריהם של המשיבים ואינה מצדיקה את הפגיעה בזכותם, לנהל את הגנתם כראות עיניהם ועל פי הזכויות המוקנות להם בדין.

17. בית משפט קמא הוסיף וציין בפסק דינו, כי שקל את פיצול הדיון בין התביעה העיקרית וההודעות לצדדיים השלישיים, מכוח תקנה 222 לתקנות סדר הדין האזרחי, ואולם, בסופו של יום הגיע למסקנה, כי הדבר אינו ראוי בנסיבות העניין.

18. בית משפט קמא ציין, כי במסגרת שיקוליו, באם להורות על פיצול הדיון, על בית המשפט לשקול את הסרבול הצפוי. מאחר והצירוף המאוחר של המשיבים להליך הוא הגורם לסרבול, ובכל מקרה, יידרש לאפשר למשיבים להגיש חוות דעת מטעמם ואף יידרש להכריע בטענות ההודעה לצדדים השלישיים, החורגות מן הטענות שבתביעה העיקרית, צירוף המשיבים להליך, גם תוך פיצולו, יבטיח סרבול נוסף של הדיון.

19. עוד ובנוסף, ציין בית משפט קמא, כי מומחה בית המשפט מונה בהסכמת התובעים והמערערות, ועל כן, חוות הדעת של צדדים אלה אינן אמורות לשמש כראיות, ולפיכך, הדיון בתביעה אמור היה להיות יעיל ומהיר, ככל שהמשיבים לא יהיו צד להליך.

20. ממכלול שיקולים אלה, הורה בית משפט קמא, כאמור, על סילוק ההודעה לצדדים השלישיים, בהתייחס למשיבים, על הסף.

תמצית טענות הצדדים

21. המערערות טוענות, כי טעה בית משפט קמא, עת שהורה על מחיקת ההודעות לצדדים השלישיים על הסף, באשר לא התקיימו התנאים, המצדיקים מחיקת ההודעות על הסף, מה גם שבית משפט קמא בהחלטתו מיום 09/09/14 התיר את תיקון ההודעות לצדדים השלישיים. מטעם זה הוסיפו המערערות וטענו, כי בית משפט קמא טעה בקביעתו, כי לא מתקיימים בנסיבות העניין תנאיה של תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, מה גם שעל פי פסיקת בתי המשפט, תיקון כתבי טענות הינה זכות לגיטימית, מכוח תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, לכל בעל דין, אשר חוות דעת המומחה עוררה אצלו מחשבה מחודשת באשר לכתבי טענותיו. ואכן, לטענת המערערות, חוות הדעת שהוגשו על ידי המומחה והסכומים הגבוהים שנקבעו בחוות דעתו, לעניין תיקון הליקויים, הם שהניעו את המערערות לעתור לתיקון ההודעות לצדדים השלישיים.

לעמדת המערערות, טעה בית משפט קמא, עת שקבע, כי צירופם של המשיבים בשלב זה של הדיון יהווה "פגיעה קשה בכללי הצדק הטבעי" ויהווה פגיעה בזכויותיהם הדיוניות, שכן הצירוף התבקש בשלב מוקדם של ההליך, בטרם ניתן צו להגשת תצהירים ובטרם נקבע התיק לשמיעת הוכחות.

המערערות טוענות, כי צירוף צדדים שלישיים או נתבעים נוספים, לאחר קבלת חוות דעת של מומחה בית משפט ובסמוך לקבלת חוות הדעת, הינו דבר שנעשה מידי יום ובאישור בית המשפט, ואין בכך כדי לשלול את יומו של בעל הדין, אשר צורף להליך במועד מאוחר יותר, ואף לא מתקיימת פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

המערערות מציינות, כי למשיבים עומדת הזכות לשלוח למומחה שאלות הבהרה, לחקור את המומחה, להעביר אליו כל חומר מקצועי אחר ולטעון את כלל טענותיהם בפני בית משפט קמא. ואולם, אין בטענות המשיבים להצדיק את מחיקת ההודעות לצדדים השלישיים על הסף.

המערערות הוסיפו וטענו, כי ממצאי חוות דעת המומחה, לעניין החיפוי החיצוני, מעוגנות בממצאי בדיקת מכון התקנים, שהינה בדיקה ניטרלית, אשר ממילא תחייב בכל הליך, מה גם שהדיירים בוודאי לא יסכימו לביצוע בדיקת שליפה נוספת, הכרוכה בהרס החיפוי החיצוני של הבניין.

לטענת המערערות, בית משפט קמא התעלם מן העובדה, שהמשיבים או מי מהם, כבעלי חברת אוורסט, היו מודעים לניהול התביעה, והמשיב 2 אף היה נוכח בעת ביקור המומחה וזומן לביצוע בדיקת השליפה על ידי מכון התקנים, ולפיכך, זומן ללוות את עבודת המומחה מטעם בית המשפט, ואף עשה כן.

לאור מכלול נימוקים אלה, טענו המערערות, כי דין הערעור להתקבל וכי יש לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא, אשר הורתה על מחיקת ההודעות לצדדים השלישיים על הסף.

22. שונה עמדת המשיב 1, אשר הגיש עיקרי טיעון מטעמו ותומך בפסק דינו של בית משפט קמא, על מכלול נימוקיה.

לעמדת המשיב 1, פסק דינו של בית משפט קמא מעוגן במושכלות יסוד, שאין לתת לצד, הפועל בניגוד לכללי הצדק הטבעי, יתרון על הצד, שנפגע מהתנהלות דיונית ומשפטית בלתי ראויה, ובכל מקרה, אם הייתה מתקבלת עמדת המערערות, היה נגרם סרבול ועיכוב של ממש של ההליכים, וכל זאת בשל מחדלי המערערות, אשר לא צרפו את המשיבים להליך במועד מוקדם יותר.

המשיב 1 מציין, כי התיק נוהל למעלה מ-3 שנים, מבלי שהמשיב 1 היה צד להליכים. בין לבין, הגישו התובעים תצהירי עדות ראשית, מונה מומחה שלא בהסכמת המשיב 1, ניתנה חוות דעת מוטעית ביחס לחלקה של חברת אוורסט, מבלי שנשמעה עמדתה ועמדת המשיב 1, בפני המומחה לא עמד כתב ההגנה של המשיב 1, המשיב 1 לא יכול היה להמציא חוות דעת מטעמו למומחה שמונה על ידי בית משפט קמא, המומחה שמונה חרג באופן בוטה מכתבי הטענות ומן הטענות שהעלו התובעים עצמם, ובנוסף, למומחה היכרות עם אחד הצדדים, והוא לא היה נותן את הסכמתו למינויו של המומחה.

המשיב 1 סבור, כי לנוכח מכלול הנסיבות, אשר פורטו על ידו, צדק בית משפט קמא, עת שקבע, כי צירופם של המשיבים עשוי לפגוע בכללי הצדק הטבעי ובזכויותיהם הדיוניות, ויביא לסרבול הדיון הלכה למעשה. זאת ועוד, המשיב 1 חוזר וטוען, כי ההודעות לצדדים השלישיים הוגשו באיחור.

לחילופין, טוען המשיב 1, כי במידה ויתקבל הערעור, יש לקבל את הטענה החילופית, שהעלה המשיב 1, ויש להורות על פיצול הדיון, כך שההודעה לצד השלישי, שהוגשה כנגד המשיב 1, תידון לאחר סיום הדיון בתובענה העיקרית, וזאת מבלי לפגוע בזכויותיו הדיוניות של המשיב 1, ובכלל זה שמיעת עדים, מינוי מומחה אחר מטעם בית המשפט ועוד זכויות משפטיות אחרות, השמורות לבעל דין שמנהל הליך משפטי מתחילתו.

23. יצוין, כי המשיב 2 לא הגיש עיקרי טיעון ואף לא התייצב לדיון בערעור.

24. התובעים, שהינם דיירי הבניין, חזרו ואישרו, כי הם מותירים את ההחלטה בדבר קבלת הערעור לשיקול בית המשפט, ולא העלו כל התנגדות, לעניין שמיעת ההודעות לצדדים השלישיים יחד עם התביעה העיקרית.

25. לאחר שהמערערות והמשיב 1 הגישו בפנינו עיקרי טיעון ותיקי מוצגים, שמענו את טיעוני הצדדים בדיון, שהתקיים בפנינו ביום 22/03/16. נציין, כי כבר במהלך הדיון, שהתקיים בפנינו, נתנו הן באת כוח המערערות והן בא כוח התובעים הסכמתם, כי ככל שיבוטל פסק הדין וההודעות לצדדים השלישיים יישמעו בפני בית משפט קמא, יתאפשר למשיבים להגיש חוות דעת מטעמם.

דיון

26. הודעה לצד שלישי מוגשת על ידי נתבע במסגרת תובענה, שהוגשה כנגדו. ככלל, בגדר הודעה לצד שלישי טוען הנתבע, כי הגם שהוא מכחיש את חבותו כלפי התובע, הרי אם יזכה התובע בתביעתו, זכאי הוא לשיפוי או להשתתפות מן הצד השלישי.

נתבע אינו חייב לשלוח הודעה לצד שלישי והוא רשאי להמתין לתוצאת ההליך שהוגש כנגדו, ואם הפסיד, יכול הוא להגיש תביעה נפרדת נגד הצד השלישי.

27. ואולם, ההודעה לצד שלישי מקנה יתרון בולט, והוא מניעת האפשרות של הכרעות סותרות. ככל שנתבע לא יגיש הודעה לצד שלישי, יהיה על הנתבע לקחת חלק בשתי תובענות נפרדות: התובענה הראשונה היא זו שהוגשה נגדו, ואם יזכה התובע בתביעתו, יהא על הנתבע להגיש תובענה נפרדת נגד הצד השלישי, שחב כלפיו בשיפוי או בהשתתפות. באותה תובענה שנייה ונפרדת, אין הצד השלישי כפוף להכרעה, שנפלה בתובענה הראשונה, שכן הצד השלישי לא נטל בה חלק. לפיכך, תעמוד לצד השלישי במסגרת התובענה השנייה, העוסקת במישור היחסים שבין הנתבע לבין הצד השלישי, האפשרות לחלוק לא רק על חבותו שלו כלפי הנתבע, אלא גם "לפתוח מחדש" עניינים, שכבר הוכרעו במישור היחסים שבין התובע המקורי לבין הנתבע.

אחת ממטרותיה המרכזיות של ההודעה לצד שלישי היא, לפיכך, למנוע את האפשרות של הכרעות סותרות. על כן, ניתנת לצד השלישי האפשרות לחלוק לא רק על ההודעה שהוגשה כנגדו, אלא גם לחלוק על התובענה, שהוגשה נגד בעל הדין שהגיש את ההודעה לצד השלישי.

28. יתרון נוסף, הטמון בהודעה לצד שלישי, הוא החיסכון במשאבים שיפוטיים ובמשאבי בעלי הדין. במקרה, שבו לא מוגשת הודעה לצד שלישי ואם הפסיד הנתבע בדין, עשוי בית המשפט, שדן בהליך בין הנתבע לצד השלישי, להידרש בשנית לפלוגתאות, שכבר נדונו והוכרעו במסגרת ההליך הקודם. בנסיבות מעין אלה, עשויות להישמע בתובענה השנייה אותן ראיות, שנשמעו בעבר, ואף עשויים להיחקר בשנית אותם העדים, שנחקרו בתובענה הראשונה.

ראה: רע"א 457/83 ohio medical products division of air reduction company, inc נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ"ד לז(4), 309.

29. יתרון נוסף, הקיים בהודעה לצד שלישי, הוא צמצום פרק הזמן, שיחלוף בין חיובו של הנתבע כלפי התובע לבין ההכרעה בטענות הנתבע כלפי הצד השלישי. בדרך זו, קטן הנזק לנתבע בשל חסרון כיס, שבו הוא עשוי להימצא באותה תקופת ביניים. ראה: רע"א 7978/13 עיריית חיפה נ' קהילת ציון אמריקאיות (בפירוק) (21/02/2014).

30. מנגד, בהודעה לצד שלישי גם טמון חיסרון, מנקודת מבטו של התובע. כתוצאה מהגשת ההודעה לצד השלישי, עשוי התובע למצוא עצמו מתמודד עם הליך מורכב ועם יותר בעלי דין הניצבים מולו. זאת ועוד, עלויותיו של התובע בניהול ההליך עשויות אף הן להיות גבוהות יותר.

31. חיסרון נוסף, שעשוי לבוא לידי ביטוי באותם מקרים, שבהם נערך דיון מאוחד בתביעה ובהודעה לצד שלישי, הוא בנסיבות, בהן נדחית בסופו של יום תביעת התובע. במקרה כזה, מתברר, בדיעבד, כי לא היה כלל צורך בהודעה לצד השלישי, שכן אם נדחית התביעה העיקרית, ברי, כי הנתבע לא נזקק כלל להודעה לצד שלישי. במצב דברים זה, מתברר בדיעבד, שנגרם בזבוז של משאבים, במיוחד כאשר לא נעשית הפרדה, ולו חלקית, בין התביעה העיקרית לבין ההליך נגד הצד השלישי.

32. אין חולק, כי על נתבע לדאוג להגיש הודעה לצד שלישי בשלב מוקדם ככל הניתן של ההליך. כפי שהוסבר בספרו של יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 198 (מהדורה שביעית, 1995), בעמוד 640:

"... חייב הנתבע לפתוח בהליכי צד שלישי מוקדם ככל האפשר, שאם כבר התחיל בירור המשפט בינו ובין התובע, ועדים נחקרו בטרם צורף הצד השלישי, יפגע הצירוף בתובע ויאריך את הדיון, שכן הצד השלישי יהא רשאי לדרוש את הבאת העדים מחדש כדי שאף הוא יחקור אותם".

כן ראה: רע"א 309/09 ד"ר יחיאל זמברג ואח' נ' יחיאל אמזל ואח' (20/04/2009).

33. בנסיבות ענייננו, מקובלת עלינו קביעתו של בית משפט קמא, כי המערערות אכן אינן עומדות בהוראותיה של הוראת תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן לא עלה בידי המערערות לבסס את טענתן, כי תיקון כתבי טענותיהן התחייב מן האמור בחוות הדעת של המומחה. ראה: רע"א 7359/11 שחר רחל נ' איתנית מוצרי בניה (18/04/2012).

34. ואולם, חרף האמור ולמרות שההודעה לצדדים השלישיים הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר הגשת התביעה ואף לאחר הגשת חוות דעתו של המומחה המוסכם, ובנסיבות אלה צירופם של הצדדים השלישיים להליך עשוי להוביל לסרבול ולהכבדה יחסית למצב, שבו לא תותר ההגשה של ההודעות לצדדים השלישיים, סבורים אנו, כי דרך זו עדיפה על פני ניהולם של שני הליכים שלמים ונפרדים בשאלה הסבוכה, הנוגעת לליקויים, שנתגלו בחיפוי החיצוני של הבניין.

35. בהקשר זה, מפנים אנו לדבריו של כב' הנשיא (בדימוס) גרוניס ברע"א 5635/13 קורל-תל בע"מ נ' אביהוא רז (01/04/2015), שם התייחס בית המשפט העליון לשיקול הרלבנטי, ביחס לצירוף צדדים שלישיים להליך, בכל הנוגע לתובענה ייצוגית, ואולם, הדברים רלבנטיים גם לענייננו:

"השאלה העיקרית שיש לשאול היא, האם הסרבול וההכבדה הנגרמים בשל הוספת הצד השלישי, אינם עדיפים על-פני ניהול הליך שלם ונפרד שעשוי ליזום הנתבע נגד הצד השלישי, הליך שבו עשויות להישמע אותן הטענות ואותן הראיות פעם נוספת (ראו, Wright, Miller & Kane, בעמ' 362: 'The mere enlargement of the time required for the trial of the case is not itself adequate to cause dismissal of the third-party action, since it probably is offset by the savings achieved by avoiding a second action'). אם כן, זהו האיזון המדויק יותר: איזון בין הסרבול וההכבדה שייגרמו על-ידי ההודעה לצד השלישי, לבין החשש מכפל דיון בשני הליכים נפרדים, וכמובן, מצטרף לכך החשש שהנתבע יסבול נזק ממשי מהכרעות סותרות בשני ההליכים".

וכן בהמשך פסק הדין:

"אכן, ה'פיתוי', אם נוכל לכנות זאת כך, שבפניו ניצבת הערכאה הדיונית בשוקלה אם לאפשר הגשה של הודעה לצד שלישי הוא גדול: מתן היתר להגיש הודעה לצד שלישי יוביל להגשתם של כתבי טענות נוספים, וכן ייתכן שתוגשנה ראיות נוספות ויידרש זמן רב יותר לחקירת העדים, ועוד. פשיטא, כי הפתרון 'הפשוט' הוא לסרב לבקשה ליתן הודעה לצד שלישי, ובכך להקל על בירור ההליך. עם זאת, על בית המשפט לשוות לנגד עיניו לא רק את ההליך שבפניו, אלא גם את ההליך הנפרד, שיגיש לאחר-מכן הנתבע אם יפסיד בדינו. כמו כן, על השופט היושב בדין לזכור כי בהליך נפרד שבין הנתבע לצד השלישי, יתכן שיידוֹנו פעם נוספת אותן הטענות, תוגשנה אותן הראיות ואף ייחקרו אותם העדים מחדש. אשר על כן, בטרם תידחה בקשת הרשות בשל הכבדה שתיווצר מצירופם של הצדדים השלישיים, חובה לשקול היטב אפשרויות נוספות לניהול ההליך, בלא הוצאת הצדדים השלישיים מן התמונה".

כן עמד על כך בית המשפט העליון ברע"א 507/97 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' דוד סביון ואח', פ"ד נא(2), 656, בציינו כדלקמן:

"מבחינת יעילות הדיון, דרך הפעולה המוצעת בתקנה 222 הנ"ל טובה יותר מדרך הפעולה שאותה נקט השופט בבית-המשפט המחוזי. מחיקת ההודעות לצד שלישי לא תמנע בהכרח את שמיעת העדים מחדש. היא עלולה להביא לכך שבין המבקשת לבין הצדדים השלישיים תתנהל התדיינות נפרדת בנושא ההודעה, בפני שופט אחר, אשר אינו מצוי בפרטי הסכסוך. עקב כך תיפגם עוד יותר יעילות הדיון. ואף קיים חשש של תוצאה שונה בשני ההליכים ביחסים שבין התובע לנתבע".

36. בנסיבות ענייננו, טרם הוגשו ראיות הצדדים וטרם נחקרו העדים, ובכלל זה המומחה שמונה. ערים אנו לקושי שנוצר, עת שהצדדים השלישיים יצורפו להליך, לאחר שבמערכת היחסים שבין המערערות והתובעים מונה בהסכמת צדדים אלה מומחה, אשר בדק את הליקויים בעזרת בדיקת שליפה, שנערכה על ידי מכון התקנים, ואף הגיש את חוות דעתו ביחס לסוגיות אלה. יחד עם זאת, ברור כבר כעת, כי התובעים אינם מתנגדים לצירוף, והן המערערות והן התובעים מסכימים, כי תינתן למשיבים הזכות להגיש חוות דעת מטעמם. ואולם, לנוכח מכלול השיקולים עליהם עמדנו, ובכלל זה החשש למתן קביעות שיפוטיות סותרות והבזבוז של משאבים, הן מצד בית המשפט והן מצד הצדדים, סבורים אנו, כי עדיף בירור מאוחד של התביעה וההודעות לצדדים השלישיים על פני מחיקתן.

37. משוכנעים אנו, כי בית משפט קמא יוכל ליתן הוראות, בדבר הניהול המשותף של התביעה וההודעה לצדדים השלישיים, באופן שיישמרו זכויותיהם של כל הצדדים ולא ייפגעו זכויותיהם המהותיות או הדיוניות של המשיבים, בשל צירופם המאוחר להליך ולאחר מינויו של המומחה המוסכם, ויחד עם זאת, תישמע מסכת העדויות, הנוגעת לליקויים שנתגלו בחיפוי החיצוני של הבניין, ותינתן הכרעה אחת של בית משפט קמא, אשר תחייב את כל הצדדים, על מכלול היתרונות הנובעים מכך.

38. לאור כל האמור, סבורים אנו, כי לא היה מקום להורות על מחיקת ההודעות לצדדים שלישיים, אשר הוגשו על ידי המערערות, ומן הראוי, כי הצדדים השלישיים יצורפו להליך, המתנהל בפני בית משפט קמא.

39. יחד עם זאת, על מנת למתן את הסרבול, שייגרם מצירופם של הצדדים השלישיים, ומשאין כל זיקה בין הסוגיות העולות בתביעה העיקרית ובטענות השיפוי, המועלות על ידי המערערות, סבורים אנו, כי בית משפט קמא יוכל לשקול, באם להפריד את הדיון בסוגיית תוקף הערבות וביחס למערכת היחסים שבין הצדדים השלישיים, בינם לבין עצמם, באופן שאלה יישמעו בנפרד.

סוף דבר

40. לאור האמור, אנו מקבלים את ערעורן של המערערות ומבטלים את פסק דינו של בית משפט קמא, אשר הורה על מחיקת ההודעות לצדדים השלישיים.

41. בית משפט קמא ידון בתביעה העיקרית ובהודעות לצדדים השלישיים במאוחד, בכפוף לסייגים שצוינו בפסק דיננו.

42. בנסיבות העניין, לא ראינו לעשות צו להוצאות. צו ההוצאות, לפי סעיף 15 בפסק דינו של בית משפט קמא, מבוטל.

43. הגזברות תשיב למערערות את הפיקדון שהופקד, באמצעות באי כוחם.

44. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח אדר ב' תשע"ו, 28 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.