לפני תביעה לביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

מבוא

1. שתים עשרה שנים חלפו מאז הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. בתקופה זו ניהלו הצדדים הליכים רבים במטרה לאכוף את פסק הדין, אך שוב ושוב הדבר לא עלה בידם. למרבה הצער, גם הפעם לא יבוא הסכסוך לסופו, שכן שוב נקט התובע בהליך לא נכון.

הקדמתי, כאמור, את המאוחר ולהלן אפרט את ההליכים הרבים שניהלו הצדדים עד כה ואת ההליך הנוכחי.

ההליכים הקודמים שבין הצדדים והתביעה שלפני

1. בין הצדדים נכרת בשנת 2000 הסכם לאספקת מכונות לתפעול בית בד. משהופר לטענת התובע ההסכם, הגיש הוא ביום 3.7.03 תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע. סכום התביעה עמד על 223,250 ש"ח, שהיו שווים אותה עת 47,000 דולר (להלן – "עילת היסוד").
2. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן במסגרתה טען כי הוסכם בין הצדדים שבכפוף לתשלום סך של 90,000 ש"ח תבוא הפרשה לסיומה, וכי סכום זה שולם.
3. ביום 9.5.04 – במהלך הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן – הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. במסגרת ההסכם נקבע כי הנתבע ישלם לתובע מספר תשלומים שסכומם הכולל הוא 146,000 ש"ח, אלא אם יאשר אדם מסוים שקבעו הצדדים, שהסכומים שולמו בעבר. בשל חשיבות הדברים, אביא להלן את ההסכמה במלואה:

"ב"כ הצדדים

לאחר דיון לא פורמאלי ומבלי להודות בטענה כלשהי מטענות הצדדים, אנו מקבלים את הצעת בית המשפט לפיה לסילוק מלא וסופי של התביעה, ישלם המבקש/הנתבע למשיב/התובע את הסכומים כמפורט לעיל:

1. סך של 40,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 20.8.02, סכום זה לא ישולם במידה ועו"ד סלים וקים יאשר כי סכום זה שולם ביום 20.8.02 בנוכחותו או בסמוך לכך על פי נספח א' לתצהיר המבקש.

2. סך של 41,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 20.8.02 (12,000 דולר) סכום זה לא ישולם ע"י המבקש במידה ועו"ד סלים וקים יאשר כי סכום זה שולם ביום 20.8.02 בנוכחותו או בסמוך לכך על פי נספח א' לתצהיר המבקש.

3. סך של 50,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 4.10.02, סכום זה לא ישולם במידה ועו"ד סלים וקים יאשר כי סכום זה שולם ביום 4.10.02 בנוכחותו או בסמוך לכך על פי נספח ב' לתצהיר המבקש.

4. סך של 15,000 ש"ח שישולמו עד יום 4.11.04

5. כל סכום שלא יאושר בידי עו"ד סלים וקים יש לשלמו עד 4.11.04

מבקשים לתת להסכמה הנ"ל תוקף של פסק דין "

(הסכם הפשרה יכונה להלן – "פסק הדין")

1. משלא שילם הנתבע את סכום פסק הדין, פתח התובע תיק הוצאה לפועל. הנתבע הגיש ביום 15.3.05 בקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ ולביטול פסק הדין. נטען כי פסק הדין כולל "חוב מוגזם" וכי הנתבע סילק את מלוא החוב. עוד טען הנתבע בבקשה זו כי עו"ד סלים וקים (להלן – "עו"ד וקים") אישר כי שילם סכומים, אך לא ידע לומר "כמה ומתי".
2. בית המשפט (כב' הרשם (כתוארו אז) ד. מאזן) דחה את הבקשה תוך שציין כי ככל שלנתבע טענה לפגם בכריתת ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין, עליו להגיש תובענה מתאימה בנושא.
3. ביום 13.6.06 נדחתה בקשה נוספת של הנתבע, אשר הפעם עתר "לעיכוב הליכי הוצל"פ ולקביעת גובה החוב". כב' הרשמת (כתוארה אז) ד. עופר ציינה כי בית המשפט סיים את מלאכתו "ואין מקום לבירורים נוספים כבקשת המבקש לבדיקת גובה החוב לאחר שניתן פסק דין". בית המשפט ציין כי אם קיימת טענה שהנתבע אינו חייב לפרוע את החוב הפסוק, עליו להגיש בקשה מתאימה ללשכת ההוצאה לפועל.
4. לאור כך הגיש הנתבע בקשה בטענת "פרעתי", במסגרתה טען כי פנה לעו"ד וקים על מנת שיאשר את התשלומים ששילם לתובע. נטען כי לאחר שזכרונו של עו"ד וקים "רוענן" הוא נזכר ששולמו הסכומים שנזכרו בסעיפים 1-3 לפסק הדין, אך הוא אינו מוכן לאשר זאת בכתב אלא אם יוזמן לבית המשפט. התובע הגיש תגובה בה טען כי עו"ד וקים הכחיש שהסכומים שנזכרו בפסק הדין שולמו בנוכחותו. לאור כך התבקשה דחיית הבקשה.
5. בהחלטה מיום 25.11.07 ראה ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשם מ. קבאני), להפריד בין הסכומים הנזכרים בסעיפים 1-3 לפסק הדין, לבין זה הנזכר בסעיף 4. ביחס לסכום האחרון, הורה ראש ההוצאה לפועל על המשך ההליכים, שכן מדובר היה בסכום שתשלומו לא סויג בפסק הדין ולא נטען ששולם. ביחס לסכומים המפורטים בסעיפים 1-3 לפסק הדין, נקבע כי פסק הדין "אינו ניתן לביצוע בשלב זה". הנתבע הופנה בהחלטה זו לקבלת אישורו של עו"ד וקים בדבר תשלום הסכומים, או להחלטה של בית המשפט.
6. בהתאם לכך פנה הנתבע לבית משפט השלום בעכו בתביעה לביטול הסכם הפשרה. בתביעה זו טען הנתבע כי הסכם הפשרה נערך מתוך הנחה שעו"ד וקים יצהיר באופן רשמי וגלוי אם הסכומים אכן שולמו בנוכחותו. והנה הסתבר, כך נטען, כי הוא מסרב לעשות זאת בכתב, בשל העובדה שהתובע הוא שכנו. לאור כך טען הנתבע שהסכם הפשרה הפך בלתי אפשרי לביצוע ויש לבטלו. בנוסף טען הנתבע כי יש לזמן את עו"ד וקים לבית המשפט ולקבל את גרסתו "על מנת לקבוע אם התובע (הנתבע כיום – י.ט.) חב בסכומים הנ"ל או שמא יש להקטין את יתרת החוב בתיק ההוצל"פ".
7. בדיון שהתקיים במסגרת תביעה זו העיד עו"ד וקים. בעדותו טען עו"ד וקים כי פסק הדין "אינו תואם את המציאות" ביחס למועדי התשלום והסכומים הנזכרים בו. עו"ד וקים טען כי הוא אכן זוכר שהחוב הכולל עמד על סך של 47,000 דולר וכי הנתבע שילם שלושה תשלומים, הראשון בסך 12,000 דולר ולאחר מכן שני סכומים נוספים, כך שבסופו של דבר נותרה יתרת חוב של 17,000 דולר – וזאת עוד לפני שהוגשה התביעה מושא פסק הדין.
8. לאור דברים אלו ביקש הנתבע למחוק את התביעה, ובהסכמת התובע הורה כך בית המשפט (פסק דין מיום 26.2.09). בהמשך, הגיש הנתבע שוב בקשה במסגרת טענת "פרעתי" וטען כי יש לראות בדבריו של עו"ד וקים משום אישור בדבר תשלום הסכומים שנזכרו בסעיפים 1-3 לפסק הדין. רשם ההוצאה לפועל (כב' הרשם מ. קבאני) שוב קבע שפסק הדין אינו ניתן לביצוע והורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל (החלטה מיום 14.6.09).
9. על החלטה זו הגיש התובע ערעור לבית משפט השלום. בערעור נטען כי הסכם הפשרה קבע מנגנון ברור לקביעת הסכומים אותם חב הנתבע, וכאשר עו"ד וקים העיד "שאינו יכול לאשר את הסכומים ו/או התאריך" על הנתבע לשלם את מלוא הסכומים. עמדת הנתבע הייתה כי עדותו של עו"ד וקים דווקא מהווה אישור לכך ששילם את הסכומים שבמחלוקת וכי אין כל משקל לטענתו בדבר קיומה של יתרת חוב שונה.
10. בהחלטה מיום 22.11.09 דחה בית המשפט (ס. הנשיא, כב' השופט נווה) את הערעור. צוין כי לא ניתן להבין מהסכם הפשרה, אם הצדדים הסכימו להעמיד את החוב על סכום של 31,000 דולר (בטעות צוין ש"ח אך הכוונה לדולר) שאז הסכום נפרע (לפי עדותו של עו"ד וקים), או שמא החוב הכולל הוא 47,000 דולר, שאז נותר חוב כפי שמסר עו"ד וקים.
11. בעקבות כך הגיש התובע תביעה כספית נוספת. נטען כי התובע סבר ועדיין סבור שפסק הדין הוא בר ביצוע, אך לאור שנקבע על ידי הערכאות השונות, הוא עותר לתשלום הסכום שציין עו"ד וקים – היינו 17,000 דולר. הנתבע טען בכתב הגנתו כי אינו חייב מאומה לתובע וביקש לדחות התביעה.
12. ביום 28.8.13 דחה בית המשפט (ס. הנשיא, כב' השופט נווה) את התביעה. בית המשפט ציין כי קביעת רשם ההוצאה לפועל, שפסק הדין אינו ניתן לביצוע, מלמדת על פגם בהסכמת הצדדים, ומשכך על התובע להגיש תובענה חדשה לביטול פסק הדין. מפסק הדין עולה כי בית המשפט ראה את התביעה כמבוססת על "עובדות שהיו בבסיס הליך משפטי קודם ואשר הסתיים בהסכם פשרה" ובמילים אחרות – על עילת היסוד. לאור כך נדחתה התביעה, תוך שבית המשפט ציין שעל התובע להגיש תביעה לביטול הסכם הפשרה.
13. התובע לא הגיש ערעור על פסק הדין, אלא הגיש תביעה חדשה לביטול הסכם הפשרה – היא התביעה שבפניי. בתביעה נטען שוב כי לאור עמדת הערכאות הקודמות, פסק הדין אינו ניתן לבצוע ומשכך דינו להתבטל. בנוסף, ביקש התובע לחייב את הנתבע בסכום השווה ל - 17,000 דולר, כפי שהעיד עו"ד וקים.
14. במהלך הדיון הערתי לתובע כי הסעדים שתבע (שלא הוגדרו כחלופיים) אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, שהרי הסעד הכספי מבוסס על עילת היסוד (שכן מדובר בהתחשבנות כוללת) והדבר אינו אפשרי טרם ביטול הסכם הפשרה. לאור כך נמחק הסעד הכספי והצדדים הסכימו שפסק הדין יינתן ביחס לשאלת האפשרות לבטל את הסכם הפשרה. עוד הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על בסיס סיכומים בכתב, ללא שמיעת ראיות.

טענות הצדדים

1. טענתו המרכזית של התובע היא שבעקבות החלטות הערכאות הקודמות, פסק הדין אינו ניתן לאכיפה ומשכך "עומדת לתובע זכות לבטל את פסק הדין". בסיכומיו הוסיף התובע נימוקים נוספים התומכים לשיטתו בביטול ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין (ואשר לא נכללו בכתב התביעה). כך טען שהצורך באישורו של עו"ד וקים הוא תנאי מתלה, כמשמעו בסעיף 29 לחוק החוזים, תשל"ג -1973 (להלן – "חוק החוזים") ומשלא הצליח עו"ד וקים לאשר או לשלול תשלומם של הסכומים המפורטים בפסק הדין, לא התקיים התנאי המתלה. בנוסף נטען כי הסכם הפשרה נכרת על בסיס מצגיו של הנתבע בנספחים שצירף לבקשתו, וכי מצגים אלו התבררו כלא נכונים. לכן נטען שיש לבטל את פסק הדין לאור פגם בכריתת הסכם הפשרה מחמת הטעיה או טעות.
2. כן טען התובע שהנתבע מושתק מלהתנגד לביטול פסק הדין, בשל כך שהוא עצמו הגיש בעבר תביעה לביטול פסק הדין וטען שפסק הדין אינו ניתן לביצוע.
3. הנתבע טען כי פסק הדין ברור ובר ביצוע וכי יש ללמוד ממנו שהצדדים הסכימו שהחוב הוא 31,000 דולר (ועוד 15,000 ש"ח שאינם במחלוקת והם שולמו). נטען כי עו"ד וקים אישר תשלום סכום זה ומשכך ניתן לקיים את פסק הדין ויש לקבוע שהוא נפרע במלואו. הנתבע טען עוד כי התובע אינו רשאי לשנות חזית ולטעון בסיכומיו טענות שלא טען בכתב תביעתו (הכוונה היא לטענות בדבר השתק; תנאי מתלה והטעיה).

דיון והכרעה

האם פסק הדין ניתן לאכיפה ?

1. טענתו העיקרית של התובע היא כי הערכאות הקודמות שדנו בעניינו קבעו כי פסק הדין אינו בר אכיפה ומשכך אין מנוס – לשיטתו – מביטולו, על מנת לאפשר לו לתבוע על פי עילת היסוד. נסיבות המקרה אינן מחייבות דיון בשאלה מה דינו של פסק מוסכם שאינו בר אכיפה, שכן אין מדובר כלל בפסק דין שלא ניתן לאוכפו. דומה כי התובע אינו מבחין בין היכולת לאכוף את פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל, לבין האפשרות לאוכפו על פי עילת פסק הדין באמצעות הגשת תביעה חדשה. המסלול האחרון, פתוח בפניו ומשכך אין מדובר בפסק דין שאינו ניתן לאכיפה. אפרט להלן מסקנתי.
2. כידוע, בהסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין, מגולמות תכונות הן של פסק דין והן של הסכם. פסק הדין מחייב ככל פסק דין, ואולם בשל כך שהוא מבוסס על הסכמת הצדדים, יש לעובדה זו השלכה במספר מישורים. המישור האחד הוא ביכולת להביא לביטולו של פסק הדין. כך, אם לבעל דין טענות הקשורות לפן "ההסכמי" של פסק הדין (כגון טענות לטעות, הטעיה, אי חוקיות וכיוצב' טענות) רשאי הוא להגיש תביעה חדשה לביטול ההסכם, אשר אם תתקבל, ממילא תביא לביטול פסק הדין שאישר הסכם זה. מנגד, ככל שטענותיו עוסקות בפן "השיפוטי" שבפסק הדין, עליו להגיש ערעור על פסק הדין (ע"א 1545/08 אברהם מוסקונה ואח' נ' סולל בונה בע"מ (4.3.10)).
3. המישור השני עניינו בדרך אכיפתו של פסק דין מוסכם. בעניין זה נקבע כי פתוחות בפני בעל הדין שתי דרכים לעשות כן. הדרך הראשונה היא אכיפתו כפסק דין רגיל, היינו בלשכת ההוצאה לפועל, או על פי פקודת ביזיון בית המשפט, לפי העניין (ראו: רע"א 5112/07 אלברט סיבוני נ' דידי יזרעאלי (28.1.08), להלן – "עניין סיבוני"; עפ"א (נצ') 41/08 מוחמד דיב הייב נ' מנהל מקרקעי ישראל (2.12.08)). הדרך השנייה היא באמצעות "הגשת תביעה חדשה בה יתבקש סעד של אכיפת פסק הדין. מסלול זה מתבסס על התפיסה לפיה ההסכם שאומץ בפסק הדין יוצר עילה חדשה אשר ניתן לתבוע על פיה" (עניין סיבוני הנ"ל). להשלמת התמונה בנושא, יובהר כי מובן שעם מתן פסק הדין שאימץ את ההסכם, נבלעה בו עילת היסוד, ותביעה על פיה אינה עומדת עוד לרשות הצדדים (נינה זלצמן, מעשה בית-דין בהליך אזרחי, בעמ' 330).
4. התובע פעל עד כה במסלול הראשון בלבד. הוא פתח תיק בהוצאה לפועל לאכיפת ביצועו של פסק הדין המוסכם. הערכאות השונות קבעו כי בשל האופן בו נוסח פסק הדין ועמדתו של עו"ד וקים, הוא אינו ניתן לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. אף אם אניח כי החלטת רשם ההוצאה לפועל (אשר אושרה בערעור לבית משפט השלום) יצרה בפני התובע מחסום ביחס למסלול זה, עדיין פתוח בפניו המסלול החלופי והוא הגשת תביעה חדשה לפי עילת פסק הדין.
5. דומה גם כי זהו אכן המסלול הנכון בנסיבות העניין ובאופן בו התגלגלו הדברים. לדעתי, לאור עדותו של עו"ד וקים, טעון הסכם הפשרה פרשנות שאין מקומה בלשכת ההוצאה לפועל (ואין במנגנון הקבוע בסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 לסייע בכך). אנמק להלן עמדתי.
6. עדותו של עו"ד וקים הביאה למצב בו כל צד רואה בה את נצחונו. כזכור, פסק הדין קבע כי הנתבע ישלם את הסכומים שצוינו בסעיפים 1-3 אלא אם עו"ד וקים יאשר שהם שולמו במועדים שנזכרו בפסק הדין, או בסמוך לכך. ואולם, עו"ד וקים העיד ביחס לכל הסכומים כי "לא אוכל לאשר את הסכום ולא את התאריך" (פרוטוקול הדיון מיום 26.2.09 בה"פ 5709-07-08 אבו סלאח נ' סבאג). התובע טוען לאור כך כי הדברים פשוטים – וכי על הנתבע לשלם כל סכום שלא אושר, כלומר את הסכומים הנזכרים בסעיפים 1-3 לפסק הדין. הנתבע, מנגד, מסתמך על חלק אחר מעדותו של עו"ד וקים, לפיה טען כי החוב היה 47,000 דולר ולאחר ששולמו מספר תשלומים "נותרה יתרה בסך של 17,000 דולר". הנתבע רואה בכך אישור ששולם סך של 30,000 דולר שהוא הסכום המצטבר בסעיפים 1-3 לפסק הדין (בהפרש קטן שמקורו בשינוי שערי הדולר) ומשכך פסק הדין נפרע לשיטתו. התובע מצדו, לאחר עדות זו, ביקש לראות בכך, לכל הפחות, הוכחה שנותר חוב של 17,000 דולר (ראו דברי ב"כ התובע בדיון מיום 21.5.13 בת"א 3878-06-10 סבאג נ' אבו סלאח).
7. מדובר אפוא במחלוקת של ממש בדבר פרשנות ההסכם. לצורך הכרעה בטענות הצדדים, יש צורך לקבוע אם נכון לנקוט פרשנות דווקנית - טכנית, כפי המנגנון שנקבע לכאורה בהסכם (על פי לשונו), או שמא יש לאפשר לנתבע להוכיח את תשלום הסכומים שנזכרו בהסכם – גם אם עו"ד וקים לא ידע לומר את המועד והסכום המדויקים. בעניין זה תידרש אפוא הכרעה ביחס לשאלה אם למועדי התשלום שצוינו בהסכם, יש משמעות מהותית להגשמת המנגנון שקבעו הצדדים, או שמא די בהוכחת תשלום במועד שאינו בהכרח זה שנזכר בהסכם, או בסמוך לו.
8. מחלוקת זו, אינה מתאימה לבירור בהליכי הוצאה לפועל, שכן כידוע "רשם ההוצל"פ אינו מוסמך ...לבחון את פרשנות ההסכם כאשר הסכם הפשרה אינו ברור או מסוים דיו, ואין בפרשנות מינימלית די בכדי לפתור את המחלוקות הנובעות ממנו" (רע"א 2786/10 אמיר בן דוד נ' ניסים דגלדטי (19.9.10)). הפרשנות הנדרשת במקרה זה, אינה "מינימלית" ואין מקומה בלשכת ההוצאה לפועל. לאור כך, בנסיבות שנוצרו, אין מנוס מהבאת הנושא לבית המשפט, במסגרת תביעה על פי עילת פסק הדין, ראו:

"מתי פסק דין שניתן בהסכמה הינו אכיף בלא שיהא צורך בהגשת תביעה חדשה לאכיפתו. התשובה שניתנה לכך בפסיקה היא כי הדבר תלוי במידת הבהירות של פסק הדין. פסק דין הנותן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים הינו בר אכיפה אם הוראותיו ברורות ומסוימות במידה המאפשרת את אכיפתו ללא נקיטת הליך משפטי חדש. במקרה שפסק הדין אינו נהיר דיו, אין מנוס מהגשת תביעה חדשה אשר עילתה פסק הדין המוסכם... עם זאת, יש להדגיש כי לא כל אי בהירות תמנע את אכיפתו של פסק הדין המוסכם. כאשר מדובר באי בהירות הניתנת להסרה באמצעות המנגנונים המיועדים לכך בהליכי האכיפה, כגון בקשה להבהרת פסק דין לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 ...אין הדבר מונע אכיפה ישירה של פסק הדין שניתן בהסכמה" (עניין סיבוני)

1. כן, אפנה לדברים הבאים, אשר יפים לענייננו:

"בענייננו לא פירט הסכם הפשרה, שקיבל כאמור תוקף של פסק- דין, את דרך הפעולה בה היה על הצדדים לנקוט (למעט הפנייה למומחה מוסכם), אלא קבע, כי הצדדים ינהגו בהתאם לחוות דעת שתינתן במועד מאוחר יותר. במקרה כזה ההסכם אינו ברור דיו לשם אכיפה בדרך של הוצאה לפועל. זאת ועוד, הפרת הסכם הפשרה יש בה כדי להוליד עילה חדשה, המאפשרת פנייה לבית המשפט לשם קבלת הסעדים המתחייבים מהפרת ההסכם...

מקום שפשרה אינה מסוימת דיה, אם כיון שאינה מפרשת סכום, ואם מאחר שלא עולה ממנה דרך מוסכמת להסדרת הסכסוך שבין הצדדים באורח סופי, הרי לא ניתן להביא לביצועה בדרך של הוצאה לפועל. ובכל אופן, אם הופרה פשרה מוסכמת או אז מתהווה עילה חדשה אותה אפשר להביא בפני בית משפט מוסמך"

(ע"א 1193/93 תשלו"ז השקעות בע"מ נ' עזבון המנוח מיכאל שנקר (19.6.96))

1. ובעניין יכולתו של בית המשפט לפרש הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, במסגרת תביעה על פי עילת פסק הדין, ראו למשל רע"א 7561/16 ת.ל.י.ס נכסים והשקעות בע"מ נ' קופת חולים מאוחדת (15.12.16):

"פסק הדין המוסכם בענייננו יצר עילה חדשה בין הצדדים שמכוחה בחרה המבקשת להגיש תביעה עצמאית חדשה בדרישה לאכוף את ההסכמים, משסברה כי המשיבה הפרה אותם בהתנהלותה ... ברי כי בבואו לבחון תביעה כזו, נדרש בית המשפט לבחון גם את תוכנם של ההסכמים עליהם היא מתבססת, ובידיו הסמכות לקבוע את פרשנותם הנכונה" (ההדגשה שלי – י.ט.)

1. סיכומו של דבר – בפני התובע פתוחה הדרך להגשת תביעה על פי עילת פסק הדין ומשכך אין לומר שפסק הדין אינו בר אכיפה, שהרי "העובדה שלא ניתן לאכוף פסק דין מוסכם באחד מנתיבי האכיפה אינה מחייבת את המסקנה שפסק הדין אינו ניתן לאכיפה ישירה כלל. מסקנה כזו תתקבל רק אם טיבו של פסק הדין אינו מאפשר את אכיפתו הישירה בכל דרך שהיא" (עניין סיבוני).

טענות נוספות לביטול פסק הדין

1. כאמור, התובע טוען לעילות נוספות לביטול פסק הדין. הנתבע סבור שמדובר בשינוי חזית שכן טענות אלו הועלו בסיכומים לראשונה. אינני רואה להכריע בנושא, שכן ממילא אין מדובר בטענות שיש בכוחן להביא לביטולו של פסק הדין ואנמק עמדתי בקצרה.

תנאי מתלה

1. התובע טוען כי הצדדים קבעו בהסכם מנגנון "לשם הוצאתו מן הכוח אל הפועל המותנה באישורו של עו"ד סלים וקים" וכאשר עו"ד וקים "לא הצליח לאשר את הסכומים ולא המועדים", לא התקיים התנאי המתלה ודין החוזה להתבטל.
2. הנתבע לא התייחס לטענה זו, ככל הנראה בשל כך שסבר שמדובר בשינוי חזית. עם זאת, דינה להידחות ואסביר עמדתי בקצרה.
3. תנאי מתלה – כמשמעותו בסעיף 27 לחוק החוזים – הוא "תנאי המותנה בדרך כלל בהתקיימות אירוע עתידי, בלתי-ודאי שהוא חיצוני לחוזה ואינו מטיל חובה על מי מהצדדים ... תנאי מתלה שלא התקיים מפקיע את החוזה מאליו כאמור בסעיף 29 לחוק החוזים ... בלא שמוטלת בשל כך אחריות על מי מן הצדדים לחוזה כלפי רעהו" (ע"א 4445/10 ישיבה וכולל אבן חיים נ' חברת צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ (5.9.12)).
4. הצדדים ויתרו על זכותם להביא ראיות והסכימו שפסק הדין יינתן על פי כתבי הטענות וסיכומים. לאור כך, לא שמעתי עדויות (ולא טיעונים) בדבר אומד דעתם של הצדדים (סעיף 25 לחוק החוזים) והאופן בו יש לפרש לדידם את ההסכם, והכל לאור עדותו של עו"ד וקים. עם זאת לשונו של ההסכם, מובילה לדעתי למסקנה ברורה לפיה אין מדובר בתנאי מתלה.
5. הצדדים ניסחו את הסעיפים הרלוונטיים לענייננו (סעיפים 1-3 להסכם), באופן בו בכל סעיף תחילה נקבע הסכום אותו חב הנתבע ובהמשך הסעיף צוין כי "סכום זה לא ישולם במידה ועו"ד סלים וקים יאשר כי סכום זה שולם ביום ZZ.YY.XX בנוכחותו או בסמוך לכך על פי נספח X לתצהיר המבקש."
6. בהתאם לניסוח זה, אישורו של עו"ד וקים – אם הסכום שולם אם לאו – אינו תנאי מתלה. יש להבחין בין זכות על תנאי, לבין חוזה על תנאי. כפי שמציינים נילי כהן ודניאל פרידמן "כאשר התנאי מתייחס לתוקף החוזי – בפנינו חוזה על תנאי. לעומת זאת כאשר התנאי איננו נוגע לתוקף החוזה, אלא רק להקניה או להתגבשות זכות כלשהי לפיו – בפנינו זכות על תנאי" (דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים (כרך ג'), בעמ' 31; (להלן – "כהן ופרידמן"). המחברים מדגימים את ההבדל באמצעות הדוגמא הבאה: "פלוני רכש כרטיס הגרלה, אך הכרטיס לא עלה בגורל. פלוני אינו זכאי לפרס, שכן לא התקיים התנאי הנדרש לשם כך. אולם החוזה לא היה חוזה על תנאי ..." (כהן ופרידמן, בעמ' 32).
7. כך גם ענייננו (בשינויים המחויבים כמובן). הצדדים הסכימו על הסכומים אותם חייב הנתבע לתובע. עם זאת, הסכימו הצדדים שהנתבע יהיה פטור מתשלום כל סכום שעו"ד וקים יאשר ששולם במועדים הנזכרים בפסק הדין. זהו אינו תנאי מתלה, שכן הוא אינו תנאי לתוקפו של החוזה עצמו, אלא רק להתגבשותה של הזכות (שלא לשלם את הסכום הנזכר בפסק הדין).
8. ודוק: לא קבעתי בהחלטתי אם התנאי התקיים אם לאו (כלומר כיצד יש להבין את אישורו של עו"ד וקים, אם בכלל). נושא זה, כאמור, מצריך פרשנות והתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, לאור האופן בו ניסח עו"ד וקים את תשובתו.

טעות והטעיה

1. התובע טוען כי יש להורות על ביטול הסכם הפשרה בשל קיומם של "מצגים שהתבררו בדיעבד כלא נכונים". הטענה לא פורטה וממילא שלא הוכחה, שכן לא נשמעו כלל ראיות והצדדים הסכימו שפסק הדין יינתן לפי כתבי הטענות והעובדות שאינן שנויות במחלוקת. בהיעדר כל ראיה ממנה ניתן לקבוע שהנתבע הטעה את התובע, או שהאחרון התקשר בהסכם עקב טעות, יש לדחות טענה זו.

השתק שיפוטי

1. התובע טוען כי הנתבע עצמו טען בערכאות שונות שיש לבטל את פסק הדין וכי פסק הדין אינו בר ביצוע. לאור כך, נטען כי הנתבע אינו רשאי לטעון טענות הפוכות בהליכים שונים ומשכך יש לקבל את התביעה לביטול ההסכם. טענה זו לא פורטה והתובע לא הפנה להליכים בהם הובעה עמדה הפוכה כאמור מטעם הנתבע.
2. גם הנתבע לא התייחס לטענה זו במפורש, אך ניתן להבין מסיכומיו כי טענתו היא שאף אם פסק הדין היה בעבר בלתי ניתן לביצוע, הרי שלאור עמדתו של עו"ד וקים כיום, המסקנה שונה.
3. דין הטענה להידחות. אכן, "כלל ההשתק השיפוטי, יוצר השתק כלפי טענה עובדתית או משפטית מסויימת שנשמעת מפיו של בעל דין, לאחר שבהליך קודם נטענה על-ידו טענה הפוכה" (ע"א 5315/12 בדיחי ואח' נ' רפל מיוסט ואח' (17.2.15)). כן ראה ע"א1445/11 מרטינז נ' רילוב (26.12.12):

"הכלל של השתק שיפוטי נועד להתמודד עם מצבים, בהם בעל דין מעלה טענות סותרות בהליכים שונים. על-פי כלל זה, בעל דין הטוען טענה מסוימת מושתק – במצבים מסוימים – מלטעון טענה הפוכה בהליך אחר. זאת, בין אם מופנות הטענות כנגד אותו בעל דין, ובין אם מופנות הטענות כנגד בעלי דין אחרים [...]. תכלית הכלל של השתק שיפוטי היא 'למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט... הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס בין בעל הדין לבין בית המשפט' "

1. לכלל זה אין תחולה בנסיבות העניין. גם אם בהליכים קודמים טען הנתבע – בניגוד לעמדתו כיום – כי פסק הדין אינו ניתן לביצוע, הרי שלא ניתן להתעלם מהעובדה כי טענה זו הועלתה בשל סירובו, אותה שעה, של עו"ד וקים לקבל על עצמו את התפקיד שהטילו עליו הצדדים בהסכם, כגורם מכריע. כך, בתביעה שהגיש הנתבע (ת"א 5709-07-08) אכן התבקש סעד של ביטול ההסכם, אך היה זה עקב טענתו כי הוא אינו מסוגל להוכיח ששילם את הסכומים שנקבעו בפסק הדין, לאור סירובו של עו"ד וקים לשתף פעולה ולאשר (או לשלול) את התשלום. והנה, כאשר הובא עו"ד וקים לבית המשפט – במסגרת אותו הליך – ומסר את עמדתו, ביקש הנתבע למחוק את תביעתו ופנה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לסגירת התיק בשל פירעון פסק הדין (לשיטתו). לאור כך, אין מדובר בנקיטת עמדה הפוכה בהליכים שונים, שכן העובדות שעמדו בבסיס הטיעון האחר, היו שונות. השינוי בעמדת הנתבע נובע אפוא משינוי הנסיבות ואין לראות בכך כמובן כל פסול.

דין הטענה אפוא להידחות.

סיכומו של דבר

1. התובע לא הצביע על כל עילה לביטול פסק הדין המוסכם. אינני מתעלם מהעובדה כי במסגרת ההליך האחרון בו נקט התובע (ת"א 3878-06-10 ריאד סבאג נ' עבד אל מונעם אבו סלאח (28.8.13)), ציין בית משפט השלום כי הדרך הנכונה בה עליו לפעול, היא הגשת תביעה לביטול פסק הדין ולכן הוגשה תביעה זו. עם זאת, מובן כי קביעה זו אינה פוטרת את התובע מלהוכיח עילה מוכרת בדין לביטולו של פסק דין מוסכם. עילה כאמור לא נמצאה. ודוק: התבלטתי שמא פסק הדין בתביעה הנ"ל מהווה מעשה בית דין ביחס לעילת תביעה שמקורה בפסק הדין, שאם כך הדבר, אפשר והתובע לא יוכל להגיש תביעה על פי עילת פסק הדין ולכן פסק הדין אינו ניתן לאכיפה על פי שני המסלולים המוכרים. לא ראיתי להכריע בנושא, שכן הצדדים לא התייחסו לכך ובכל מקרה הנתבע הצהיר כי "התובע מעולם לא תבע על פי עילת הפסק" (ישיבת יום 15.11.16). משכך – אין מקום להביא בחשבון במסגרת פסק דיני, אפשרות שקיים מעשה בית דין ביחס לעילת פסק הדין.
2. טרם סיום אציין כי אין להתעלם מכך שהצדדים מכתתים רגליהם בין הערכאות השונות מעל תריסר שנים, וטרם נקבע מהו הסכום לו זכאי התובע על פי פסק הדין (אם בכלל). תוצאה זו מטרידה ומצערת. עם זאת, אציין כי לאחר שהוגשו הסיכומים – ומשהתחדדו הטיעונים – זימנתי את הצדדים לדיון והצעתי לתובע לתקן את תביעתו לתביעה כספית על פי עילת פסק הדין, על מנת שניתן יהיה להביא את הסכסוך לסיומו במסגרת הליך זה. הנתבע הסכים, אך למרבה הצער התובע סירב ומשכך דומה שאין מנוס מהגשתו של הליך נוסף.
3. התוצאה היא כי התביעה לביטול פסק הדין – נדחית. התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ש"ח (כולל מע"מ).

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ז, 28 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.