1. התובעת, שהיא יועצת ומטפלת זוגית, שכרה שירותי הנתבעת לצורך קידום עמוד פייסבוק עסקי. לדבריה פנתה אל הנתבעת ביולי 2015 תוך כוונה שעד לאוקטובר 2015 – תקופת החגים – תוכל ליהנות מעלייה במספר הפונים. לטענתה למרות פגישות חוזרות ופניות חוזרות אל הנתבעת לא סופק לה תוצר סופי כלל וכל הטיוטות היו למעשה שלא לשביעות רצונה. עוד טענה כי לאחר פגישה מיום 21/9/15 בה התחייבה הנתבעת בשנית לספק התוצרים הנדרשים, אלו לא סופקו.

לאחר תקופת מה ונסיונות חוזרים לעבודה משותפת בין הצדדים הופסקה ההתקשרות ביום 7/10/15. התובעת ביקשה לקבל מלוא כספה. הנתבעת סירבה להשיב התשלומים שכבר נפרעו.

בגין כך הגישה תביעה להשבת הסכומים ששולמו 800 ₪+ מע"מ), פיצוי בגין עוגמת נפש (5,000 ₪) והפסד תזמון משמעותי בהשגת לקוחות (12,800 ₪).

2. מנגד טענה הנתבעת שלמרות נסיונות חוזרים לא היתה מרוצה התובעת מהתוצרים שביקשה לספק לה. מר בן סימון בעלים של הנתבעת הוסיף וטען שנעשה נסיון להחליף את אנשי הביצוע מטעמו כדי לרצות את התובעת, אך ללא הועיל. לטענת הנתבעת סיפקה את התוצרים שנדרשה ומשהתובעת לא היתה שבעת רצון, הופסקה ההתקשרות ונגבו רק התשלומים שנפרעו עד אותו מועד.

המחלוקת הממוקדת בין הצדדים היא אם הפרה הנתבעת התחייבותה כלפי התובעת ואם בנסיבות אלה זכאית התובעת להשבת מלוא הסכומים ששילמה בתוספת פיצוי.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

3. מהנתונים שהובאו בפניי נראה שהתובעת לא היתה שבעת רצון מהשירות שנתן לה מי מעובדי הנתבעת. כדי לנסות ולהשביע את רצונה הוחלפו אנשי הקשר מטעם הנתבעת ואף מר בן סימון, מנהל הנתבעת יצר עם התובעת קשר באופן אישי ונפגש עימה כדי לנסות ולספק לה שירות קידום אתר הפייסבוק שלה לשביעות רצונה.

4. אין מחלוקת שביום 21/9/15 התקימה פגישה של התובעת עם מר בן סימון לנסות וליישר את ההדורים וכן לעמוד באופן מדוייק על רצונותיה וצרכיה של התובעת ולספק לה התוצרים כפי שהתחייבה הנתבעת. יובהר כי עד לאותו מועד, הועברו לידי התובעת טיוטות בלבד של דפי נחיתה ו/או עמודי פייסבוק או עמודי אתר אינטרנט.

לטענת התובעת גם לאחר אותה פגישה לא עמדה הנתבעת בהתחייבותה.

5. בדיון מיום 8/5/16 טענה נציגת הנתבעת שלאחר הפגישה של 21/9/15 הועברו לאישורה של התובעת טיוטות דפי נחיתה לאישורה וכי זו לא אישרה אותם ובכך סיכלה למעשה את ההסכם שבין הצדדים. ניתנה לנתבעת אפשרות להביא ראיות לכך בפני בית המשפט (עמ' 2, ש' 15).

בדיון הנוסף שהתקיים ביום 3/8/16, הציגה הנתבעת דוגמה לטיוטת אתר בית לתובעת (נ/1), אך אין מחלוקת שזה אינו דף נחיתה בפייסבוק ולמעשה לא הובאה בפניי כל ראייה שיש בה לאשש הגירסה כי לאחר הפגישה של 21/9/15 סופקו לנתבעת תוצרים, שהם חלק מההתחייבות החוזית של הנתבעת כלפי התובעת לקידום עמוד הפייסבוק.

בנסיבות אלה לא נשללה גירסת התובעת כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה החוזית ובכלל זה בהתחייבויותיה כפי שסוכמו בין הצדדים בפגישה מיום 21/9/15. יש לפיכך לקבל את התביעה.

7. באשר לגובה הפיצוי, משלא עמדה הנתבעת בתוצרים להם התחייבה הרי שהפרה התחייבותה ויש להורות על השבה של מלוא הסכום ששולם. אני ער לכך שהתובעת היתה נכונה לנסות ולהשביע את רצונה של התובעת ואף ביצעה עבורה דף איפיון של האתר (נ/2) והקדישה זמן בטיפול בעניינה. ואולם, בסופו של דבר ההתחייבות היתה לניהול עמוד הפייסבוק ובכלל זה בניית תכנית עבודה שיווקית, פילוח קהל כתיבת תוכן ועוד כהנה וכי אלו לא סופקו. זאת ועוד, למעשה עיקר ההפרה הוא באי התקדמות בביצוע ההתחייבות לאחר הפגישה מיום 21/9/15.

התובעת זכאית להשבה של 800 ₪+ מע"מ.

8. משהופר ההסכם שבין הצדדים ולאור משך ההתנהלות שבין הצדדים והצורך בפניות חוזרות ונשנות, זכאית התובעת לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון (סע' 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970) שאותו יש להעמיד בנסיבות העניין על סך של 2,000 ₪.

9. לא מצאתי להורות על פיצוי בשל הפסד של לקוחות פוטנציאליים. התחייבותה של הנתבעת היתה לנהל עבור התובעת פעילות שיווק ותוכן בפייסבוק. ניהול שיווק יכול להבטיח חשיפה אך אינו יכול להבטיח לקוחות בפועל. מכאן שהטענה לנזק בגין אי הגעת לקוחות הוא נזק 'רחוק' שלא הוכח דיו. כך גם משהבינה התובעת כי לא יתקבלו תוצרים לשביעות רצונה היתה צריכה לפעול מול חברה אחרת לניהול פעילות שיווק ותוכן בפייסבוק כדי לקדם את עסקה, ולהקטין את הנזק לו היא טוענת שהוא לכאורה הפסד של לקוחות פוטנציאליים. בכך לא עמדה התובעת. התביעה בגין רכיב זה נדחית.

התוצאה:

10. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 2,944 ₪. בשל הפער בין סכום התביעה לסכום שנפסק ומאחר שלא נשללה טענת מר בן סימון כי קודם להגשת התביעה הציע להשיב לתובעת מלוא הסכום ששולם (עמ' 3, ש' 24), לא יעשה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח תמוז תשע"ו, 03 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.