<#1#>

נ ו כ ח י ם :

ב"כ המבקשת : עו"ד נעמה פנן

ב"כ המשיב : עו"ד שמרית צור

המשיב הובא ע"י השב"ס

פרוטוקול

התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית לפיה המשיב אינו כשיר לעמוד לדין ולא הבחין בין טוב לרע בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו.

ב"כ המשיב :

צפיתי בדיסקים, יש בעיקר חקירות שלו – שנים – ויש הקלטה של שיחות עם היומן שהשותפה שלו מתקשרת למשטרה שיבואו לקחת אותו כי הוא לא רוצה לצאת מהבית. היא פותחת את האירוע בשעה מוקדמת, מבקשת שישלחו לה ניידת. הוא טען שיש לו גרסת אליבי, שלא נבדקה.

ב-05:30 בבוקר היא מתקשרת ואומרת שהוא בבית. עניין השעות לא ברור, זה לא חד משמעי אבל הוא העלה מהחקירות שלו, זה עולה מהיומן. פעם אחת הוא עונה, מזהים את הקול שלו בהקלטה. כך שהמתלונן אומר שהיה כבר אור, זה לא מסתדר עם הזמן שהוא הגיע לפ"ת, יש פה ספק די משמעותי מבחינת השעות. אי אפשר להגיע בזמן כל כך קצר מפ"ת למקום שהוא היה.

ביהמ"ש שואל אם המשיב מבקש לנהל את ההליך לפי סע' 170 – אני מעלה את זה במסגרת ראיות לכאורה, עדיין לא הגעתי לסעיפים.

מכל מקום, אני מבקשת שביהמ"ש יתן דעתו בעניין זה, כי מבחינת ראיות לכארובה לפי הלכת זאדה, יש ראיות. אבל כשרואים את ההקלטות האלה – זה לא תואם.

יש בחור שנחקר שאמר שהיה במקום, הוא אומר שבשעה יעודה – הוא לא ראה שום דבר, אבל המתלונן מתעקש שהיה, לכן זה נדבך שלא כל-כך מסתדר. המשיב אומר לא דקרתי. אבל רק בחווה"ד שהוא במצב פסיכוטי הוא אומר שהוא דקר, הוא אומר גם שהוא רצח את אמא שלו. המשיב אומר שהוא נסע לפ"ת והוא לא עשה, כאשר השותפה לדירה אומרת שהוא בבית.

לעניין חווה"ד – חווה"ד שהגיעה היום קובעת, שבמועד ביצוע העבירה הוא לא היה אחראי למעשיו ולא כשיר לעמוד לדין. לאור הלכת וחנון ולאור פסקות של ביהמ"ש, אבקש לזכות אותו.

מפנה להחלטה שניתנה ביום...של כב' השופט לוי....

אני אשאל את המשיב אם הוא רוצה לנהל את המשפט.

[הסנגורית שואלת שואלת את המשיב].

המשיב :

אני הרגתי את אמא שלי.

ב"כ המשיב :

אני לא יודעת מה העמדה שלו לגבי רצונו לנהל את התיק. אבל יש בעייתיות כשעיינתי בדיסקים.

המשיב :

אני רוצה ללכת לבי"ח, אני רוצה ללכת לבי"ח. אני רוצה שיעבירו אותי לבי"ח תה"ש ליד הבית שלי, אני רוצה בי"ח, אני רוצה תה"ש, אני רוצה תה"ש, שיכתבו את זה, שיכתבו את זה, אני רוצה שם להיות. השוטר הרביץ לי והוא אומר שאני הרבצתי לו.

ב"כ המשיב :

מאחר ואני לא יודעת מה עמדתו, הוא טוען שהוא זכאי לפי ההודעות שלו, אני מבקשת

המשיב :

לשאלת הסנגורית, אני לא רוצה לבוא שוב לביהמ"ש, לא רוצה לבוא לדיונים, אני רוצה גמילה, רוצה הוסטל, רוצה שיקום, אני לא מרגיש טוב, רוצה תה"ש.

ב"כ המשיב :

מה שהוא רוצה, כמובן זה זכותו.

אבקש הפסקה בת 5 דקות.

[לאחר הפסקה]

ב"כ המשיב :

ב"כ המבקשת :

אני חוזרת על הבקשה.

<#5#>

החלטה

כמצוות המחוקק בתיקון 8 לחוק לטיפול בחולי נפש, בחנתי קיומן של ראיות לכאורה, עיינתי בתיק החקירה ומצאתי כי קיימות לכאורה ל...

במסגרת סמכויותיי על פי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב – 1982 ועל פי סעיף 15 (א) לחוק לטיפול בחולי נפש תשנ"א – 1991, נוכח חוות הדעת הפסיכיאטרית, אשר עולה ממנה כי המשיב אינו כשיר כיום לעמוד לדין, וכן לנוכח עמדת הצדדים, אני מורה כדלקמן:

1. ההליכים בתיק העיקרי נגד הנאשם יופסקו;
2. הנאשם יאושפז במקום עליו יורה הפסיכיאטר המחוזי, לאחר שנמצא כי קיימת מסוכנות ומצבו מצריך אשפוז;
3. תקופת האשפוז המירבית היא על פי סעיף .... מדובר בפרק זמן מירבי של ...שנים.
4. הפסיכיאטר המחוזי מתבקש להודיע לסניגוריה הציבורית, על מועד הבאת הנאשם בפני הועדה הפסיכיאטרית. ככל שהוועדה תחליט על שחרור או חופשות כאמור בסעיף 28(ד) לחוק, תודיע לעו"ד מיטל סטי ממפלג תביעות ת"א.

הצדדים מסכימים על קיומן לכאורה לעובדות המיוחסות בכתב האישום. הצדדים מסכימים גם להפסקת הליכים ולמתן צו אשפוז. המחלוקת היחידה נוגעת למשך המירבי של האשפוז.

בתי משפט שונים התייחסו למשך האשפוז המירבי, לתכליתו ולשאלה האם יש לקצוב אותו שמא לקבוע משך אשפוז מירבי על פי העונש הקבוע לצד העבירה בחוק. בעניין זה אני שותפה לדעתו של חברי כב' השופט מלמד אשר הסביר באופן מפורט ומעמיק ההבדל בין משך אשפוז לבין ענישה. מדובר בת"פ 40739/09-13. קביעת צו אשפוז איננה בבחינת ענישה ועל כן משך האשפוז המירבי שונה מעונש שהיה נגזר על המשיב לו הורשע בדין. החלטתו של כב' השופט רוזן בת"פ 32571-07-15 לא שינתה את פני הדברים. באותו עניין קבע כב' השופט רזון כי לבית המשפט מסור שיקול דעת ביחס למשך האשפוז המירבי. שיקול הדעת מסור וכך עולה מלשון הצעת החוק ודברי ההסבר אולם יש לשמור הפעלת שיקול הדעת למקרים שבהם  קיים חוסר הלימה בולט בין משך האשפוז המירבי על פי העונש לבין נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו של הנאשם.

החלטתו של כב' הנשיא ברק בעניין פלוני עמדה בשורש תיקון החוק, אולם גם באותו עניין דובר במי שנותר באשפוז  שנים ארוכות והכל בשל עבירה שהעונש שלצידה קצר בהרבה. אין סכנה כזו עלולה להתממש במקרה שבפניי.

מדובר בעבירות של אלימות ואיומים וכן היזק לרכוש במזיד ולא מצאתי כי הנסיבות מצדיקות סטייה מהעונש הקבוע לצד העבירות. מובן מאליו כי משך האשפוז המירבי משמעו אשפוז לכל אותה תקופה אלא יש בכך לשים גבול בקצה העליון.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לפסיכיאטר המחוזי ולסניגוריה הציבורית. תשומת הלב מופנית לכך שהמשיב מבקש להיות מיוצג על ידי עורך דין בהליכים בפני הועדה על פי חוק הטיפול בחולי נפש.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ג כסלו תשע"ו, 25/11/2015 במעמד הנוכחים.