1. בדיון שהתקיים בפניי ביום 12.04.16 הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם, בעבירה של העסקת עובדת זרה למשך שנתיים וללא עריכת ביטוח רפואי, בניגוד לחוק חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991. ביום 10.05.16 נשמעו הטיעונים לעונש.
2. ב"כ המאשימה טען, כי מדובר בעבירות שעל פי רוב נעברות על ידי אוכלוסייה בגירה ונורמטיבית מיסודה ומרקע סוציואקונומי מסוים, ולמרות זאת וחרף מאות גזרי דין שניתנו החל משנת 2010 על עבירות בנסיבות דומות של העסקת עובד זר בעבודות משק בית, לא הושגה ההרתעה הנדרשת.
3. על מנת שהאכיפה תהיה אפקטיבית וההרתעה תשיג את יעדה, וכן בהתאם לפסיקה הרואה בעבירות כמכת מדינה המחייבת ענישה כלכלית, עתר ב"כ המאשימה להטיל עונש מרתיע שיגלם בתוכו הן את עיקרון ההלימה והן "תרופה" לפגיעה החמורה בערכי חברה ומוסר, כפי שנקבע בפסיקת בתי המשפט.
4. עוד טען, כי ביחס לכל אחד משני הנאשמים חל תיקון 15 לחוק עובדים זרים, הקובע עונש מינימום של 10,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין, בנוסף לקנס שיש לגזור בגין העבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי.
5. באשר למתחם הענישה, ביקש כי לגבי כל אחד מהנאשמים ייקבע מתחם ענישה נפרד, והטעים, כי במקרה דנן, ההצדקה לכך קמה לאור טענת הנאשמים כי בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום, הם לא היוו יחידה כלכלית משפחתית אחת, שכן הנאשם לא התגורר בבית המשפחה באופן רציף.
6. עוד טען, כי בשים לתקופת העסקה של כשנתיים, במהלכה העובדת הזרה התגוררה בבית הנאשמים, כשאין לה אישור שהייה בישראל, מתחם הענישה ההולם צריך לנוע בין 20% ל-80% לכל אחד מבני הזוג ולגבי עבירת הביטוח בין 5,000 ₪ ל-20,000 ₪ לכל אחד.
7. באשר לעונש עצמו, עתר לכך כי על כל אחד מבני הזוג, יוטל בגין עבירת העסקה שלא כדין קנס בשיעור 17,000 ₪ ובנוסף, בגין העבירה של אי עריכת ביטוח, קנס בשיעור 7,000 ₪ לכל אחד מהם. עוד ביקש כי בית הדין יחייב את הנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה נוספת למשך שלוש שנים שאם לא כן, יוטל עליהם הקנס המרבי הקבוע בחוק, אשר עומד על 58,400 ₪ לגבי העבירה של העסקה שלא כדין.
8. ב"כ הנאשמים טען כי מדובר בעבירה ראשונה שלהם וכי הם הביעו חרטה מלאה וחסכו זמן שיפוטי. האינטרס הציבורי, טען, מתקיים בעצם הרשעתם בפלילים.

ביחס לנסיבותיהם האישיות, טען כי מדובר בהורים לשלושה ילדים, מתוכם שניים קטינים והוסיף כי בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום הם חיו כפרודים מבחינה אישית אך המשיכו להוות יחידה כלכלית אחת וניהלו משק בית משותף, בניגוד למה שהוצג.

1. באותה תקופה, הנאשמת 1 נאלצה לשאת בנטל גידול הילדים ונאלצה לקחת עזרה של עובדת. הסניגור סיים את דבריו בבקשה להתחשב בכל האמור לעיל ולהעמיד את גובה הקנס על הרף הנמוך ביותר בהתאם לפסיקתו של בית הדין. עוד הטעים כי אין להטיל קנס נפרד על כל נאשם אלא קנס כספי המתייחס ליחידה המשפחתית.
2. לאחר שהוזהרה כדין לומר את האמת, השיבה הנאשמת לשאלת בית הדין כי בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום, היא התגוררה בבית המשותף לה ולנאשם עם שלושת ילדיהם ואף הנאשם עצמו התגורר בבית באופן לא רצוף. עוד טענה כי כל אימת שהעובדת נזקקה לטיפול רפואי, היא קיבלה טיפול נאות והייתה מרוצה.

דיון והכרעה

1. העבירות על חוק עובדים זרים נקבעו כעבירות מנהליות, והקנסות המנהליים שהוצמדו להן הן בשיעורים משמעותיים, ובהיקפים של אלפי שקלים. הדבר מלמד כי המחוקק נתן דעתו לכך שהעסקת עובדים זרים, בניגוד לדין, משיאה למעסיקים תועלת כלכלית של ממש, כאשר את המחיר משלם הציבור, ובפרט מקום שלא הייתה הקפדה על כך שעובדים זרים ישובו לארצותיהם עם פקיעת אשרת העבודה.
2. לכל אלה הצטרפה תופעת הפגיעה הקשה בזכויות היסוד של העובדים הזרים, אשר התרחשה בהיקף גדול מצד חלק מהמעסיקים, ופגעה בערכי יסוד של החברה ובדמותה ובתדמיתה של המדינה מפנים ומחוץ. עמד על כך בית המשפט העליון בבג"צ 9722/04 פולגת נ' מ"י (7.12.2006), עת קבע כדלקמן:

"ההשלכות השליליות של העסקת עובדים זרים הביאו לגיבוש מדיניות ממשלתית שתכליתה לצמצם את תופעת העובדים הזרים הנכנסים לישראל, ולהבטיח יציאת העובדים עם פקיעתו של ההיתר. ההתמודדות נעשתה בדרכים שונות ומגוונות. הוחמרו המגבלות על העסקת עובדים זרים; הוגברה האכיפה על יציאתם את הארץ; והותנו תנאים שמטרתם להחליש את המניעים של המעסיקים לבקש להעסיק עובדים זרים על חשבון עובדים מקומיים."

1. דא עקא, שבמקרים רבים, ההרתעה שיוצר הקנס המנהלי איננה מספקת ולכן, מכוח סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985, מוסמך תובע לנקוט הליך פלילי יזום, במסגרתו נחשף הנאשם לקנס העונשי המקסימלי שנקבע לעבירה בחוק.
2. הואיל ומדובר בעבירה שביסודה עומד מניע כלכלי מובהק ועל מנת שהאכיפה תהיה אפקטיבית, עליה להיות משולבת בסנקציה כספית, אשר יהיה בה כדי ליצור את ההרתעה הנדרשת ולהפוך את העבריינות בתחום לבלתי משתלמת.
3. לחובתם של הנאשמים ייאמר, כי העסקת עובדים זרים ללא היתר עבודה הוגדרה כעבירה חמורה בעלת השלכות חברתיות ומוסריות (ראו: ע"פ 1001/01 מדינת ישראל נ' ניסים (17.6.2002)). במקרה דנן, נלווית אליה עבירה נוספת - העסקת עובד זר ללא הסדרת ביטוח רפואי וזאת בנסיבות מחמירות של הלנת העובדת הזרה בביתם.
4. לזכותם ייאמר, כי העבירות לא בוצעו במסגרת משלח ידם.

מדיניות הענישה

1. בהתאם לתיקון 15 לחוק העובדים הזרים, תשנ"א-1991 (להלן – "החוק"), החל במקרה דנן, הקנס המינימלי לעבירה של העסקת עובד ללא היתר הנו כפל הקנס המנהלי, היינו, 10,000 ₪ ואילו הקנס המקסימאלי למי שעבר את העבירה שלא במסגרת משלח ידו – 58,400 ₪ (להלן – "הקנס הפלילי המקסימאלי").
2. כאמור לעיל, הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בישיבת ההקראה ובנסיבות אלה, נהוג להעמיד את הרף העליון של הענישה על שיעור 50% מהקנס הפלילי המקסימלי, היינו 29,200 ₪.

נסיבותיהם האישיות של הנאשמים ומתחם הענישה הראוי

1. אין חולק, כי זוהי הפעם הראשונה בה מורשעים הנאשמים בעבירות מושא כתב האישום. לזכותם ייאמר, כי הודו בביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום בישיבת ההקראה ובכך חסכו הליך שיפוטי יקר. עובדה זו אף מצביעה כי הנאשמים הפנימו את חומרת העבירות בהן הודו והורשעו.
2. לאור האמור לעיל, דעתי כדעת המאשימה, כי מתחם הענישה הראוי צריך לנוע בין 20% ל- 80% מגובה הקנס המקסימאלי, ובשים לב לתקופת ההעסקה, אף מקובל עלי גובה הקנסות שנתבקשו בגין העסקה שלא כדין בסך 17,000 ₪ ובגין אי עריכת ביטוח רפואי בסך 7,000 ₪.
3. אלא, שבניגוד לדעת המאשימה, אינני סבור כי בנסיבות המקרה, עליהן אין חולק, כי בזמנים הרלוונטיים, הנאשמים לא גרו תחת קורת גג אחת (לטענת הנאשמת, לסירוגין בלבד), יש כדי לקבל את הגישה שנכון להשית על כל אחד מהם עונש בנפרד, ואפרט.
4. אכן כלל יסודי הוא בדין הפלילי כי איש בשל עבירתו ייענש. ואולם, כי עד לפני חודשים מספר מדיניות המאשימה ביחס לעבירות מסוג העבירות בהן הורשעו הנאשמים בתיק זה, הייתה כי יש להרשיע כל אחד משני בני הזוג ואף לדרוש מכל אחד מהם בנפרד לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה. אולם הקנס שביקשה המדינה להשית היה לעולם משותף לשניהם. מדיניות זו נהגה ביחס לתיקים בהם הושגו הסדרי טיעון (סגורים או פתוחים) והן ביחס לתיקים שבהם נשמעו ראיות.
5. יש להניח, אם כי הדבר לא נאמר באופן רשמי, כי מדיניות זו נהגה משך שנים ביחס לעבירות הנ"ל מתוך ראייה שמדובר בעבירה בעלת אופי כלכלי שהשיאה רווח מצרפי ליחידה כלכלית אחת – היא היחידה המשפחתית שמורכבת משני בני הזוג.
6. שינוי המדיניות נעשה באופן פתאומי ומבלי שהוצגו נוהל או הנחייה כתובים כלשהם מטעם היועץ המשפטי לממשלה. ממילא לא נטען ששינוי מדיניות זה פורסם בקרב בציבור הרחב על מנת שיוכל להיערך לכך ואולי אף יראה לנקוט משנה זהירות נוכח השינוי הפתאומי והדרסטי בגובה הקנסות שהמאשימה דורשת כיום להטיל, לאחר שנים רבות בהן נהגה אחרת.
7. בתיק הע"ז 59011-05-13 מדינת ישראל נ' רקנאטי (גזר דין מיום 20.04.16) עמדתי על חשיבותן של הנחיות היועמ"ש. אשוב על הדברים בתמצית:
   1. סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות קובע כי לתובע מסורה הסמכות להגיש כתב אישום בגין עבירה מנהלית כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת מטעמים שיירשמו. הנחיות היועץ המשפטי לממשלה: נוהל והנחיות להפעלת חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985 [מס' הנחיה 4.3041 (60.004) עדכון 29.6.2011 (להלן – "הנחיות היועמ"ש"), מתוות קווים כלליים מנחים לקבלת החלטה מסוג זה ע"י תובע;
   2. פרסום ההנחיות עולה בקנה אחד עם עיקרון השקיפות וחושף את הציבור למידע חשוב ומועיל בנוגע למדיניות כתבי אישום ומאפשר לבתי המשפט לבחון, בהתאם לסמכותם הטבועה, את סבירות שיקול הדעת והנימוקים שהדריכו את הרשות בהחלטתה המנהלית;
   3. שינוי מדיניות ענישה, באופן שמעתה ואילך הקנס המוטל על בני זוג נאשמים, יוכפל, מן הראוי שיעוגן בהנחיות היועמ"ש ויפורסם באתר רשות האוכלוסין וההגירה. באופן, ובהתאם לכללי המשפט המנהלי, הציבור יוכל לתכנן את מעשיו בהתאם לעמדת הרשויות;
   4. הפרסום תורם לוודאות משפטית ואף נובע מעקרון החוקיות, המורה שאין עונשין אלא אם מזהירים (דפנה ברק ארז, משפט מנהלי, כרך א' עמ' 327).
   5. בהלכת חדוות הורים ע"פ 57160-01-14 מדינת ישראל נ' חדוות הורים בע"מ ואח' (להלן – "הלכת חדוות הורים"), שב בית הדין ופסק כי מדובר בעביה בעלת מאפיינים כלכליים ולכן העונש צריך להשיג תועלת כלכלית אפקטיבית.
   6. העיצום הכספי הנו רק רכיב עונשי אחד המצטרף לרכיב עונשי אחר והוא הטלת התחייבות על הנאשם להימנע מביצוע עבירה. התחייבות זו מהווה כלשעצמה עונש של קנס מותנה, הגם שמדובר בעונש הקל שבעונשים הקבועים בחוק העונשין (ראו דברי כב' הנשיא (בדימ') א. גרוניס בדנ"פ 8062/12 מדינת ישראל המשרד להגנת הסביבה נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ, (2.4.2015) עמ' 9-10, פיסקה 12.
8. כידוע, בפני בית הדין הארצי, תלויים ועומדים מספר ערעורים על גזרי דין שניתנו במקרים דומים, ובהם נפסק כי שני בני הזוג יישאו בקנס בצוותא חדא. נכון למועד מתן גזר דין זה, בית הדין הארצי טרם הכריע בסוגיה, וחרף דברי ב"כ המאשימה, לא מצאתי כי תיק זה חורג בנסיבותיו מיתר המקרים בהם פסקתי כי בני הזוג יישאו בקנס הכספי במשותף, ואבאר.
9. טענת המאשימה, כי הנאשמים לא גרו בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום תחת קורת גג אחת, קיבלה חיזוק בדברי הנאשמת בפניי, אם כי זו העמידה דברים על דיוקם והטעימה כי הדבר היה לסירוגין.
10. משלא הובאו ראיות לסתור ע"י המאשימה, לא מצאתי טעם שלא לקבל את דברי הנאשמת בפניי. יתרה מכך, לטענתה, שלא נסתרה, העובדת הזרה הועסקה בביתם המשותף, בו היא וילדיה (המשותפים עם הנאשם) המשיכו להתגורר.
11. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי לנאשם 2 צמחה טובה כלכלית נפרדת ועצמאית מזו של הנאשמת, גם אם הוא עצמו התגורר לסירוגין בבית אחר. נהפוך הוא. בנסיבות העניין, אחריותו לביצוע העבירה קמה, במשותף עם רעייתו הנאשמת, גם אם הוא עצמו בחר מטעמים אישיים להתגורר תחת קורת גג אחרת.

ממה נפשך? כל עוד פירות עבודתה (האסורים) של העובדת נצמחו בביתו ומי שהפיקו מהם תועלת הם, בין היתר, ילדיו, קמה לו אחריות משותפת ולא הייתה נשמעת טענה מפיו כי יש לפטור אותו מאחריות רק משום שבחר להתגורר בבית אחר.

1. לפיכך, כשהדבר נוגע להשתת 'קנס כלכלי' שצריך להלום את אופי העבירה, מן הדין כי תינקט אותה מדיניות.
2. לאור האמור לעיל, אני דוחה את עמדת המדינה כי מדובר בנסיבות המצדיקות הטלת נפרד על כל אחד מהנאשמים.

סיכומו של דבר

1. הנני מטיל על הנאשמים את העונשים הבאים:
   1. בגין העסקת עובד זר, בניגוד לחוק עובדים זרים – קנס בסך 17,000 ₪;
   2. בגין העסקה ללא ביטוח רפואי – קנס בסך 7,000 ₪;

המזכירות תפיק לכל אחד משני הנאשמים שובר תשלום ע"ס 12,000 ₪ (מחצית הקנס המשותף בסך 24,000 ₪). ככל שהנאשמים חפצים כי הקנס ייפרש לתשלומים, יפנו הם לביה"ד בבקשה מתאימה, ויכללו בה את עמדת ב"כ המאשימה.

• 1. כל אחד מהנאשמים יחתום על התחייבות להימנע מלעבור עבירה על חוק עובדים זרים למשך 3 שנים מהיום, שאם לא כן, יחויב בתשלום מלוא הקנס בסך של 58,400 ₪.
  2. ההתחייבויות החתומות תופקדנה במזכירות בית הדין בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יהיה בית הדין רשאי לבטל את הצו ולהטיל על הנאשמים עונש נוסף על פי דין.

1. בהתאם להסכמת הצדדים, עותק מגזר הדין יישלח למשרדי באי כוחם.

ניתן היום, ג' אייר תשע"ו, 11 מאי 2016, בהעדר הצדדים.