1. ביום 5.2.17 הורשעו הנאשמים בגין העסקת עובדת זרה ללא היתר ומבלי שהוסדר עבורה ביטוח רפואי (עבירות לפי סעיף 2(א)(1)(2) ו- 2 (ב)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א 1991). המעשים בגינם הורשעו הנאשמים בוצעו בשנת 2014 בעת שהנאשמים העסיקו בלא היתר עובדת זרה אזרחית הפיליפינים בביצוע עבודות משק בית וניקיון.

2. אציין, כי על אף שהעבירה שעניינה העסקת עובד בלא היתר סווגה כעבירה מנהלית, כתב האישום דנן הוגש בהתאם למדיניות מחמירה שאימצה המדינה, בכל הנוגע להעסקת עובדים זרים במשק בית. בהתאם למדיניות זו, המאשימה איננה מסתפקת בהטלת קנס מנהלי, אלא נוקטת בהליך פלילי יזום, במסגרתו היא עותרת להרשעה פלילית ולהטלת סנקציה כספית משמעותית על מעסיקים של עובדים זרים במשק בית.

3. במענה לכתב האישום כפרו הנאשמים ביסודות כתב האישום , אולם בישיבת ההקראה הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני לפיו הנאשמים חזרו בהם מכפירתם והודו ביסודות כתב האישום. בהתאם לכך הורשעו הנאשמים בעבירות שיוחסו להם.

טיעוני הצדדים לעונש

4. ב"כ המאשימה פירט בפני בית הדין את חומרת נסיבות ביצוע העבירה בגינה הורשעו הנאשמים – העסקה של עובדת במשרה מלאה, ללא אשרה, למשך תקופה של שנה ללא ביטוח רפואי תוך הלנת העובדת בביתם.

ב"כ המאשימה הזכיר את הפסיקה המחמירה ביחס לעבירות שעניינן העסקת עובדים זרים בלא היתר, עבירה שהפכה זה מכבר למכת מדינה. ב"כ המאשימה ציין כי מדובר בעבירה כלכלית, ולכן העונש בגינה צריך אף הוא להיות בעל מימד כלכלי מרתיע, ולפיכך ביקש כי ייקבע מתחם ענישה נפרד לכל אחת מהעבירות ולכל אחד מן האנשים כאשר לגבי גובה העונש ניתן יהיה להתחשב בעובדה שמדובר בבני זוג שמהווים יחידה כלכלית אחת.

ב"כ המאשימה מציין כי מחומר הראיות עולה כי הנאשמת 1 היא זו שגייסה את העובדת והייתה מעורבת יותר בהעסקתה אך נוכח פרק הזמן של העסקת העובדת משך שנה תוך מגורי העובדת בבית הנאשמים יש לראות את הנאשם 2 כמעורב במידה זהה ולכן יש לקבוע מתחמי ענישה זהים ביחס לכל אחד מן הנאשמים.

לזכות הנאשמים יש לזקוף כי אין לחובתם עבירות נוספות וכי נחסך זמן שיפוטי.

ב"כ המאשימה סבור כי טווח הענישה המתאים נע בין 11,680 ₪ ל- 46,720 ₪ לגבי עבירת ההעסקה וכי לגבי עבירת הביטוח טווח הענישה המתאים הוא בין 5,000 ₪ ל- 20,000 ₪, והציע כי על כל אחד מן הנאשמים ייגזר קנס בסך 18,000 ₪ בגין עבירת ההעסקה וקנס בסך 7,000 ₪ בגין עבירת הביטוח.

5. ב"כ הנאשמים טענה כי בהתחשב במהותה של העבירה שהינה עבירה מנהלית ובתקופת ההעסקה בת שנה בלבד, ראוי כי טווח הענישה יהיה ברף התחתון. ב"כ הנאשמים מציינת כי מדובר בזוג נורמטיבי ללא עבר פלילי אשר ביצעו את העבירה בתום לב, מצרים על כך והפיקו את הלקח כמו כן אין ספק שניהול הליך הפלילי היווה עבורם גורם מרתיע כשלעצמו. הנאשמים הודו וחסכו זמן שיפוטי יקר ומיום עריכת הביקורת לא נעברה על ידם עבירה דומה או כל עבירה אחרת.

ב"כ הנאשמים סבורה כי כמקובל במקרים אלה תקרת הקנס צריכה לעמוד על 50% מהקנס המקסימלי (29,200). לשיטתה יש להשית על הנאשמים קנס משותף בגין העבירות בסך 15,000 ₪.

גזר דינם של הנאשמים

6. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין שעניינו הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, העיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה, היינו "יחס הולם ומידתי בין חומרת העבירה ומידת האשם לבין סוג ומידת העונש המוטל" (סעיף 40ב לחוק העונשין).

בהתאם להוראת סעיף40ג לחוק העונשין – גזירת עונשו של נאשם שהורשע בדין נעשית בשני שלבים:

בשלב הראשון – יש לקבוע מתחם ענישה הולם למעשה העבירה, בהתאם לעקרון ההלימה, תוך התחשבות:

"בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה" (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין).

בשלב השני – יש לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם הענישה ההולם, תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם, נטילת אחריות, שיתוף פעולה עם רשויות האכיפה, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, עברו הפלילי של הנאשם ועוד.

7. הערך המוגן בענייננו נגזר מתכליתו של חוק עובדים זרים והוא להבטיח תנאי העסקה ראויים והוגנים לעובדים הזרים. לעניין זה יש לזכור כי המדובר בקבוצת עובדים מהחלשות בשוק, כאשר בשל מוצאם מארץ זרה, לא אחת העובדים הזרים אינם מודעים לזכויותיהם על פי דין או חוששים לעמוד עליהם, מה שמציב אותם לא אחת כ"יעד לניצול" מצד מעסיקים פוטנציאלים.

הוראות החוק בעניין העסקה ללא היתר כדין, ומתן תנאים הולמים לרבות עריכת ביטוח רפואי, נועדו להבטיח תנאים ראויים לעובדים הזרים מחד ולשמור על אינטרס המדינה במניעת כניסתם של גורמים השוהים בה בניגוד לדין, המביאים לעליה ברמת האבטלה והפחתה ברמת השכר מאידך.

לגבי העסקת עובד זר ללא היתר כדין נקבע לא אחת כי מדובר בעבירה חמורה, המחייבת ענישה מרתיעה (ע"ע 27/07 מדינת ישראל נ' טסה יבוא ושיווק עץ בע"מ, ניתן ביום 17.7.08 וההפניות שם).

8. מבחינת היקף העבירה – מדובר בהעסקה שלא כדין של עובדת אחת, שלא במסגרת עסקם או משלח ידם של הנאשמים.

מנגד, על פי כתב האישום, ההעסקה נמשכה לאורך תקופה של כשנה, תוך הלנת העובדת בביתם של הנאשמים.

9. מאחר ושתי העבירות נשוא כתב האישום (העסקה שלא כדין ואי עריכת ביטוח רפואי) בוצעו למעשה במסגרת מסכת עובדתית המהווה אירוע אחד מתמשך, בהתאם להוראת סעיף40יג(א) לחוק העונשין, יש לקבוע מתחם ענישה אחד עבור האירוע כולו. העובדה כי מדובר בשתי עבירות שונות תילקח בחשבון לצורך קביעת מתחם הענישה הראוי.

10. בשים לב לערך החברתי המוגן, נסיבות ביצוע העבירה כמפורט לעיל, ומדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים – מתחם הענישה הראוי עבור שתי העבירות נשוא כתב האישום הוא קנס בשיעור שבין 10,000 ₪ ל-58,400 ₪.

11. אשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה. הנאשמים נעדרים עבר פלילי. הנאשמים לקחו אחריות על המעשה, הביעו חרטה וטענו כי בעקבות האירוע והגשת כתב האישום, הפיקו לקחים ולא ישובו על ביצוע העבירה בעתיד. יש לזכור כי כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום ייזום, ללא הטלת קנס מנהלי, כך שלא ניתנה להם האופציה של תשלום הקנס ללא ניהול הליך פלילי.

12. לאור האמור, ובשים לב למכלול השיקולים הרלוונטיים, אני גוזר על הנאשמים במשותף קנס בסך 25,000 ₪ בגין שתי העבירות נשוא כתב האישום.

הקנס ישולם בחמישה תשלומים חודשיים שווים, הראשון לא יאוחר מיום 15.7.17.

כמו כן יחתמו הנאשמים תוך 7 ימים מקבלת גזר הדין על התחייבות להימנע מביצוע עבירה מסוג העבירות בהן הורשעו לתקופה של שלוש שנים, עד לגובה הקנס המרבי שנקבע לצד שתי העבירות נשוא כתב האישום.

לבקשת הצדדים ישלח אליהם גזר הדין בדואר.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ז, 21 יוני 2017, בהעדר הצדדים.