בפני | כב' הרשמת הבכירה שרונה צור גינור |
תובעת | דודי ב. רכב והשקעות בע"מ |
נגד |
נתבע | עאבד עבדאלה |
בפני תביעה לתשלום פיצוי מוסכם בסך 15,000 ₪ אשר הגישה התובעת כנגד הנתבע בגין הפרת הסכם לרכישת רכב, כאשר התביעה הוגשה הן מכוח ההסכם בין הצדדים אשר קובע תנאי ביחס לפיצוי מוסכם במקרה של הפרתו והן בהתאם לשטר אשר נטען כי נחתם ע"י הנתבע.
רקע וטענות הצדדים
- לטענת התובעת, ביום 23/7/15 הגיע הנתבע למקום עסקה, בסחר רכב, על מנת לרכוש רכב. נטען כי לאחר שהוצגו לו מספר רכבים החליט הנתבע לרכוש רכב מסוג מאזדה, כאשר המחיר נקבע בסך 63,500 ₪ (להלן : "הרכב") ובהתאם להסכמות הצדדים, חתם על הנתבע על מסמכים וביניהם "הסכם לרכישת רכב" (להלן : "ההסכם") וכן נטען כי חתם על שטר בסך 15,000 ₪ כמקדמה עבור התשלום ועל "טופס גילוי נאות".
- בהתאם להסכם – ת/2 נקבע סכום התמורה עבור הרכב בסך 63,500 ₪, וכן נקבע בסע' 7 להסכם פיצוי קבוע ומוסכם מראש בגין הפרת ההסכם בשיעור כ – 15% מערך הרכב ובסך 15,000 ₪.
- כמו - כן, סע' 6 להסכם קובע כי חלק התמורה בסך 15,000 ₪ ישולם ביום חתימת ההסכם באמצעות שטר ביטחון, כאשר שטר הביטחון אשר נחזה להיות חתום ביום חתימת ההסכם צורף כנספח ג לתצהיר התובעת וכן צורף "טופס גילוי נאות" – ת/3 בו פורטו הבעלויות הקודמות ברכב, נזקים, מספר ק"מ וכיוב'.
- לטענת התובעת, במעמד ההסכם פנה הנתבע באמצעות הטלפון לסניף הבנק בו מתנהל חשבונו לצורך ביצוע העברת זהב לחשבון התובעת ומשעניין זה לא צלח, חתם הנתבע על שטר חוב שהיווה שטר ביטחון להבטחת התחייבויות הנתבע לפי ההסכם, כאשר השטר היה על הסך של 15,000 ₪. נטען כי הנתבע הבטיח לקיים את התחייבותו לפי העסקה ולכן נשמר עבורו הרכב.
- לטענת התובעת ביום 24/7/15 התקשר מר דוד ברזני לנתבע כדי לקדם את השלמת העסקה, כאשר השיחה הוקלטה ותומללה. מהשיחה עלה כי הנתבע אינו מתכוון להשלים את העסקה, כיוון שאחיו שהיה גם שותפו בעסק ביקש לרכוש רכב במחיר זול יותר. כן נטען כי הנתבע הביע רצונו לרכוש מאת התובעת רכב במחיר זול יותר של 40,000 ₪.
- ביום 4/8/15 התקשר מר ברזני מטעם התובעת פעם נוספת לנתבע על מנת לבדוק סיבה אי השלמת העסקה והפעם נענה כי הנתבע עסוק בחתונה של קרוב משפחה שלאחריה יבוא להשלים את העסקה.
- התובעת הגישה את התמלילים – נספח ד' לתצהיר מר ברזני, כאשר לכתחילה התנגד ב"כ הנתבע להגשתם ובהמשך ניתנה הסכמה, לאחר שהחלה השמעת הקלטת השיחות במסגרת הדיון.
- כן נטען כי ביום 12/8/15 שלחה התובעת מכתב לנתבע כי עליו להשלים את העסקה, כאשר צוין מפורשות כי הרכב נשמר עבורו.
- הנתבע טען כי שטר החוב אינו חתום על ידו וכי החתימה המופיעה אינה חתימתו. הנתבע לא ידע להסביר, יחד עם זאת, את העובדה כי חתם על ההסכם, כאשר אישר את חתימתו וכאשר החתימה על השטר התבקשה מכוח ההסכם ואולם ביחס לחתימתו על השטר, טען הוא כי זו זוייפה הגם כי מר ברזני העיד כי החתימה נעשתה בפניו.
- כן טען הנתבע כי בעת פנייתו למגרש הרכבים של התובעת, ראה את הרכב הנטען, ניגש אליו ודלתותיו היו נעולות, לכן חזר למשרד התובעת וביקש מפתחות וציין בפניה כי הוא מעוניין לערוך לרכב בדיקה מכנית ונענה כי בכדי להוציא את הרכב מהמגרש לבדיקה הוא נדרש לחתום על מסמך לפיו הנתבע שילם לכאורה סכום כספי עבורו ובהתאם לכך הוא חתם על מסמך אחד או שניים שמהותם, בין היתר, כי הנתבע שילם סך של 15,000 ₪ בגין הרכב.
- הנתבע טען כי הבנתו את השפה העברית הינה בסיסית, כי אינו יודע לקרוא ולכתוב עברית וכי לא הבין על מה חתם.
- לטענת הנתבע, לאחר החתימה על המסמכים מצא כי מצבו של הרכב אינו משביע רצון ולכן החזיר את מפתחות הרכב לתובעת ולא הזיז את הרכב ממקומו כלל.
- הנתבע טוען כי לא התחייב לרכוש את הרכב מהתובעת ולא קיבל תמורה כלשהי וכי התובעת רימתה אותו.
- לאחר שניסיונות להביא את הצדדים לידי הסכמות לא התקבלו ע"י הנתבע, ניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירים.
- ביום 15/1/17 התקיימה ישיבת ההוכחות בה העידו מר ברזני מטעם התובעת והנתבע בעצמו, לאחריה הגישו ב"כ הצדדים סיכום טענותיהם בכתב.
- בסיכומיה טענה התובעת כי יש לקבל את התביעה, כי הנתבע ניהל הליך מיותר אשר גזל משאבים רבים והוצאות כבדות שלא לצורך. נטען כי גרסת הנתבע התבררה כעורבא פרח, כי נחתם הסכם בין הצדדים, כאשר מדובר בהסכם מחייב. נטען כי ההסכם הופר ע"י הנתבע אשר מצדו האשים את התובעת בהאשמות קשות כגון מרמה, זיוף וכיוב'. נטען כי הסכמתה של התובעת למינוי גרפולוג ביחס לטענת החתימה על השטר מלמדת על תום לבה בעוד הנתבע הוא אשר סרב למינוי. כן נטען כי סע' 7 להסכם הקובע תנאי בדבר פיצוי מוסכם הינו תקף ומחייב את הנתבע. התובעת הפנתה לסתירות בגרסתו של הנתבע לרבות כפי שעלו בהקלטות ובעדותו הכל בכדי לחמוק מאחריות. נטען כי הנתבע בעדותו הודה כי המסמכים כולם נערכו ונחתמו בנוכחותו וכי הטענה לפיה לא ידע על מה הוא חותם, הינה טענת הגנה שכיחה ואולם אינה טענת הגנה בדיני חוזים. כן נטען כי ממילא עולה מתמלילי השיחות כי תוכן ההסכם והתחייבויותיו היו ידועות לו. נטען כי הרכב הוחזק בעבור הנתבע כחודש ימים ובכך ממילא נגרם נזק לעסקה של התובעת הן מבחינת הפגיעה בתזרים המזומנים והן ירידת הערך וזאת הגם שתנאי הפיצוי המוסכם אינו מחייב הוכחת הנזק.
- הנתבע בסיכומים מטעמו טען כי למעשה לא נחתם בין הצדדים הסכם מחייב, כי התביעה השטרית לא הוכחה כלל ולמעשה מלבדה אין כל תביעה בפני בית המשפט. נטען כי אין לתת אמון בעדותו של מר ברזני מטעם התובעת ובאשר לשיחות המתומללות, כלל לא ברור כי התקיימו במועד הנטען. נטען כי התובעת הטעתה את הנתבע ביחס למספר הבעלויות ברכב לפי טופס גילוי נאות, כאשר ביחס לטענה זו התנגדה התובעת מהטעם כי מדובר בהרחבת חזית. הנתבע למעשה בסיכומיו חזר בו מהסכמתו לקבלת התמלילים, זאת הגם כי אלו צורפו לתצהיר התובעת ללא התנגדות וכי לאחר שהושמעו חלקן של השיחות עלתה התאמה מלאה לתמלילים.
באשר לפיצויים המוסכמים נטען כי התגלתה סתירה מהותית בגרסת התובעת, באשר פעם נטען כי השטר הינו שטר חוב, לחילופין נטען כי הינו מהווה מקדמה ולאחר מכן נטען כי הוא מהווה סכומים מוסכמים. עוד נטען כי סכום הפיצוי המוסכם אמור להיות 15% ולכן לא ברור כיצד הגיעה התובעת לסך של 15,000 ממחיר רכב שערכו 63,500 ₪ (דהיינו הפיצוי היה אמור להיות בסך 9,500 ₪) וכי בעת שהסכימה התובעת שהנתבע ירכוש רכב חלופי בסך של 40,000 הרי מקסימום פיצוי מוסכם הינו 6,000 ₪, גם לכך לא זכאית התובעת. כן נטען כי ביהמ"ש מוסמך לסטות מסכום הפיצוי המוסכם ככל שאין קשר סביר בינו ובין הנזק אשר
ניתן היה לצפותו מראש בעת כריתת החוזה.
דיון והכרעה
- לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, על כלל נספחיהם, התרשמתי מהעדויות ועיינתי בסיכומיהם מצאתי כי דין התביעה להתקבל אם כי לא במלוא הסכום.
- הנתבע התחייב בהסכם כתוב ומחייב עליו חתם וברי הוא חתימתו והתקשרותו בהסכם הינה מחייבת וכלל הוא כי הסכמים יש לכבד. כן יש לפעול בתום לב ובדרך מקובלת בקיום חוזה, בהתאם לסע' 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 ודומה כי הנתבע במקרה זה לא פעל בהתאם לחובת תום הלב ולאחר שחתם על ההסכם המשיך ויצג מצג כי הינו מעוניין בעסקה הגם שבהליך זה טען הוא כי לא כך, טענה אשר לא נתמכה בכל אסמכתא או עדות נוספת מטעמו.
- הנתבע התחייב בהסכם כתוב וברור לרכוש רכב. הנתבע שהינו שותף ובעל מניות בחברה העוסקת בעבודות עפר (ראה בעדותו בעמ' 12 בפרוטוקול שורה 4 וכן בעמ' 13 מול השורות 9-14) חזקה כי מבין הוא משמעות ההתקשרות בהסכם לרכישת הרכב. הנתבע, במסגרת מהלך העסקים הרגיל , חתם על אותו הסכם וחזקה כי כאדם בגיר אשר אף מנהל עסקים במסגרת פעילותו היומיומית השוטפת, יודע ומבין פשר חתימתו וזו מחייבת אותו. בכל הכבוד, הטענה כי לא הבין את השפה או לא ידע מהו תוכן ההסכם עליו חתם אינה יכולה להישמע, הגם כי בעדותו לא עמד עוד על טענה זו.
- הנתבע הגיע ביזמתו ומרצונו החופשי למקום עסקה של התובעת לרכוש רכב. הנתבע התחייב וחתם על ההסכם לרכישת הרכב, כאשר אין חולק כי חתם על מסמכים (ראה בפרוטוקול מיום 7/6/16 בעמ' 2 שורות 15-18 ובשורות 23-27). משכך, חתימתו מחייבת אותו לכל דבר ועניין.
- זאת ועוד, הנתבע הוסיף ויצר מצג, כעולה מתמלילי השיחות ומראיות התובעת, אשר לא נסתרו ע"י הנתבע, כי עודנו מעוניין בעסקה וזאת לאחר שחלפו למעלה משבועיים ימים מיום חתימת ההסכם. מצג זה מחייב את הנתבע, בין היתר, מכוח עקרון תום הלב, כמפורט.
- ניסיונו של הנתבע להתנער מהתחייבותו כאשר מחד טוען הוא כי החתימה על השטר אינה חתימתו ומאידך, הודה הוא כי פרט להסכם חתם הוא על מסמכים נוספים, לא היה לו מקום ואינו יכול להתקבל.
- הנתבע הודה כי הגיע ביום 23/7/15 למקום עסקה של התובעת בכדי לרכוש רכב וחתם על הסכם ומסמכים נוספים. מכאן, הטענה כי רומה או לא הוסבר לו או כי אינו מבין את השפה אינה יכולה להישמע, כאמור, מה גם שכלל לא שוכנעתי מעדותו בעניין זה. כן יש להוסיף כי הודאתו של הנתבע כי חתם על מסמכים נוספים סותרת מניה ובניה את הטענה כי חתימתו על גבי השטר זויפה.
- מנהל התובעת מר ברזני העיד כי שטר הביטחון מהווה חלק מהתשלומים כמקדמה (בפרוטוקול מיום 15/1/17 בעמ' 6 שורות 15-16) ואף הוצאה קבלה עבור סכום זה – ת/1.
- זאת ועוד, מר דוד ברזני מנהל התובעת העיד מפורשות כי השטר נחתם בפניו, מה גם שהחתימה על השטר מפורטת ומעוגנת בסע' 6(א) להסכם – ראה בעדות מר ברזני בעמ' 7 בפרוטוקול :
"ת: יש מספר חתימות של התובע, הן בהסכם למכירת הרכב, הן בטופס גילוי נאות והן
על שטר החוב. על שלושת אלו, חתם הנתבע, בנוכחות שלי, וגם אם לדבריו לא חתם
על שטר החוב, הרי בזיכרון הדברים בסעיף 7 כתוב במפורש שמי שיפר את העסקה,
ישלם את ה 15 אלף לצד השני. לשאלתך לא מיניתי גרפולוג כי לי זה ברור שזו החתימה
שלו".
- לא מצאתי לקבל את טענת הנתבע כי העסקה נשוא ההסכם בוטלה ונכרתה עסקה אחרת לרכישת רכב בסך 40,000 ₪ וזאת בהסכמך על תמליל השיחה מיום 24/7/15, כאשר מחד ביקש הנתבע לכפור באותן שיחות ומאידך ביקש הוא להיבנות מהן לענייניו שלו.
- העסקה נשוא ההסכם הינה עסקה מפורטת, בה כל הפרטים הרלוונטיים לרכישת רכב מסוים, פרטיו, מחירו ותנאי העסקה וזאת במעמד בו ביקר הנתבע ביחד עם אשתו במקום עסקה של התובעת. מדובר בעסקה מפורטת ומלאה בה התקשרו הצדדים.
- ההצעה אשר עלתה בשיחה הטלפונית לעומת זאת, הינה בבחינת הצעה כללית וסתמית שלא באה לידי ביטוי בפרטים הדרושים לצורך השלמת העסקה, דהיינו, לא דובר על רכב מסוים, הצדדים לא נפגשו בכדי לבחון ולהציע אותו רכב, לא התגבשו כל פרטי העסקה ולכן כלל לא מדובר בעסקה ובוודאי שהצעה זו אינה מבטלת את העסקה אשר התגבשה במסגרת ההסכם.
- ככל שמדובר בשטר, אחת מטענות ההגנה של הנתבע היתה כי הוא לא חתם על שטר החוב הנושא את שמו וכי החתימה המופיעה על גבי השטר אינה חתימתו. זאת הגם שהודה כי באותו מעמד חתם על מסמכים נוספים וחלקם מסמכים אשר אינו מכיר את תכנם. למעשה, סבורני כי הטענה נטענה במעומעם וכאשר הנתבע בעדותו הודה מפורשות כי חתם על מסמכים שונים וכי לשיטתו אינו יודע בדיוק על אילו מסמכים חתם.
- בנסיבות אלה, אינני סבורה כי הנתבע עמד על טענת הזיוף באשר לשטר ואינני סבורה כי יש להחיל את הכלל המעביר את נטל ההוכחה לתובעת. יחד עם זאת ולמען הסר ספק בפסיקה נקבעו מספר דרכים בהן ניתן להוכיח כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני, לרבות באמצעות עדות ישירה של עד לחתימה או השוואת חתימות ע"י מומחה לכתבי יד – ראה ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240.
- במקרה הנדון, העיד מר ברזני כי המסמכים, לרבות השטר, נחתמו במעמדו. זאת ועוד, טענתו של הנתבע ביחס לזיוף נסתרה בעדותו כאשר העיד כי חתם על מספר מסמכים, חלקם היו לשיטתו מקופלים וחלקם לא הכיר את תכנם. לא זאת בלבד, אלא כאשר עלתה הצעה למינוי מומחה לכתבי יד מטעם ביהמ"ש, ניתנה הסכמת התובעת ואולם הנתבע לא הסכים למינוי.
- בנסיבות אלה, סבורני כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה, במסגרת התביעה השטרית. יחד עם זאת, במסגרת הוראות ההסכם ושיקול הדעת המסור לבית המשפט, לא מצאתי לחייב את הנתבע בתשלום מלוא הסכום.
- כפי שהעיד עד התובעת, השטר ניתן כמקדמה עבור התשלום לעסקת מכר הרכב, כאשר אין חולק כי לבסוף העסקה לא יצאה אל הפועל, התמורה לא שולמה והרכב לא נמסר לרוכש.
- ככל שמדובר בטענת ההגנה של הנתבע כי למעשה לא נעשתה עסקה וכי לאחר שפתח את הרכב לראות את מצבו אשר היה מוזנח, לטענתו, הודיע כי אינו מעוניין ברכישה (בפרוטוקול בעמ' 12 שורות 3-10), לא שוכנעתי לקבל טענה זו. הנתבע הגיע, לפי עדותו, למקום עסקה של התובעת ביחד עם אשתו, ראה את רכב המאזדה, ברר את פרטי העסקה וחתם על מסמכים, כפי שאישר, לרבות ההסכם לרכישת הרכב, טופס גילוי נאות – ת/2 ואותו שטר עליו טען לאחר מכן כי לא חתם.
- כמפורט, הנתבע הינו שותף ובעל מניות בחברה העוסקת בעבודות עפר, אין מדובר באדם אשר אינו מבין השלכות התחייבות בעסקה וחתימה על הסכמים ומסמכים נוספים עליהם חתם. הנתבע אף הודה בעדותו כי הינו מבין את השפה העברית, בסתירה לטענתו כי לא הבין את פרטי העסקה (בפרוטוקול בעמ' 13 שורה 22). זאת ועוד, הנתבע לא סתר בכל צורה שהיא את טענות התובעת כי לא מסר הודעה על ביטול העסקה ואף הוסיף והתחייב להגיע ולהשלים את העסקה, כעולה מהשיחות בין הצדדים.
- הנתבע לא הביא כל ראיה או אסמכתא לטענה כי לאחר שראה את מצב הרכב חזר בו מהעסקה וממילא טענה זו עומדת בסתירה הן למסמכים הכתובים והן לתמלילי השיחות בין הצדדים. זאת ועוד, הנתבע הודה כי לאחר החתימה על המסמכים, כאשר חזר לכפר ניסה לבצע העברה בנקאית לטובת העסקה (בעדותו בפרוטוקול בעמ' 13) ולכן אין ממש בטענה כי העסקה אינה תקפה.
- הטענה ביחס להתנהלות הנתבע מול מרואן אף היא עלתה רק בדיון ההוכחות ולא קודם לכם ואינני מוצאת להידרש לה.
- כך גם ביחס לטענה אשר עלתה רק בסיכומי הנתבע לפיה הנתבע הוטעה ביחס למספר בעלים קודמים של הרכב, שכן בעוד בטופס גילוי נאות כתוב 0 בעלים קודמים, עלה כי בפועל יש בעלים קודם אחד. בעניין זה הרי אין חולק כי הרכב נשוא ההסכם אינו רכב חדש וכי התובעת הינה בעיסוקה סוחרת ברכבים, כאשר אותו טופס אף מפרט את פרטי הבעלים והעובדה כי פרט לכך אין בעלויות נוספות. לכן לא ברור מדוע ביקש הנתבע להיבנות מטענה זו וממילא זו לא עלתה אלא רק לאחר שלב הסיכומים.
- בנסיבות אלה, הרי מצאתי כי יש מקום לקבל את הטענה כי בוצעה עסקה בין הצדדים ויש תוקף להסכם. הפרת ההסכם מזכה את התובעת בפיצוי, כאשר התובעת טוענת כי יש לפסוק לה פיצוי בגובה 15,000 ₪ לפי אותו שטר, בעוד הפיצוי המוסכם לפי ההסכם הינו בסך 9,500 ₪ (באחוזים ממחיר העסקה) ואילו הנתבע, בנוסף להכחשת תוקף העסקה טען כי הפיצוי המוסכם אינו סביר וביהמ"ש מוסמך להתערב בו.
- ההסדר החוזי בו מסכימים הצדדים להסכם לקביעת פיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק עולה מהוראות סע' 15)א לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 הקובעות כי :
"15. (א) הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה".
- המחוקק עיגן מפורשות את הסמכות לקבוע פיצוי בגין הפרת חוזה אף ללא הוכחת נזק ואולם בהסתייגות ובשיקול הדעת אשר הוענק לביהמ"ש בסע' 15(א) לחוק החוזים להפחית את שיעור הפיצוי. בכך למעשה הביע המחוקק הסתייגות מהטלת סנקציות כספיות שמטרתם פיצוי עונשי וזאת בפרט כאשר הפיצויים משקפים התעלמות בוטה וברורה ומהרציונל המפצה של תרופת הפיצויים. ראה גבריאלה שלו, יהודה אדר, דיני חוזים – התרופות (תשס"ט) בעמ' 494-495.
- בעניין זה נקבע כי בין השיקולים אותם ישקול בית המשפט הוא קיומו של יחס סביר בין שיעור הנזק הצפוי לבין הפיצוי המוסכם, כאשר הכוונה לשיעור שאין בו סטיה בוטה וחריפה מהחוזה. כן יש לשקול מהי חומרת ההפרה, משך הזמן בו נמשכה, שווי הנכס נשוא החוזה וכיוב'. ראה שלו לעיל בעמ' 499.
- במקרה הנדון מדובר בעסקה למכירת רכב, כאשר הרכב נותר במגרש והעסקה לא התממשה עד אשר הובהר כי אין בכוונת הנתבע להשלים אותה עסקה. התובעת שהינה חברה טוענת כי הנתבע הפר התחייבויותיו וכן נגרמו לה נזקים המתבטאים בירידת ערך הרכב ופגיעה בתזרים המזומנים.
- התובעת עמדה על תשלום הסך של 15,000 ₪, ואולם בנסיבות המקרה אינני סבורה כי יש לפסוק את מלוא הסכום ומצאתי כי יש להעמיד את סכום הפיצוי בסך 6,000 ₪, סכום המהווה פיצוי הולם בנסיבות העניין, ההסכם, ההפרה ומשכה. בין השיקולים בקביעת סכום הפיצוי הבאתי בחשבון את התנהלות הצדדים, סכום העסקה כולה (מחיר הרכב נשוא ההסכם), משך ההפרה והעובדה כי הרכב נותר בחזקת התובעת.
- התוצאה היא כי הנתבע ישלם לתובעת את הסך של 6,000 ₪.
כן ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ והחזר אגרת המשפט בסך 540 ₪.
הסכומים המפורטים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ז, 19 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.
